וולפסטאר בפעם הכבר הפסקתי לספור, עם נעמי

[Marlene McKinnon]

"כועס עליי. או סתם מתעלם."

[Henry Winter]

נאנחתי. ״בסדר. אז אתה יכול להמשיך להאשים אותי שאני מתרחק ואני פשוט אמשיך להתעלם.״

[Marlene McKinnon]

"לא," אמרתי. "אני רוצה שנחזור להיות חברים טובים. אני מתגעגע אליך. אתה לא רוצה?"

[Henry Winter]

״ברור שאני רוצה.״

[Marlene McKinnon]

"רמוס באמת מדבר רק על עצמו?" שאלתי. "אני חושב ששמעתי את רמוס מדבר על הבעיות שלו בערך פעמיים בשש שנים שאני גר איתו."

[Henry Winter]

״כי לא תמיד קל לו לעשות את זה. ואני לא מאשים אותו שהוא מדבר על עצמו, אני פשוט כבר לא יכול לעזור לו תמיד.״

[Marlene McKinnon]

"אני בטוח שהוא עדיין רוצה לשמוע גם אותך."

[Henry Winter]

״אבל אני לא יכול לדבר על עצמי כשהוא… ככה.״ ואני לא יכול להגיד לו להפסיק לדבר על עצמו.״

[Marlene McKinnon]

"ככה?"

[Henry Winter]

״כשהוא גם עובר דברים.״

[Marlene McKinnon]

"זה לא עובד ככה. שניכם יכולים לדבר על עצמכם בלי שזה יפריע."

[Henry Winter]

״הוא מדבר על עצמו כאילו הבעיות שלו הן הכי גרועות, ואז זה מרגיש לי לא בסדר לדבר על עצמי.״

[Marlene McKinnon]

"באמת? זה לא כל כך נשמע כמוהו."

[Henry Winter]

משכתי בכתפיים. ״הוא לא עושה את זה במכוון.״

[Marlene McKinnon]

"אה,* מלמלתי. "אמרת לו משהו על זה?"