ליה ||little bit of love, חלק מNaNoWriMo, סיפור בהמשכים

little bit of love

ז'אנר: רומנטיקה, מתח
דירוג: R
טריגרים אפשריים: אלימות (לא מפורטת), נשיקות, מיניות (ממש לא מפורטת)


חלק ראשון-
נקודת מבט הילרי-
היה לי יום נוראי, קמתי מאוחר וכמעט פסיפסתי את האוטובוס שלי לאוניברסיטת דה פול שהצלחתי להתקבל אליה רק המלגה שהייתה מבוקשת למדי לכן הייתי צריכה לשמור עליה מכל משמר. לא הצלחתי לאכול ארוחת בוקר ונשארתי על כוס קפה חזקה מהקפיטריה מחוץ לאוניברסיטה. השיעורים שהיו לי היום היו קשים ובקושי הצלחתי לסכם נורמלי. למזלי המרצה שלי לעיצוב קלאסי שבמהלך שיעוריו דיבר אך ורק איטלקית, דבר שהקשה עליי- לא הגיע היום והיום לי שעתיים חופשיות שבהן עברתי על כל החומר של היום ואפילו הצלחתי להכניס משהו לבטן. בחיים לא היה לי יד חופשית בנוגע להוצאתיי. כשגרתי עם הוריי הם היו עניים: אבי לא עבד ואימי עבדה בתור מלצרית כך שלעולם לא יכולתי לבזבז הרבה כסף. כשהם זרקו אותי מהבית הייתי חסרת כל והייתי צריכה למכור את רוב רכושי בשביל רק מעט אוכל. כעת, למזלי יכולתי לשלם על דירת שותפים ואוכל. אבל לא היה לי כסף להוצאות מיותרות. בשעה 17:00 סוף סוף יצאתי מהמכללה ומשם נסעתי במטרו לעבודתי בתור מזכירה של מעצב של שנאל שתמיד קיוויתי להחליף איתו מילה (זה לא קרה) או לפחות להציץ בעיצובים שלו לפני שהיו מוכנים- בפעם הראשונה שראיתי את אחת השמלות שלו לפני העיצוב הסופי הייתי בשוק מוחלט, השמלה נראתה מקושקשת וכאילו היא נוצרה בידי חובבן ולא בידי מעצב מוכר שכל שמלה, חולצה, חצאית ואפילו ג׳ינס שלו נמכרים באלפי דולרים. החלום שלי תמיד היה להיות מעצבת מוכרת ומוערכת אך הדרך מלאה בקשיים לאנשים מן השורה או מתחתיה במקרה שלי…

אחלה סיפור, אהבתי שהוא מתחיל במשהו כמו יומן כזה

פרק ראשון-
חלק שני-
(665 מילים)
נקודת מבט הארי-
קמתי די מאוחר והרגשתי מטושטש למדי, עדיין לא התרגלתי לשעון האמריקאי וקמתי בשעות משונות למדי בלילה או ביום. הדירה המרווחת הייתה ריקה, כנראה אחותי ובעלה יצאו כבר לעבודה. גררתי את עצמי למטבח ולשנייה תהיתי אם כדאי לי להכין קפה או תה, כעבור שנייה נזפתי בעצמי על שזה הצרות שלי ומזגתי כוס של יין אדום יבש.
רציתי לצאת לטייל באזור שיקגו הרי מה הסיבה שבכלל הגעתי לכאן? בקושי רב חזרתי לחדרי ופתחתי את הארון. הארון היה כמעט ריק סימן לכך שארזתי מעט ולא טרחתי ללכת לקנות. לבשתי חולצה מכופתרת לבנה שהייתה די מאווררת כדי שאוכל לשרוד את החום ואת המכנסיים האהובים עליי מכנסיים חומים מחויטים. ירדתי מהקומה ה15 של בניין היוקרה שאחותי גרה בו. והתחלתי ללכת ברגל. כשגרתי בלונדון אף פעם לא יכולתי ללכת ברגל לשום מקום בגלל הקור הנורא שעטף את העיר עשרה חודשים בשנה. יצאתי לטייל בשדרה המטופחת המלאה בחנויות, מסעדות וחדרי כושר. עברתי לאמריקה אחריי שנפרדתי מאוליביה לפני כמה חודשים, ניסיתי לברוח מחיי הקודרים והמשעממים והייתי בטוח שברגע שאנחת בשדה התעופה חיי יהיו שיפור משמעותי. טוב, בהחלט טעיתי.
יצא לי להיות עם הרבה בנות בזמן האחרון אבל זה תמיד היה קצר וממצה. בבירור לא יותר משבועיים. גם עבודה התקשתי למצוא ובהחלט הייתי מוכן לחזור להיות עם אוליביה או עם קייט. אחר הצהריים הייתי אמור לצאת עם אחותי מגי לפגוש איזה מעצב אמריקאי נפוח שאולי ארצה לעבוד איתו. זה מטומטם אבל אתם יודעים איך אומרים Get up and move on in life. לא באמת רציתי לעשות את זה אבל לדעת מגי אני חייב למצוא עבודה יציבה שתאפס את החיים שלי ותתן לי קרקע יציבה לחתונה, משפחה וילדים. בנסיעה למשרד בריינג׳ רובר של מגי היה שקט מוחלט עד שהיא הפרה אותו "you did something today?" היא שאלה כמו שהיא נהגה לעשות כשגרנו בלונדון, "I went for a walk" עניתי, מגי הסתכלה אליי בחשדנות אבל העדיפה להישאר בשקט בידיעה שאני כבר אדם בוגר והיא לא באמת יכולה להתערב בענייני. "Can you tell me the stylist's name again?" שברתי את השתיקה לאחר עשר דקות, "Leonardo Lewis" מגי ענתה. הגענו למשרד הלבן והמשעמם לאחר ארבעים וחמש דקות של נסיעה שהרגישו כמו עשר שעות אבל לא יכולתי לדמיין איך המשרד המשעמם הזה ישנה את חיי מקצה לקצה…

נקודת מבט הילרי-
ישבתי בשולחן המשרדי שלי והייתי משועממת כרגיל- עברתי על הלוח זמנים של לאונרדו שהיה משעמם למדי, מלא בפגישות עם אנשים משעממים שידברו על דברים משעממים בשביל תקווה משעממת לעבוד איתו ולהביא תוצרים משעממים. כל העיצובים שיצא לי לראות היו גרועים ואפילו אני יכולתי להביא תוצרים טובים יותר אבל כשניסיתי להציג לו את עיצוביי הוא דחה אותי אל הסף. אל הבניין נכנסו שני אנשים- האחת, נראתה מבוגרת יחסית עם שיער צבוע וחליפה מחויטת שנראתה עליה מדהימה, השני, נראה בערך בגילי לבוש בסגנון אולד מאני, סגנון שהערכתי, עם שיער שחור כמו הלילה ועור בהיר, הוא מעט נשרף בשמש של שיקגו, מה שלא פגע במראהו המושלם, יותר מידי מושלם.
המבוגרת יותר פנתה אליי "היי, קבענו פגישה עם לאונרדו לואיס, תוכלי לבדוק מתי נוכל להיכנס לפגוש אותו?" היא חייכה אליי, המבטא שלה היה רהוט ומובן. הגבר שאיתה נראה נינוח ומתבייש בעת ובעונה אחת, הוא ומשך את שערו לאחור עם ידו. "מה שמך?" שאלתי אותה ומעמידה פנים שאני בודקת בלוח הזמנים "אני לא נכנסת, אח שלי נכנס, שמו זה הארי הינסון"
בהיתי לשנייה בלוח הזמנים ועניתי "אתה יכול להיכנס" פניתי אליו. הוא הינהן לשנייה וצעד לכיוון החדר עם הדלת השחורה עם עיצובי הזהב שלאונרדו התעקש עליהם ולדעתי פשוט מכער את המקום לחלוטין.

נקודת מבט הארי-
נכנסתי לתוך חדר מכוער לחלוטין.
הקירות היו עם טפט שחור וזהב ונברשת זהובה הייתה תלויה מהתקרה וגרמה לי לבחילה. בשולחן בודד צבוע בלבן ישב גבר עם תספורת מולט ובגדים שחורים מגעילים. "שלום" פנה אליי "אתה הוא הארי הינסון?" הנהנתי קצרות והתיישבתי בכיסא שמולו בלי לחכות להזמנה.
הוא נראה מעט מופתע אך התעשת מהר "אני אשמח לראות כמה מהעיצובים שלך" אמר בטון חלקלק שגרם לי לרצות להקיא עליו "מעניין אם אתה יותר מוכשר מכל המטומטמים האחרים שהגיעו לפה" הוסיף.
הסתכלתי לעברו, בטוח בצדקתי והתחלתי להציג את העיצוב שציירתי כשאני ואוליביה היינו ביחד, את העיצוב אחריי שנפרדנו, את העיצוב שציירתי בטיסה לאמריקה ואת הזה שציירתי לפני שבוע.



פליז תבים תהיו נחמדים

הוקפץ (סליחה אני מבטיחה שאני אגיב בפרק הבא אבל בינתיים כדי שתוכלי לפרסם)

פרק שני-
חלק ראשון-
(550 מילים)
נקודת מבט הילרי-
בהיתי בשעמום בשולחן העבודה המשעמם תוך כדי שניסיתי לתרגל את האיטלקית שלי, שעדיין הייתה נוראית. כעבור מה שנדמה כמו נצח שבמהלכו עדיין לא הצלחתי להבין איטלקית יצא הגבר הצעיר מן החדר שקט ובלי לדבר אחותו קמה הסתכלה לעברי והינהנה, הענקתי לה מבט מאשר.
שניהם יצאו מן הבניין בשקט מופתי ובלי להוציא הגה ונכנסו לרכב שחנה בחוץ.
אחריי שהם יצאו ניסיתי להתרכז בדברים אחרים, כמו לדוגמא, הלימודים שלי והעתיד שלי. במהלך השעות שלאחר מכן הייתי צריכה להכניס אנשים, להעביר טפסים, לסדר את היומן ובכללי לעשות את העבודה המשרדית הכי משעממת שקיימת בעולם ולא את העבודה המגניבה שקיוותי לקבל.
כשסיימתי את יום העבודה שלי בשעה 21:30 ועליתי על המטרו שהולך לכיוון ביתי יצא לי לחשוב על חיי ועל כמה שהם לא הסתדרו לי כמו שקיוותי. רציתי להיות סטודנטית מגניבה לעיצוב עם עתיד אצל אחד המעצבים המוכרים, עם זוגיות יציבה ודירה במרכז העיר שמאפשרת לי לקיים את חלומותיי. רציתי חיי מותרות, אבל החיים שלי באמת? חיים גרועים ומעייפים שלא באמת מאפשרים לי להנות ממה שאני אוהבת ורוצה וללא זוגיות באופק. הזוגיות האחרונה שלי הייתה לפני חצי שנה עם סטודנט למשפטים שהייתי בטוחה שנישאר לנצח ביחד אבל אז הוא החליט לעזוב למיין וקבע שהזוגיות בנינו לא מתאימה.
הגעתי לדירה שלי רק בשעה 22:40 , נכנסתי למקלחת זריזה והספקתי לאכול שתי עוגיות אוראו לפני שהתרסקתי על המיטה שלי ונרדמתי.

נקודת מבט הארי-
"איך היה בפגישה?" שאלה קייט במהלך הנסיעה, "אני מניח שהיה בסדר" משכתי בכתפיי במין תנועה אגבית "הוא פשוט בהה בעיצובים ולא הצליח כמעט להוציא מילה" הוספתי.
פרצופה של קייט היה מעריך ונעים כמו שתמיד היה.
הגענו לדירה בשעה 20:30 בערך, בעלה כבר היה בבית אוכל ארוחת ערב "אתה רוצה המבורגר?" הציע לי תוך כדי שהוא בולס, ניסיתי להסתיר את הגועל שלי וסירבתי בנימוס.
התיישבתי על הספה הלבנה-אפרפרה שלהם תוך כדי שאני מנסה להתרכז בחדשות בטלוויזיה שנראו ממש כמו בדיחה על ערוצי חדשות, אני זוכר שפעם חשבתי שזאת הייתה סאטירה עד שקייט הסבירה לי שזה אמיתי. פתחתי את הטלפון שלי וגללתי בשקט באינסטגרם שלי תוך כדי שאני צופה בתמונות וסרטונים שחברים שלי מפעם העלו וקינאתי בהם בשקט. אחריי שקייט ובעלה, הווארד עלו לחדר השינה שלהם חיפשתי ברחבי המטבח אוכל נורמלי, הסתפקתי בטוסט יבש לפני שנכנסתי למיטה ושמתי בשקט, כמעט על מיוט את "Teeth" ברקע לפני שנרדמתי.

נקודת מבט הילרי-
הבוקר למחרת היה באופן מפתיע נפלא. קמתי מוקדם והספקתי לאכול ארוחת בוקר עם השותפה שלי לדירה שדיברה בלי הפסקה על הגבר החדש שהיא יוצאת איתו תוך כדי שאני מנסה לאכול בשקט.
בזמן שאני יושבת באחד מההרצאות של הפרופסור לעיצוב מודרני דיברתי בSMS עם מישהי שיצא לי להכיר יום אחד, היא הייתה מקסימה למדי "I need to go, ill call u later💋" שלחה לי, די התרגשתי מהאימוג׳י בהודעה, תמיד הייתי בן אדם שמנתח דברים יותר מידי אבל זה הרגיש לי כמו סימן מובהק לך שהיא באמת מעוניינת בי ליותר מסתם הנאה סתמית.
היא לא הייתה הטעם שלי אבל בחיים לא היה לי בת או בן זוג נורמליים ואמיתיים, בתיכון יצאתי לתקופה עם ילד שאני אפילו לא זוכרת את שמו ועם ילדה בשם אפריל שהייתה אחת הבנות הכי יפות שפגשתי בחיי, עם שיער אדמוני, עיניים ירוקות ונמשים היא מיגנטה אותי מייד.
אחריי השיעור הזה מיהרתי לצאת לכיוון המטרו, שהיה צפוף להפליא אבל במהלך הנסיעה התקשרה אותה בחורה שדיברתי איתה לפני זה והייתה לנו שיחה נפלאה ובנוסף גם קבענו לצאת לדייט במסעדה קטנה וביתית שבוע הבא. אני מתרגשת בטירוף מזה ואני מאוד רוצה שנסתדר ביחד…3>

בבקשה תבים די

הסיפור הזה מתחיל ממש מעניין ונחמד, אבל בכל זאת יש לי כמה הערות (אני לא יודעת איך מתחילים תבים אז אני פשוט כותבת כל מה שיש לי סליחה ><)
דבר ראשון, הפרקים מרגישים כאילו כתבת אותם בהתחלה ואז פרסמת בלי לעבור עליהם או לבטא. הם מכילים כל מיני טעויות קטנות שהן באמת טעויות הקלדה או דברים כאלה. למשל,

היו?

אחת מההרצאות.

מעבר לזה, אני באמת לא הבנתי באיזה ארץ מתרחש הסיפור. הארי הגיע מלונגון לשיקגו, מה שאומר שהם עכשיו בשיקגו, אז למה המרצה של הילרי מדבר באיטלקית?
וגם, איך קוראים לאחות של הארי? בהתחלה היא מגי, וקייט היא בכלל אקסית שלו (אני מניחה לפני הקונקסט של המשפט) אבל אחר-כך אחותו היא קייט. שוב, אני מניחה שזו פשוט טעות של חוסר שימת לב ושזה משהו שהיית שמה לב אליו אם היית מבטאת את הסיפור
בגדול אני פשוט חושב שכדאי לך להציג את המידע שבסיפור באופן ברור יותר, וגם להעביר ביטוא (אם את רוצה את יכולה לשלוח לבטא)
חוץ מזה, הסיפור נשמע ממש מעניין ואני קצת מחכה לראות מה יהיה בין הילרי למישהי הזאת או עם הארי ומה יהיה שם, אז אני ממש אשמח לקרוא את ההמשך. תמשיכי לכתוב!