סיפור זה לא יהיה יותר מ-PG13


אני המשכתב, הידוע בתור אריק מיילס העשירי.
אני המשכתב, הידוע בתור המדען הראשי.
אני המשכתב, הידוע בתור הכאוס הבראשיתי.
אני המשכתב וזהו אילן יוחסי:

אריק מיילס הראשון – מגלה האוסטרליטיום, מוביל מערך הגנת אוסטרליה.
2161 – 2078 (83)

אריק מיילס השני – ראש ממשלת אוסטרליה השלישי לאחר מלחמת העולם הרביעית, והראשון השולט ללא הגבלת זמן.
2209 – 2113 (96)

אריק מיילס השלישי – המיילס חסר הכשרון, המיילס הצעיר.
2208 – 2135 (73)

אריק מיילס הרביעי – מגלה הארכת החיים הראשונה (באנטרקטיקה).
2283 – 2167 (116)

אריק מיילס החמישי – ראש ממשלת אוסטרליה בכוח, המוביל להארצת המערכת הראשונה וראש מִנהל מאדים, אריק המבויש (ממעשי בנו), מדברי בנו "זה כבר נעשה".
2309 – 2206 (103)

אריק מיילס השישי – מקים המרכז המדעי בירח אירופה. (אריק האבא הצעיר –) מדברי אביו "זה שאתה יכול לעשות את זה לא אומר שאתה צריך לעשות את זה".
2372 – 2250 (122)

אריק מיילס השביעי – מפיץ את הארכת החיים הראשונה לאוכלוסייה ומגלה את הארכת החיים השנייה (בירח אירופה).
2414 – 2266 (148)

אריק מיילס השמיני – מגלה האורגניזם בירח אירופה.
2471 – 2319 (152)

אריק מיילס התשיעי – מגלה הארכת החיים השלישית, מקדם מחקר האורגניזם.
2536 – 2362 (174)

אריק מיילס העשירי – העומד בראש מחקר האורגניזם האירופאי, מקים דיקטטורת האולטראיזם, הכאוס הבראשיתי.
∞ – 2435 (∞)

זהו סיפורם של ג'ייס, ידידיו ואויביו, אנשים וחייזרים יחדיו.


פרולוג
במרחב האדיר, שבו כל פרט היה קסם ואנרגיה, התכנסו האלים במעגל רחב. אור זוהר הקיף את הישויות המופלאות, וכל אחת מהן נעה באופן שהזכיר את תנועות היקום, כאילו הריקוד של הזמן עצמו הובל על ידן. שמותיהם הושמעו ברכות, חלקם מוכרים ממיתולוגיות עתיקות, וחלקם לא.

"זאוס", אמרה אתנה, אלת החוכמה, כאשר היא מביטה ביושבים סביב, המקום היה מדהים לפי כל קנה מידה אנושי, אך לא היה שם שמץ של אנושיות, המגדלים סביב נגעו בשמים, המבנים העתיקים היו מסוגלים להכיל אלפי אנשים, אך כרגע היו ריקים, זו הייתה עיר האלים. "המשואה נדלקה שוב. מה נוכל לעשות כדי להתמודד עם האחד?", שאלה בקול מורה דחיפות.
"זמן רב לא ראינו את האור הזה", הוסיף אוקיינוס, טיטאן הים, בקולו הרוטט כמו גלי סערות. "בכל פעם שהמשואה נדלקה, אכזבה ומוות הלכו בעקבותיה. אין זה אלא סימן רע".

"נכשלנו שוב ושוב", השיב לוקי, האל, הענק, התכסיסן מהמיתולוגיה הנורדית, עם חיוך ציני. "כאשר ניסינו להתייצב מולו, כוחותינו נשברו. אנו נלחמים בעוצמה חיצונית, בעוד שכוחותינו ואנו כלואים פה בפנים".
האלים המשיכו לדון ביניהם, קולותיהם רוטטים מהאנרגיה שזרמה במקביל לתנועותיהם. "ההצלחה תלויה בכוחותינו המשותפים", קבע אודין, האל החכם והסוחף, כשהוא בוחן את פני האלים, מבקש להעניק להם תקווה. "עלינו לאחד כוחות ולמצוא את מיקום המקור שהדליק את המשואה הפעם".

"כיצד נוכל לפעול?" שאלה איזיס, אלת החיים והנחישות, עם גוון של ספק בקולה. "האם ננסה לשבור את השבועות שלנו, את הדברים שאסור לנו לעשות? הרי זה יוביל אותנו, ואת שאר היקום לשבירה, הרי אנו יודעים באילו כוחות מדובר כאן, בעוד שבודדים יודעים זאת בחוץ, והבודדים ההם…" בנקודה זו לא הייתה מסוגלת להמשיך.

"אלו שהותקפו באמת אינם יודעים במה מדובר, בשבילם זהו שד משמים, מלאך משחית", קראה אִידוֹן, אלת הצמחייה, וכעבור רגע של מחשבה הוסיפה, "עלינו להשתמש במהותנו האמיתית ולהשיב את האיזון ליקום".
בזמן שהם דנו, צלילים נעימים רטטו באוויר, חיות ועופות התקרבו אליהם, כאילו רצו להקשיב, לשיח הדן בגורל היקום. כל אל הרגיש את כוחו מתחזק, והאנרגיה עברה דרך כל אחד מהם כמו נהר שוצף, מעלה בהם רגשות של תקווה וחשש גם יחד, האם זהו הסוף או שמא רק ההתחלה?

הסביבה שבה הם נמצאו גילמה את המגוון העשיר של היקום. המרחב האדיר, המקום היה דמוי כדור הארץ אך משופע בצבעים ובצורות שלא נראו לעין, והפך לעדות לכוחות היצירה שבראשיתם. הרים עצומים ואדירים נמתחו באופק לשמים, לצידם נהרות זורמים, יערות עבותים וים שאין לו סוף, שבו גלים התרוממו כנגד כוכבים מנצנצים. זה גן עדן יציר כפיהם, ציפורים מרהיבות בכל צבעי הקשת, התעופפו בסביבה. חיות שנעלמו זה מכבר, או אפילו מעולם לא היו, התרוצצו במרחבים, במקום זה אף ליסודות היה חיים.

האלים ישבו במעגל, האור שעטף אותם שיחק בשולי הסביבה, ולמרות כל זאת הרצינות הורגשה.
"ניסינו להשתמש בכוחותינו הפנימיים, הכלואים". אמרה מינרווה, מתבוננת לעומק מחשבותיה, כשהיא חשה את כובד הכישלונות שצברו. "אך כל צעד קדימה שנעשה בעזרתם, יוביל אותנו להפסד. האם נוכל להסתמך שוב על כוחנו החצוני בעוד הפנימי אינו יכול להתבטא?"

"אני לא בטוח". השיב אוקיינוס, גלי הסערות בליבו מתפרצים אל פני השטח, כמתמרדים בפניו, רגשותיו נראו גם במים בסביבה. "עברנו כל כך הרבה מכשולים, כל אסטרטגיה שנקטנו בה הובילה לאכזבה. האם לא כדאי לנו לשקול גישה חדשה?"

"ואם נאחד את כוחנו?" הציע שנגו, האל האדיר, בקול נמרץ ושקול. "אם נניח את שנאתנו אל החוץ בצד, ונגייס את הכוחות של כל אחד ואחת מאיתנו, אולי נוכל לגבור על האחד".

"ההצעה טובה, אך כידוע היא כבר נכשלה בעבר, והדרך היחידה היא לשבור את שבועותינו, ואיננו יכולים לעשות זאת כפי שהזכרתי", הוסיפה איזיס, מתמלאת במחשבות על תוצאות המעשה, אם יעשה, "האם עלינו לשקול לאתגר את החוקים שהנחו אותנו? זה יוביל אותנו לסכנה שאנו לא יודעים את תוצאותיה".

גאיה, התגלמות האדמה, נטלה רגע של שקט, וקולה נשמע כאילו היא מגעת בבריזה הרכה שהקיפה אותם. "הקשר שלנו עם היקום והכוחות שבראנו ויצרנו הוא מהותי, והוא לא יתפרק בקלות. עלינו לשוב אל הטבע, להתחבר לעוצמתם של העפר, המים, הרוח, הלהבה ושאר היסודות. ייתכן שזו הדרך היחידה לשוב לאיזון".

האלים פנו זה אל זה, ידעו שהצעתה אינה מעשית, כל אחד מהם מרגיש את הכוח באוויר, ואותו הרגע חיכה לרעיון חדש שיבוא מתוך אחת מהישויות המופלאות שסביבם.

"אני רוצה להציע משהו", אמרה ניקס, התגלמות הלילה, כשהאור מהכוכבים שיקף את עיניה המלאות, מסמל את הלילה שמקיף אותם. "אולי במקום לשבור את השבועות, עלינו להסתמך על אותם כוחות שיש לנו, ולהתאחד עם הכוחות שגילינו ויצרנו במהלך השלטון שלנו, ולהשאיר את השבועות קיימות. עלינו לקרוא לכוהנים שאיתם יש לנו קשרים, לרתום את הכוחות של הכוכבים השונים וליצור ברית חדשה, ברית שתגבר על האחד, בעזרת כאוס".

האלים הביטו זה בזה. רעיון זה לא היה חדש, ואף ונכשל בעבר, אך אולי יוכלו להשתמש בו באופן שונה, כל אחד ואחת מהם הרגיש את האנרגיה באוויר, כאילו היקום עצמו קרא להם להתקדם, ומאשר את הצעתם.

הדיון המשיך, כל רעיון נבחן, כל אסטרטגיה הובהרה, והכוחות המאגיים שזרמו ביניהם יצרו תחושת אחדות שלא הייתה כמותה מאז הפעם האחרונה שהאחד נתגלה. האלים קיבלו החלטה, וכאשר התקרבו לעבר הסיום, רטט האנרגיה סביבם גבר. הם ידעו שכל רגע עלול להיות האחרון, ושהמוחות והלבבות של כל אחד ואחת מהם יתמודדו עם האתגרים שטרם הכירו, המלחמה הסופית עם האחד, לכבול אותו לתמיד, בעזרת בראשית.

המרוץ החל.