חבר|וריאן

זה היה הקטע הכי קשה שאי פעם כתבתי אני ככ גרוע בלכתוב דברים כאלו אלוהים אדירים כמות הדברים שלא הייתי מסוגל לתאר כי הם עשו לי להקיא
בכל מקרה!!! הארוולט הארוולט תאהבו את הארוולט
הם פלטוניים אגב אני רק רוצה לציין את זה עכשיו לפני שתקראו
אוקיי תהנו!!!

---

וולט נהג. העיניים שלו היו ממוקדות בכביש, אבל הלסת שלו הייתה חשוקה ופרקי האצבעות שלו הלבינו מהאחיזה ההדוקה בהגה. כתם יין בצבע דם התנוסס על חזית החולצה שלו כמו תזכורת מכוערת למה שקרה.
הארו התכווץ ועבר להסתכל על הכביש. הוא היה צריך לשבת במושב האחורי. היה ברור שוולט זעם עליו.
ובאמת, למה שהוא לא יכעס? הוא הזמין את הארו לבר בשביל שהוא יהיה שם למקרה שהוא יצטרך עזרה, אבל הארו הרשה לעצמו לפלרטט עם בנים, להנות ולשכוח לגמרי מוולט.
הוא ידע כבר מה יקרה כשהם יגיעו הביתה. וולט לא יצעק עליו, בגלל שהוא היה נחמד מדי בשביל זה, אבל הוא כן יגיד להארו לארוז את הדברים שלו ולעזוב. הוא יגיד לו שהוא לא רוצה לראות אותו יותר. זה תמיד מה שקורה בסוף עם כל בן אדם חדש שהוא מכיר, בגלל שהארו פשוט לא מסוגל להפסיק לעשות טעויות.
האווירה במכונית הייתה מתוחה, אבל הארו קיווה שהנסיעה הזאת תימשך לנצח.
לצערו הרב, העולם, כמו תמיד, לא פעל לטובתו. וולט החנה את הרכב בצד הכביש ויצא החוצה מבלי להעיף אפילו מבט אחד בהארו. הארו מיהר לעקוב אחריו אל תוך הדירה.
למרות מה שציפה, נראה שלזרוק אותו מהבית לא היה הדבר הראשון בסדר העדיפויות של וולט. במקום זה הוא הלך אל חדר המקלחת, עדיין מתעלם לחלוטין מהארו שעקב אחריו כמו כלבלב נזוף. הוא הסתכל על עצמו במראה בארשת של גועל והתחיל לשחרר את כפתורי החולצה שלו.
אבל הארו לא היה יכול לקחת את זה יותר. כל שניה שבה וולט לא אמר כלום הרגישה כאילו היא קורעת אותו מבפנים. ולכן הוא החליט להקדים תרופה למכה.
״בבקשה אל תעזוב אותי.״
אפילו לדעת הארו היבבה הזאת נשמעה פתטית להחריד, אבל לא היה לו אכפת. הוא שקל לרגע אפילו לרדת על ברכיו ולהתחנן, אבל הוא הניח שוולט לא יעריך את זה.
וולט, שסוף סוף הסתכל עליו בפעם הראשונה במה שהיה נראה כמו נצח, נעץ בו מבט של בלבול טהור. ״לעזוב אותך? מה?״
הארו הרגיש דמעות מעקצצות בעיניו. הוא שוב פעם היה הילד הקטן שאף אחד לא רצה. ״א-אני יודע שפישלתי, אבל אני מבטיח שזה לא יקרה שוב! אני אשים לב אלייך יותר, אני לא אתן לזה לחזור על עצמו באמת-״
״תפסיק עם זה. אני זה שאחראי למעשים שלי, לא אתה-״
״אני יודע! אבל אני גם יודע שהסיבה היחידה שאתה רוצה להיות איתי בכלל זה בגלל שזה נוח לך שיש מישהו שיכול להשגיח עלייך, ואם אני לא עושה את זה אז בשביל מה אתה צריך אותי פה?! אני מבטיח שזה לא יקרה שוב. אני יודע שאתה לא באמת אוהב אותי, אבל אני כן אוהב אותך, אז בבקשה-״
אבל הוא לא הספיק לסיים את המשפט. וולט התקרב אליו בשני צעדים מהירים ונישק אותו.
הארו לא זז. לשפתיים של וולט היה טעם של מלח - או שאולי אלו היו הדמעות שלו עצמו. הוא תהה אם זה גם מה שוולט טעם, או שאולי הוא הרגיש את הטעם החריף של האלוכוהול אותו הוא כל כך לא אהב.
הרגע הזה הרגיש כאילו נמשך נצח, אבל כנראה נמשך לא יותר משתי שניות. וולט התנתק והתרחק חזרה, ועל פניו מבט כועס אפילו יותר ממקודם. ״אני לא צריך בייביסיטר.״ הוא אמר. ״אני צריך חבר.״
הארו לא ענה.
הם עמדו ככה בשקט עוד כמה שניות, לפני שהמבט על פניו של וולט התערער. ״אה… עשיתי משהו לא בסדר?״
״נישקת אותי,״ הצליח הארו לפלוט.
״כן?״ קצת פאניקה התחילה להתגנב אל קולו של וולט. ״זה מה שתמיד עושים בספרים בשביל להראות אהבה, אז חשבתי-״
״אהבה רומנטית.״
״אה.״ וולט שתק לרגע, ואז האדים כולו. ״אה.״ הוא אמר שוב.
עוד רגע של שתיקה עבר בניהם.
״זה… אה… זה הרגיש נחמד,״ הודה הארו לבסוף. הוא תהה אם גם הוא היה אדום כמו וולט.
״אתה רוצה לנסות שוב?״ שאל וולט בקול צייצני.
הארו כבר לא בטח בקול שלו יותר, אז במקום זה הוא הנהן.
וולט התקרב אליו שוב, ובלי היסוס רכן לעוד נשיקה. לרגע אחד הארו עמד במקום - שואף את הריח הקל של הסבון, אותו הם חלקו. מרגיש את הדקירה הקלה של הזיפים של וולט, שכנראה היה צריך כבר להתגלח. הלב שלו, פועם כל כך חזק שזה הרגיש כאילו הוא עמד לפרוץ החוצה מהחזה.
ואז גם הוא נשען קדימה - מתמסר אל הנשיקה. מתמסר אל השפתיים של וולט. מתמסר אל התחושה הנעימה שעברה בגופו.
הפעם, לנשיקה לא היה טעם של מלח.

הארוולט!!! אני לא מאמין שאני רואה הארוולט כתובים על המסך שלי עוד פעם. הארוולט שמתקשרים ומתנשקים ומתנשקים עוד קצת. כן אני אף פעם לא אזנח להזכיר את העובדה שהם התנשקו. תתבע אותי (אין לי כסף אני באמת אעדיף שלא).
אני חיכיתי לקטע הזה כל כך הרבה זמן. אני חיכיתי לו מאז שחשבנו על העצמות החשופות של מה שעומד לקרות בו. ועכשיו סוף סוף הוא מולי ואני יכול לקרוא אותווו

אני מופתע שהוא יכול למצוא בעצמו לנהוג אחרי הסיטואציה הזאת

אולי אני עיוור כי לא זה לא ברור לי. סליחה הארו, אבל אתה רואה דברים.

וולט? וולט שלנו? אני לא חושב ככה.

ואנשים אומרים שהרומנטיקה מתה

כולנו יודעים שסדר העדיפויות שלו קצת עקום

אמג.

אני לא יודע אחי
אני דווקא חושב שהוא מאוד יעריך את זה

כמה פעמים הוא כבר אמר בדיוק את אותם משפטים ולאף אחד לא היה אכפת? :<
אני הייתי מצטט את כל הנאום שלו (כל שתי הפסקאות) אבל אהההה זה גורם לי להתכווץ. הוא כל כך אנוכי ומרוכז בעצמו אבל הוא טראומטי אז זה עצוב במקום להיות מכעיס. אם מישהו היה מחליט בשבילי שאני לא באמת אוהב אותו ואז אומר את זה בקול כאילו אין על מה להתווכח, הייתי אה מאבד את העשתונות כנראה. זה מעצבן.
אבל הארו חמוד אנחנו סולחים לו. הוא גם שיכור אז זה קצת יותר נסלח. אבל בכנות שאני לא יודע איך וולט נשאר כ"כ רגוע כשכל השטויות האלה יוצאות לחבר שלו מהפה.

א מ ג.

אני עומד לצטט את זה.

נו שיט שרלוק.

אה.
חסרי תקווה, האידיוטים האלה. באמת. איך מישהו יכול לביות כל כך חכם וכל כך טיפש בו זמנית. אני אפילו לא מופתע יותר.

התיאור הזה כ"כ יפהההה אתה התעלית על עצמך. אף פעם לא חשבתי (אני מצטער אם זה עומד לצאת בצורה רעה אני מתכוון לזה רק כמחמאה) שתובל לכתוב נשיקה בצורה יפה כזאת. הכל מרגיש כל כך אינטימי ויפה. וולט שלא מהסס כאילו הם עשו את זה מאות פעמים גרם לי להרגיש כ"כ נחמד, בעיקר כשהכל נראה כל כך מהיר מצידו ובינתיים הארו צריך לקחת רגע כדי לעבד הכל. אני תוהה, כי זה נראה שוולט והדרך שבה הוא פועל מהירים והחלטיים מאוד כאילו הוא לא מהסס ולא חושב הרבה על הסיטואציה, אם זה באמת ככה או אם זה בגלל שהארו שתה אז טכנית הוא מספר לא אמין. בטח העולם כן נראה קצת מוזר סביבו כרגע.
ונחזור לתיאור! ואתה יודע בדיוק מה אני חושב על העובדה שהם חולקים ריח. זה כל כך אישי. אני אוהב את זה.

הוא הפסיק לבכות כל כך מהר. אני גאה בו.

זה היה קטע נהדר. מושלם. מופתי. אני נהניתי מכל חלק וכנראה אחזור אליו בעתיד ואקרא אותו שוב עד שאפילו הנאום של הארו לא יגרום לי להתכווץ. אני כ"כ אוהב את איך שאתה כותב מנקודת המבט של הארו ואת איך שאתה מתאר הכל כאן. היו כ"כ הרבה חלקים שגרמו לי לחייך לעצמי D:
תמשיך ככה! אני רוצה עוד הארוולט לאוסף שלי