משמעות האהבה // נעמה

התעוררתי באמצע הלילה כדי לכתוב את זה. או יותר נכון, להמשיך לכתוב את זה. כתבתי את ההתחלה לפני הרבה מאוד זמן, לפני למעלה משנה, וסוף סוף הבנתי איך אני רוצה לכתוב את ההמשך. אין לי מושג אם אני מרוצה או לא. הקטע הזה הוא קצת בלאגן, אבל אולי באותה מידה זה מתאים בגלל הנושא שבחרתי להעביר... אני לא ממש יודע. מה שכן, היה מעניין לכתוב את זה.
יש איזכור אחד או שניים לסקס ומחשבות מיניות, אבל זה בהחלט לא גרפי ואפשר לדלג על זה בקלות. כמו כן, הקטע לא עבר ביטוא.
אזהרה חשובה מאוד על שימוש ליברלי בגוף שני וזמן הווה. זה הזמן לסגת.
תהנו!

----

כשאתה אוהב מישהו, אתה רוצה אותו קרוב. אתה רוצה אותו כל כך קרוב עד כדי כך שאתם מתערבבים והופכים לאחד, כי זו משמעות האהבה: לחשוב שאדם הוא יצירת המופת של הבריאה, צורת הקיום הגבוהה ביותר.
ואתה רוצה להיות הוא, רוצה להיות הוא כל כך חזק עד שזה כואב, כי רק ככה אתה יכול להביע את האהבה שלך. אין לך דרך אחרת, וגם אם הייתה, לא היית בוחר בה. אתה אוהב להיצמד למוכר, והשיטה הזו להבעת האהבה שלך היא השיטה בה השתמשת בכל שנות חייך. לא היית רוצה שזה ישתנה.
ואתה כלוא במוחך שלך בכלא בדמותו, נאלץ לחשוב ולדמיין ולראות ומתייסר מהידיעה שאסור לך לגעת, לגשת, לפעול. דילמת הפרי האסור. יציאה מהגבולות רק תגרום לו להתרחק ממך לנצח, אבל אתה לא יודע איך לגרום לו להיהפך לנוח יותר בקרבתך, להרחיב את גבולותיו כדי שיכללו אותך, ואף אחד מעולם לא לימד אותך להתאפק.
(הם לימדו אותך כשעוד היית גברת, שפראות ובוטות ועוצמה אסורים בהחלט לגברות, אבל השלת מעצמך את ציפיות הגברת כשהפכת לעצמך בפעם הראשונה. מעולם לא למדת שאולי יש ערך באיפוק ושליטה ורוך, ויקח לך זמן ללמוד. זה בסדר. אתה עוד צעיר.)
אתה חושב על הנוחות בדיבור אל אדם שהוא השתקפות המראה שלך, ומתחיל לשנות את צורת הדיבור שלך. זה היה רק כשדיברת איתו, בהתחלה, אבל אז זה גלש לכל היבט בחייך. זה טוב, אתה חושב. זוהי ההתקדמות הטבעית של הדברים. ואתה מוריד מעצמך את העול בלהתנהג עצמך, לא שאי פעם היה "עצמך"; אתה שברים וחתיכות ופיסות שנלקחו מאנשים שמצאת מעניינים, וכל פיסת אופי שאי פעם הייתה לך מעולם לא נוצרה בך. זה עושה אותך טוב יותר, אתה חושב.
להיות מורכב מחלקים של אנשים מושלמים בוודאי עושה גם אותך מושלם, וזה גורם לך לחייך בכל פעם שאתה מפגין התנהגות שלקחת ממנו. פעם בשבוע. פעם ביום. פעם בשעה. תמיד.
אנשים מבחינים במצב רוחך הטוב לאחרונה. הם מעידים על השיפור במזג שלך. הם אומרים כמה צורת ההתבטאות שלך חמודה - אתה מתאפק ומתאפק לא להתלהב ולומר שאתה יודע, שלקחת את זה מהאדם הכי חמוד בעולם, שהוא לא אוהב אותך עכשיו אבל אולי בקרוב כן. האיפוק כואב, אבל אתה שמח שהם חושבים שהאופי של האחד שליבך בחר טוב יותר מהישן שלך. זה חייב לומר שבחרת היטב.
אתה מפסיק להנות מהדברים שעניינו אותך בעבר כי אותו הם לא מעניינים. אתה מוצא תחביבים חדשים. תחביבים שלו. ובכל פעם שאתם לא מדברים (רוב הזמן, כי הוא עדיין לא מאוד אוהב אותך) אתה מתנחם בתחביבים שלו וחושב עליו ומדמיין חצאי שורות דיאלוג לא שלמות משיחות איתו שאולי יום אחד יתקיימו מחוץ לראש שלך.
זה היה דיבור ותחביבים, ועכשיו זה הסתעף לדברים אחרים. ההתנהגות שלו אליך לא השתנתה: אתה חייב להעלות את הרמה שלך. אולי דברים משותפים נוספים ביניכם יגרמו לו לאהוב אותך? אתה מתחיל לצפות בסדרה האהובה עליו.
הדמויות רועשות והאורות בוהקים ויש לך כאב ראש, אבל לו לא יהיה אז אתה סובל את זה ומתרגל ומתרגל עד שאתה יכול לשבת מול הטלוויזיה בחיוך רחב שקורע את השרירים בפנים שלך וליהנות, ואתה חורט כל שניה לתוך המוח שלך כדי שתוכל לדבר איתו על זה בפעם הבאה שאתם מדברים.
בסופו של דבר, אתה לא מדבר כשאתם מדברים. הוא שמח לדבר ואתה שמח לא להפריע לו, שמח לצפות, שמח לראות אור בעיניו כשהוא מנופף בידיו סביב ומסביר רעיונות. אתה צריך לאהוב לדבר כמוהו כמו שאתה אוהב אותו כי רק ככה הוא יאהב אותך, אבל אתה מרגיש מסויג למחשבה.
אולי מאוחר יותר.
ואתה שוכח להיות לבד, שוכח להתנחם מעצמך. החיים שלך מורכבים מהצגת תיאטרון, חיוכים ומילים טובות והתנהגויות שהוא מפגין כדי שיום אחד תוכלו לצאת ברחוב ואנשים יתפלאו מכמה אתם מסונכרנים. הם לא ידעו שעבדת קשה על זה, ומשהו בך מוקל על המחשבה. הם יחשבו שאתה כישרון טבעי - ואם הם חושבים את זה, זה בטח מה שאתה.
ואתם מתקרבים.
ומתקרבים.
והוא צוחק בכל שיחה שלכם ומחייך אליך ועוצר לומר שלום כשהוא רואה אותך עם החברים שלו, מציג אותך כאדם שחשוב לו ומשהו בלב שלך מתעוות, רכושני, ואתה רוצה לקחת אותו אל סמטה ולראות אותו כורע.
אולי בפעם אחרת. עכשיו זה לא הזמן.
אבל הקצב הנוכחי לא מספיק מהיר בשבילך. אתה עדיין זוכר את התקופה בה הוא התעלם ממך לא משנה כמה ניסית לספק אותו, כי זה לא היה כל כך מזמן, ואתה רוצה להתקדם ולהתקדם עד שהתקופה הזו תהיה זיכרון רחוק ששניכם תוכלו לצחוק עליו, כשאתם קרובים ככל שתוכלו אי פעם להיות.
המחשבה על הסוף מאיימת, מעט. כשלא תהיה חייב להתאמץ עוד, כשגינוניו והליכותיו יהפכו לטבע שני, האם ישאר משהו נוסף? אף פעם לא הגעת לנקודה הזו עם אנשים אחרים, תמיד השתעממת מהם מהר מדי. אבל הוא מיוחד, הוא חייב להיות! אתה מרגיש את זה.
זה יהיה בסדר.
זה היה...
זה לא בסדר. אתה ממשיך וממשיך לחשוב על זה, גם כשאתה לבד. גם כשאתה עם אנשים אחרים. גם כשאתה איתו, כשכל מה שאתה אמור לחשוב עליו זה איך להידמות אליו, איך לשקף אותו בצורה הטובה ביותר, איך לשמח אותו. כי אתה אוהב אותו. ואתה חושב על זה כי אתה מבין שאתה לא צריך לחשוב על דברים אחרים יותר, אתה חושב - האם סיימתי? הגעתי לגבול?
התשובה היא לא, כי הוא מתחיל לאהוב דבר חדש. עליך ללמוד את גם את המיומנות הזו עכשיו, אז יש דבר נוסף שיעסיק אותך. הלב שלך עושה פעולה מוזרה למשמע ההבנה, שקיעה מתמדת כמו זו שחווים צנחנים שניה לפני שהם פוגעים בקרקע.
זו לא אכזבה, אתה יודע.
זו לא יכולה להיות.
אתה עושה את זה. אתה לומד את התחביב החדש והמוזר שהוא מצא לעצמו ואתה מצליח לגרום לזה לעניין אותך למרות שהוא כבר שלך. אתה יכול לראות את זה באיך שאתה הראשון שהוא שולח לו הודעות, הראשון שהוא פונה אליו. הוא מספר עליך לאנשים אחרים ומדבר על כמה אתה מדהים ומונה את כל התכונות שגנבת ממנו כאיכויות הטובות ביותר שלך, ואתה יודע מה הוא יגיד ואיך הוא יפעל לפני שהוא עצמו ידע.
כשאתם הולכים ביחד ברחוב אנשים מגיבים על כמה אתם מושלמים אחד לשני, איך שנוצרתם אחד בשביל השני, ואתה מחייך ומסכים בחיוך שלא שלך, והוא מחייך רק שניה אחריך. אתם באמת זהים. זה מה שתמיד חלמת עליו, והוא אומר שהוא אוהב אותך. הוא יעשה כל מה שהיית אומר לו לעשות.
הוא כולו שלך.
ואתה כולך הוא, עכשיו כשכל שאריות האנשים האחרים הוצאו מגופך במסננת מתכתית ופולשנית, עכשיו כשאין לו יותר מה להציע לך. אין לו יותר מה להציע לך. הוא לא חדש. הוא לא מקסים. הוא שלך, אבל בדיוק בדרך בה צעצוע ישן שתוכל לשכפל בפרטי פרטים בראשך הוא שלך.
מה הטעם להשאיר אותו בסביבתך?
אתה שליו עם החלטתך ואומר להתראות כיוון שכבר לא אכפת לך, לא באמת, אבל הוא לא מבין. הוא לא מבין למה שתעשה את זה - למה שתעשה לו את זה? הוא אומר שזה לא כמוך, אומר שזה לא ה"אתה" שהוא למד להכיר. אם היה לך אכפת, היית אומר שה"אתה" שהוא הכיר לא היה דבר מלבד מראה, מראה שבורה שעבדת שנים כדי להרכיב את רסיסיה לתמונת מצב מדויקת שלו, ועכשיו לקחת פטיש ושברת אותה שוב. הוא לא הכיר אותך - כל מה שהכיר היה את עצמו.
אבל לא אכפת לך יותר.
אתה לוקח את מעט החפצים שלך ועוזב. גשם מתחיל לרדת כשאתה יוצא החוצה. אין לך מטרייה כי השתמשת בשלו, והפנים שלך עושות משהו מוזר - זה לא בכי. זה היה יכול להיות חיוך, אבל אתה לא יודע של מי הוא. זה ישן ושחוק ומרגיש כמו בגד לא מוכר שגדלת מעבר לו, צמוד במידה לא נוחה, מכוער.
אולי זה אתה?
אתה מכסה את פניך ובורח.


---

ממש אעריך לקבל תגובה אם קראתם D:

וואווו
זה כל כך מרגש ועצוב ומקסים ונכון
אני לא יודע לכתוב תגובות טובות כל כך אבל ממש אהבתי זה מקסים!

תודה רבה!

טוב אז אני לא ממש כותב קטעים כאלה אז אני לא יודע עד כמה התב שלי יהיה טוב אבל אוקיי
אני אתחיל בזה שזה פשוט נהדר וככ נכון??

זה ככ נכון זה דיי מגניב גם איך שרואים שכשאנשים הרבה זמן ביחד הם מתחילים לשקף את התנועות אחד של השני וכמו כשאתה אוהב מישהו גם אם לא במודע אתה מנסה לחקות אותו

כתוב ככ מגניב

ה"אתה חושב" בסוף :<

כן זה ככ מדהים אוקיי
אהבתי את החלק הזה נורא הוא פשוט
כן.

אני לא מצליח לומר מה אני חושב על זה אז פשוט הציטוט כן

:<

כתוב ככ פשוט ככ מדהים

זה בטוח מה שאתה :<

אתה טוב כמו שאתה אתה טוב כמו שאתה אתה לא צריך להשתנותת

ידעתי.
:<

רק רוצה לשמח אותו :<

שיפסיק להחמיא לעצמו החצוף
אבל כן :<

כמובן שלא כי האתה שאתה מכיר זה לא ההוא האמיתי. בום.

המטאפורה ככ יפה אני אוהב

אני לא יכול להסביר במילים מה אני רוצה לומר אבל פשוט
אומייגאד.
:<

תתחיל מחדש והפעם תהיה שלם עם מי שאתה ואתה לא צריך לחקות אף אחד כדי להיות מושלם :<


בכל מקרה כן זה ככ מדהים זה כתוב בצורה נהדרת פשוט
כל המטאפורות והצורה של הכתיבה והכל
זה מדהים אני אוהב

תודה רבה על התגובה! D: