בס"ד

קודם כל, אני רוצה להתנצל בפניכם על מספר דברים. דבר ראשון, מכל קוראיו הנאמנים של "לחזור לחיים חדשים", סליחה שלא פרסמתי עדיין את הפרק שקיים כבר חצי שנה במחברת שלי ועדיין לא זכיתם לקרוא, הפרק האחרון. כבר עברה שנה מאז נאנו שעבר וכבר הגיע נאנו חדש ועדיין לא סיימתי פה את הסיפור שלי, סליחה.
מלבד זאת, בהתחשב בכך שזהו בפורום החשוב לי ביותר, אני בהחלט לא מספיק משקיעה בו כרגע (בעז"ה זה ישתנה) בעקבות עומס רב מאוד שאני מצויה בו, הגיוני ביותר שאני פחות בפורטל כולו (מלבד התפקידים שלי) אבל אני בהחלט צריכה להיכנס לפורום זה יותר וגם לתב"ב אתכם.
הלוואי ויהיה לי יותר זמן לכתיבה, בשעה טובה, הצלחתי לסיים עוד סיפור.

המדף שלי (שימו לב שהוא בשיפוצים)

-----
632 מילים

הוא מתניע את הרכב, יוצא מהחניה בנסיעה איטית אחורה, מחייך מעט, מטה את הראש לכיוון ביתו ונפרד ממנו עד הערב, חושב על ילדיו מהם נפרד עכשיו. אתמול הקטנה בכתה המון, התעצבנה על דבר קטן וזה העיר בה משהו רדום של יכולות בכי שלא ראה כדוגמתן עד כה.

באופן כללי, הוא לא ממש הבין את הרעיון של בכי, מרגע שאדם לומד להביע את עצמו בעזרת מילים, ועוד יותר מכך, בעזרת כתיבה, איזה תועלת יש לו בבכי? הרי בכי אצל תינוקות הוא על מנת להעיר את תשומת ליבם של הוריהם, להגיד להם "לא נעים לי", ומרגע שאפשר לעשות זאת בצורה יותר נעימה וברורה לכל הנוגעים בדבר, הרעיון של בכי הוא רק מתיש.

הוא אותת ליציאה, חיכה בסבלנות ברמזור ופנה, מולו הופיעו בניינים עצומים, שלטי חוצות, מדרכה, מבנים נמוכים, אנשים הולכים, דומה לרחוב שעזב לפני רגע, אבל שונה. למרות זאת, הוא התמקד בכביש ובמכוניות סביבו בלבד, מה שקרה מחוץ להם לא עניין אותו, נראה שאם פעם יסתכל, הוא לא יכיר את הנוף מולו הוא חולף מידי יום, אולי אין זה אכפת לו.

מחשבותיו התפזרו:

אני צריך לשלוח את המייל הזה דחוף וכדאי לטפל גם בחשבון החשמל ובפנסיה, מחכים לי בעבודה כבר אז צריך למהר, אולי מחר אני לא אצטרך לעבוד כל כך הרבה ואוכל להיות קצת עם הילדים, ממש אהבתי כשאבא שלי חזר הביתה מוקדם ועשינו משהו כיף ביחד, אני מקווה שהפעם הקטנה לא תבכה, לבכות זה מטופש, זה ממש מטופש, אבל אני לא יכול להגיד את זה מולה או מול אמא שלה, אולי כדאי שנצא גם לדייט סוף סוף, באופן כללי אני צריך להשקיע יותר במשפחה, המכונית הזאת נראת ממש כמו המכונית של השכנים שלנו, אבל ככל הנראה זה לא הם, מעניין, אני אוהב את המכונית שלי, היא עושה את העבודה כמו שצריך ולא נתקעת יותר מידי או זקוקה למוסך כל כך הרבה כמו הקודמת, היא הייתה סיוט, גם צבע כחול זה אחלה, ולא מאוד נפוץ, אני אוהב את הרעיון. בכל אופן, כדאי לנסוע קצת יותר מהר, ובהתחשב בכך שהגעתי לכביש הראשי זה בהחלט אפשרי, ראשי, ראש, ראש הוא איבר מאוד מעניין, הוא כולל בעיקר את הייחודיות של האדם, הרי במוח נמצא השכל. והרגש...

ראשו התמלא במראות, קולות, זיכרונות ותכנונים עתידיים, אהבה, כעס, לעיתים חיוך קל עלה על שפתיו, הוא מרוכז בנהיגה, אך זה לא אומר שאין מקום למחשבות כלליות למלא את ראשו.

הוא ירד מכביש הראשי ונכנס לעיר עצמה, הוא מתקרב למחוז חפצו, מחשבותיו העלו הילוך בדיוק כאשר הוא הוריד, כמרגישות שבקרוב לא יתאפשר להן להיות חופשיות ומשייטות בין זמנים ומקומות.

שוב ושוב חזר לבכי של ביתו הקטנה. הוא כבר שנים שלא בכה, לא ראה בכך צורך, הוא גם אדיש לעיתים קרובות למראה בכי, ובאופן כללי הוא אדיש, כמו יש חסם לרגשות שלו, דבר מה שמונע מהרגשות להגיע עד אליו, עד ללב, עד לתגובה, הוא כמו מדלג על חלק זה בכל רגע. וגם כאשר יש רגשות החזקים מכדי שיכולו לעצור אותם הם מורגשים במטושטש וחלקיות, באופן מעומעם.

ואולי זה לא טוב, הוא מלמל לעצמו, הרי אני יודע שאני אוהב את הילדים שלי ואת אשתי היקרה, אבל אני לא מרגיש את זה. לעיתים אני נזכר להרגיש בכך, כשיש אירוע מיוחד המטלטל אותי, אבל ברגעי שגרה, אני רק יודע את זה.

הוא מאותת ופונה לרחוב בו נמצא בניין המשרדים שלהם, בניין נמוך וצדדי יחסית. בעוד מוחו מאותת לו דבר מה.

הוא חונה ברחוב.

אדם צעיר עטוף בבגדים אפרוריים מופיע מקצה הרחוב, סוחב שקיות רב פעמיות של כמה סופרים שונים וממהר להגיע למקום חם מידי, העננים מתחילים לטפטף. הוא מושך אחריו את שקיו הכבדים ונעצר לנוח רגע על יד מכונית כחולה חונה אך עוד ממונעת, הוא מציץ לרגע למושב הנהג, מבט מעופף, מבלי כוונה תחילה, ורואה אדם כבן שלושים מתייפח כבן שלוש.

הגשם מתחזק והצעיר ממשיך לעבר דירתו הקטנה, קורת גג, בעוד הרכב הממונע נשאר ממונע עוד זמן רב לאחר מכן.

כאשר השמים החשיכו, באותו מקום לא היה זכר לאירוע, אפילו הריבוע היבש שיצר הרכב נרטב.

אך אי שם, גם אדמת חייו של הנהג הורטבה מגשם.

דבר ראשון, את באמת צריכה להתנצל על זה שעזבת את הסיפור שלך בלי להודיע מראש!

דבר שני, וואו וואו וואו אימלה מה זה
קטע מטלטל ברמות, כל כך מדויק
וחוץ מזה, תיאורים נהדרים
מדהים

ממש לא עזבתי את הסיפור, עזבתי את כל הפורטל לתקופה, עכשיו אני התהליכי חזרה ובעזרת ה' ממש השבוע אני אפרסם את הפרק!
ואכין כבר מראש את הפורולוג והתודות.
ואני באמת מתנצלת.

ממש ממש תודה! התגובות שלך חשובות לי.