יובל מנדלסון והמסע לפולין||סיקור אלבום

סיקור אלבום- יובל מנדלסון והמסע לפולין

2019
האלבום כולל 10 שירים באורך 47 דקות.

האלבום "יובל מנדלסון והמסע לפולין" הוא אלבום הבכורה של הלהקה "יובל מנדלסון והמסע לפולין". בלהקה נמצאים יובל מנדלסון ("המנהיג", שירה וגיטרה), אסף תלמודי ("המזכיר", קלידים), אור אדרי ("הפנינה", גיטרה בס וקולות) ונדב לוזיה ("החבר", תופים). אסף תלמודי גם הפיק מוזיקלית את כל השירים באלבום.

הלהקה התחילה את דרכה בהתחלה כלהקת ליווי של יובל מנדלסון, שרצה לחזור ליצור שירים במסגרת קריירת הסולו שלו עם אסף תלמודי כמפיק המוזיקלי שלו. הם חיפשו חברי להקה, מצאו, ובחדר החזרות הם התגבשו לכדי להקה שמופיעה ביחד ועושה מוזיקה עד היום. האלבום מלווה את חייו היומיומיים של יובל מנדלסון, כולל תובנות על חייו בתור מורה לאזרחות בתיכון "בליך", מתובלים בדעותיו הפוליטיות. במהלך העבודה על האלבום אביו של יובל מת, אירוע שהשפיע עליו מאוד, ובקשר ישיר השפיע גם על האלבום. אפשר לחשוב על האלבום כאילו הוא מחולק לחלקים: החלק הראשון, שמתאר את חייו של יובל ('הזיפת של יום שישי', 'סיפור פשוט', 'הזאב והפרה', 'המורה בכיתה'), החלק השני, שלוקח אותנו לכיוון יותר פוליטי וקודר בקצב הרוקנרול ('הר הגולגולת', 'ליל הסכינים הארוכות') והחלק השלישי והאחרון, שלוקח אותנו דרך החוויה האישית של איבוד אב, בתחושה יותר קודרת ובמקצב רגוע ומלנכולי יותר ('ציידים בשלג', 'קרב מאסף', 'ג'ון ווין', 'ילד של אימא'). את כל השירים באלבום כתב יובל מנדלסון. האלבום מלווה בקטעים מוקלטים מתוך המסע לפולין שאליו יצא יובל מנדלסון כמורה מלווה.

השירים באלבום:
הזיפת של יום שישי

https://www.youtube.com/watch?v=CNMzVK32q_E
זה השיר הראשון באלבום, ואפשר לטעון שהוא שיר הדגל של האלבום הזה, ואף יצא כסינגל. השיר מתאר את היום יום של יובל מנדלסון בשכונה בורגנית בתל אביב, את חיי המשפחה שלו, את חוסר האונים שבשגרה משעממת עם מינוס בבנק וכיתה ללמד בה אזרחות. הוא מזכיר את אביו המת, את הקהל שעבר והתקדם הלאה, וכמובן חשקים ורצונות נסתרים בארוחת השישי עם המשפחה. השיר מסתיים בנימה מלנכולית ובסולם מינורי לרגע, שמיד חוזר למלודיה הרגילה והמז'ורית, למרות הנושא הקשה. השיר גרובי עם קיק פוליטי ולא מתנצל, ואומר את האמת גם אם היא לא נעימה. לשיר אין פזמון קלאסי, אך יש לו מוטיבים מוזיקלים חוזרים ("אל תיקח את זה אישית, זה הזיפת של יום שישי")
לשיר יש קליפ, בו יובל והלהקה מנגנים ועושים שטויות על הגג של אימא של יובל.

סיפור פשוט

https://www.youtube.com/watch?v=8OSlNmOPGRU
זה עוד שיר שמתאר את השגרה של מנדלסון, אך הפעם בקצב יותר קצבי וכיפי. השיר, שיצא כסינגל, עוקב אחרי מצב של שגרה, בה הוא תוהה האם לעשות משהו חדש עם עצמו, אך בכל אופן יוצא עוד יום מהבית כמו רובוט. בפזמון הוא מציין איך למרות הכל החיים ממשיכים, ואומר לאשתו שהיא לא תשכח שלמרות כל השגרה הם צריכים לא לשכוח שפעם גם הם היו קטע חדש ומרגש, והסנטימנט הזה תמיד יישאר ביניהם. השיר מרענן וקליט, ואין ספק שהוא בין האהובים עליי באלבום.
לשיר יש קליפ, בו יובל משחזר רגעים מנעוריו כסולן להקת "שייגעצ" בעזרת שחקנים, ומתעמת עם עצמו של העבר באופן פיזי, בין היתר בתחרות שתייה. הקליפ מדגיש את הניגודיות בין שני החלקים בפרסונה של יובל: הרוקסטאר שהוא היה בנעוריו והמורה "המשעמם" שהוא עכשיו. הקליפ נגמר בהשלמה של יובל שיובל זה שייגעצ (הכינוי שקראו לו בנעוריו) ושייגעצ זה יובל.

הזאב והפרה

https://www.youtube.com/watch?v=rRQBJadPnVM
השיר הזה כבר טיפה יותר אבסטרקטי מבחינת טקסט, אך עדיין קצבי וכיפי. אין לו ממש סיפור קוהרנטי כמו בשירים בקודמים, אך זה היופי. הוא מזכיר כל מיני אירועים בחייו כמו הולדת ביתו. למרות שאין לו ממש סיפור הוא שיר כיפי ומיוחד, ומאוד מנדלסוני.
לשיר אין קליפ.

המורה בכיתה

https://www.youtube.com/watch?v=Dp2y2Z_OiwM
המורה בכיתה זה שיר כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. הוא רוקנרולי, הוא כיפי, הוא ציני, הוא רציני, וכל זה עטוף במקצב טוב וברוח נעורים מזדקנת. השיר ארוך יחסית, ומגולל את סיפורו של - אולי תופתעו בגלל השם - יובל מנדלסון כמורה בכיתה. השיר מספר על המעבר שלו לכיתה בגלל (ואולי בזכות) ההיריון של אישתו, ומתאר את הכיתה ואת חווית התיכון באופן ציני ומהנה, אך גם רציני. השיר אף מציג סיפור אהבה בחדר המורים בסי פארט ציני במיוחד. השיר נהדר והספקתי לשכוח כבר כמה. הוא בין השירים האהובים עליי באלבום.
לשיר יש קליפ, בו יובל והלהקה מנגנים בחדר השרת.

הר הגולגולת

https://www.youtube.com/watch?v=_3NfAUGwQy4
וולקאם לחלק השני באלבום! "הר הגולגולת" הוא שיר מצמרר, על אמת. תקראו לזה שיר פוליטי, תקראו לזה שיר שאי אפשר לא להיות אמפתיים כלפיו, אבל זה שיר שללא ספק מעלה שאלות, תהיות ופחדים. השיר מתאר את אירועי רצח מוחמד אבו חדיר, שנרצח על ידי שלושה ילדים יהודים ב2014 ונכתב בגוף ראשון, כאילו המספר עצמו הוא בין הרוצחים. הכותב מתאר את רוח הדברים באופן קר וחסר אמפתיה לנער, כאילו זה היה סתם אירוע שקרה. זה שיר מאוד קשה לשמיעה. השיר מבחינה מוזיקלית בסגנון מערבוני, ויש לו קצב טוב.
לשיר אין קליפ.

ליל הסכינים הארוכות

https://www.youtube.com/watch?v=tqtsjUuQdbg
דבר שכדאי לדעת על יובל מנדלסון- הבחור אוהב את השואה. הוא לא נאצי, כמובן, אך הוא סקרן לגבי הנושא, קורא ביוגרפיות של נאצים, ועושה רפרנסים רבים לנושא, הן בשיריו והן בחיים האישיים שלו. ליל הסכינים הארוכות הוא שיר שלא מספר על ליל הסכינים הארוכות, מסע הרצח של היטלר כנגד בכירי הממשל, אלא על סיפור דמיוני וקודר שמלווה במוזיקת רוקנרול משובחת.
לשיר יש קליפ שלא קשור ישירות לשיר, אלא מציג את הסיקור החדשותי סביב אירוע שקרה ללהקה בסבב ההופעות שלה- בהופעה בשדרות הם נקלעו לעימות עם המשטרה, שכתוצאה ממנו יובל מנדלסון ואסף תלמודי בילו לילה במעצר, ונדב לוזיה חושמל בטייזר. הקליפ נהדר ומומלץ, שווה צפייה אפילו רק בשביל הסיפור של ההופעה ההיא.

ציידים בשלג

https://www.youtube.com/watch?v=iRrPjNIgI7w
תכינו את הממחטות, כי הגיע זמנו של החלק השלישי באלבום! על ציידים בשלג אין לי הרבה מה להגיד. זה שיר יותר פואטי ומלנכולי, יותר שקט, שמשאיר את השומע עם תחושה של שלווה מסויימת. המילים שלו מספרות סיפור על מסע אינסופי של ציידים שלא מצליחים לצוד. הם רעבים, הם עייפים, הם בשלג, אבל בסופו של דבר הם ביחד, וזה מה שחשוב.
לשיר אין קליפ.

קרב מאסף

https://www.youtube.com/watch?v=emGBdmIcHcQ
קרב מאסף ממשיך את התחושה המלנכולית של החלק השלישי. השיר הוא דואט של יובל מנדלסון ואור אדרי שבו השניים שרים בקולות ביחד לאורך כל השיר, והוא יצא כסינגל. השיר מספר על עולם מקביל בעלילה של ספר, אך הוא בעצם מטאפורה לתחושת חוסר האונים שמחלת הסרטן ואבל מספקים. השיר מרגיש כמו נשימה עמוקה, כמו היאנחות כזאת שהיית צריך להוציא מהקרביים כבר תקופה.
לשיר יש קליפ, בו רואים זוג ילדים משחקים בתמימות בלהיות מבוגרים, ויש בו המון אלמנטים של משחקי דימיון- הילד תולה כביסה בלי הכביסה, משקה פרח בלי מים, הילדים אוכלים ארוחה בלי האוכל, איש מטייל עם הכלב בלי הכלב. הקליפ מתאר את התחושה הזאת של להמשיך את החיים אחרי איבוד אדם קרוב, וכמה הכל מרגיש פתאום לא חשוב.

ג'ון ווין

https://www.youtube.com/watch?v=b01rcj55pQ4
נשבר לכם הלב עדיין? יופי, אז תתכוננו לזה- בשיר ג'ון ווין מנדלסון פונה ישירות לאביו. ג'ון ווין מסמל בשיר הזה את הסגנון והסטייל של אבא של יובל, הגבריות השקטה והבוטחת. הוא מספר כאן על המוות, על סוף שאי אפשר לעשות איתו כלום, רק להסתכל מהצד. כשמסתכלים על המילים ומנתחים אותם באופן הזה, השיר הזה שובר את הלב. יובל מכניס אותנו לנימי ליבו ונותן חלון לאבל האישי והעמוק שלו. כשכל זה מתחבר עם הלחן, העצוב אך המאופק והאופטימי במידה, השיר הזה עובד ובגדול.
לשיר אין קליפ.

ילד של אימא

https://www.youtube.com/watch?v=enAVqpphs0o
"ילד של אימא" הוא שיר מיוחד. אתה מרגיש שזאת אווירה של סוף. של התקפלות. של הרגע הזה בלילה שבו אתה שיכור מספיק בשביל לשפוך על זרים את כל המטען הרגשי שלך ואז להיעלם אל תוך החשכה. הוא מדבר על אבא שלו, אבל גם על התחושה המחשמלת של להופיע, גם אם אין בקהל אף אחד. רק להתחבר למגבר ולנגן. זה שיר עם תחושה מדידטיבית כלשהי. הוא רק חוזר וחוזר על אותו קטע במנגינה לאורך כל השיר, וכמעט אפשר להריח בהגשה שלו משקאות חריפים ועשן סיגריות. בסוף השיר, בנוכחות קהל (שומעים מחיאות כפיים וקולות קריאות עידוד), הוא מודה ללהקה שלו, למפיקה, לסאונדמן, ואז עובר בקלילות למנות את שרי הממשלה הנוכחית (של 2019, כמובן). לאחר מכן, כלאחר יד, עובר למנות שרים של ממשלות קודמות. השיר נגמר בתחושת בילבול משוועת מצד המאזין, אבל גם עם הרצון העז לעוד.
לשיר אין קליפ.

חוות דעת אישית:
הונסטלי, שכחתי כבר כמה אני אוהבת את האלבום הזה. האזנתי לאלבום הזה בלופים בספטמבר, ומאז לא נגעתי בו כל כך, אבל וואו. אני כל פעם נזכרת מחדש כמה אני אוהבת את יובל מנדלסון. מהשירה וההגשה, לטקסטים הכל כך טובים, והלחן המדהים. אין ספק שחברו אליו הנגנים הטובים ביותר לכדי הלהקה הנהדרת הזאת. האלבום הזה מאוד מעגל את מנדלסון כאדם- הוא לוקח אותנו יד ביד בין הרגשות והתחושות שלו לגבי הכל; משפחה, שגרה, מוות, אבל, תחושת חוסר סיפוק, ותחושת סיפוק נהדרת. הסיקור הזה לימד אותי כמה דברים (מי ידע שרפול היה שר החקלאות? כי אני לא), צפיתי בפעם הראשונה בקליפ של קרב מאסף, ונהנתי להיזכר בדרמה שהייתה בהופעה בשדרות. אני הקשבתי לכל הראיונות עם הבנאדם הזה שהיו בספוטיפיי והייתי בכמה ובכמה הופעות, ואני רק רוצה להגיד כאן לכם כמה יובל רוקסטאר אמיתי. עם העיניים הגדולות שלו והמראה הלא יוצא דופן שלו, ברגע שהוא עולה על במה הוא כוכב. לא משנה אם יש בקהל 3 אנשים או בארבי מלא. הוא לא פחד אף פעם להביע את דעותיו הפוליטיות, הוא לא פחד אף פעם להביע את עצמו איך שנראה לו. המוזיקה שלו כל כך טובה והוא פשוט מבריק, הן ברמת הכתיבה שלו (איך מישהו כותב שירי נונסנס כל כך טובים, אבל גם מביע כל כך הרבה רגש באופן כנה כל כך) והן ברמת סיקוריו התכופים בהארץ על ביוגרפיות של אישיויות נאציות והסיפורים הנהדרים שהוא מספר על הבמה, ומחוצה לה.

אקסטרות:
סרטונים מהופעות של המסע מבצעים שירים מתוך האלבום:


יובל מנדלסון עושה שטויות בהופעות לכבוד האלבום:


השיר שיצא כסינגל אבל לא נכנס לאלבום:

ומאחורי הקלעים של הקליפ שמסביר את ההזיה שהוא הקליפ:


שיר אחר מהופעה אחרת, אך הופעה ככ טובה שאי אפשר לא לשים את הסרטון הזה כאן במקום של כבוד:


ציטוטים מהאלבום:

הודעה זו נערכה ע"י פרח נתתי לנורית ב Jan 22 2025, 05:13 AM

יפה מאוד

סיקור מצוין!
קל לראות את ההשקעה שהכנסת לתוכו וכמה שאת אוהבת את האלבום, בין אם במידע הרקע או בחוות הדעת שלך, וגרמת לי לחשק לשמוע למרות שזה פחות נשמע כמו סגנון המוזיקה שאני אוהב.
אני אשמח לראות עוד סיקורים כאלה שלך D:

וואו אני אוהבת את האלבום הזה מאוד ותודה לך על הסיקור הזה!!!! חוץ מזה שהוא מעולה וכיף לקרוא אותו הוא חידש לי הרבה דברים וממש גרם לי ללכת עכשיו לשמוע אותו שוב

ואו הייתי בהופעה של המסע לפולין והיה מדהים

כמו ששיווקת אותו- הסיקור באמת מהמם, רואים את ההשקעה בסיקור ואת האהבה לאלבום (ובכללי ליובל).
אני אישית לא מכירה את הלהקה מחוץ לחתימה שלך, ולכן היה לי כל כך מעניין ומסקרן לקרוא.
למרות שאני לא מכירה את המסע לפולין, אני כן מכירה ואוהבת את שייגצע, אז עשית לי חשק להיפתח גם ללהקה החדשה שלו.
מאוד נהניתי מהסיקור, הוספתי ללינקייה:)