פירות || להב, 14/05/2025

בלילות הקרים, צמוד במיטה,
לחשת לי באוזן הצעה מפתה.
נלך למקום שבו איש לא יכיר
איש שמוכר אנשים במחיר.

נשב על הבר ונזמין בפרקים
קוקטיילים צבעוניים של פירות מתוקים.
ובכל לגימה נפשנו תתרומם,
ויצתייר בעינינו נוף מהמם.

נשים מלטפות נשים מלטפות.
גברים בסגול מניפים מניפות.
וצבעים נשפכים מכל פינה,
וכל פה הומה את אותה מנגינה.

ובסוף היום כשעייפנו מרקוד,
ניצמד קרוב, ורוד על ורוד.
נחירות עדינות בקצב אחיד—
נישן אחד בתוך השני, כגוף יחיד.

ברגע שראיתי שפרסמת יצירה חדשה ישר נכנסתי, כבר הרבה זמן לא כתבת משהו חדש.
לקח לי קצת זמן לכתוב את הת"ב בגלל שהייתי צריכה לדייק לעצמי מה אני חושבת.

השיר הזה קצת שונה משאר היצירות שלך, גם מבחינת תוכן וגם מבחינת ניסוח.
הוא יותר ברור, אפשר לומר, לא היה לי צורך בכמה קריאות על מנת להבין את המסר או משפטים ספציפיים, מצד אחד, זה מקל על הבנת היצירה, מצד שני, זה לא מה שציפיתי לו, אין את המשפטים היפים וחצי-סתומים שלך.
גם הנושא הוא לא נושא שכתבת עליו לעיתים קרובות, זהו לא הסגנון הרגיל שלך, רומנטיקה אופטימית (אין פה ממש אופטימיות, כלומר אין "תקווה לעתיד טוב יותר" או משהו כזה, אבל אין לי מילה יותר מדויקת לצערי).
ובכל זאת, זה שיר יפה, בהחלט, הוא נוגע וכמו כל יצירה שלך ובהחלט מצליח לגרום לרגש שלי להתעורר.

תפרסם יותר:)

רגע, מה שאת אומרת לי בעצם זה ש.. קטעי ניבים סתומים זה די?

אין לי דרך לתאר כמה זה מחמיא לי שאת מזהה שהשיר הזה שונה מהרגילים שלי.
כאילו, העובדה שאת מזהה את הסגנון שלי מספיק כדי להבדיל... תודה!!!
כן, ספציפית כתבתי את השיר הזה בשביל לצאת מאזור הנוחות שלי.
אני כן כותב, פשוט לא יוצא לי לפרסם, עוברת עליי תקופה שאני לא כל כך גאה ביצירות שלי ולכן השיר הזה נכתב 😅
מקווה לשתף עוד, תודה שוב :)