מפוצלות, עם נואל :)

[Fandom Girl]

טופסי :)

שם: ג'והאנה טיי
גיל: 16
מראה: ג'ינג'ית, עם עיניים חומות
תכונות: אמיצה, עקשנית
מאיזה פלג באת: כנות

[אלכימאית הברק]

שם: מירנדה אוונס
גיל: 16
מראה: שיער בלונדיני, עיניים ירוקות, שרירית במידה מפתיעה
תכונות: שקולה, נחושה
מאיזה פלג באת: הקרבה עצמית

[Fandom Girl]

"למה אנחנו תמיד בסוף!" מתמרמרת חברתי הטובה ונסה.
"פעם הבאה ננסה להיוולד עם שם משפחה שמגיע יותר מוקדם באלפבית," אני מגחכת.
ונסה מכניסה לי מרפק. אני צוחקת. בקרוב תורי.

[אלכימאית הברק]

השנה המבחן מתבצע בתורות בין הפלגים, ולפי סדר אלפביתי בתוך כל פלג. כמובן, הקרבה עצמית התנדבו להיות אחרונים, ועכשיו אני מתייבשת על ספסל לא רחוק מכמה בנות מפלג כנות, מחכה שפלג ידידות יסיימו כבר את המבחנים שלהם.

[Fandom Girl]

מישל סמית' יוצאת מחויכת מחדר המבחן שלה. "תורך, ג'ו."
"יש!" אני מזנקת מהכיסא שלי ומסתערת לתוך החדר המבחן לפני שמישהו יספיק להתחרט. חלק מהיופי בפלג כנות הוא שאני יכולה להביע את עצמי בדיוק כפי שאני רוצה.

[אלכימאית הברק]

כמה מפלג ידידות יוצאים מחדרי המבחן שלהם. כשהם עוברים על פניי אני שואלת, "סליחה, כמה אתם קרובים לסיום?"
הם מסתכלים עליי בהלם, כנראה כי אנשי הקרבה עצמית לא בדיוק ידועים ביזימת שיחות. "אני זאבייר," הוא אומר.
אוקיי, אני חושבת לעצמי, X זה כמעט הסוף, תכף תורי. "תודה," אני נזכרת לומר.

[Fandom Girl]

"ג'והאנה, נכון?" שואל האיש בחדר המבחן, לבוש מכנסיים בצבע בורדו וחולצה צהובה. אני מאשרת. "שמי וויל."
"אתה הולך לבחון אותי?" אני שואלת.
וויל צוחק. "אני אשגיח, אבל מה שיבחן אותך הוא זה," הוא מתופף על מבחנה מלאה בנוזל שקוף. "נתחיל? שבי שם בבקשה."
אני מתיישבת - חצי נשכבת, בעצם - על הכיסא שמזכיר חדר של רופא שיניים. "לא לזוז," וויל מבקש, ומתחיל לחבר אליי אלקטרודות. הן מרגישות נורא מוזר, אבל לשם שינוי אני לא אומרת כלום. "רק דקירה קטנה," וויל מזהיר, ולפני שאני מספיקה להגיב הוא מזריק לי את החומר השקוף מהמבחנה ואני נעלמת מהעולם.

[אלכימאית הברק]

סוף סוף מתחילים להכניס מהקרבה עצמית. A עד D עוברים מהר, ומהר מאוד מגיע תורי.
כשאני נכנסת, כבר יושבת בחדר אישה מהפלג שלי, אני לא זוכרת איך קוראים לה. "ברוכה הבאה, חמודה."
"אה, היי," אני עונה במבוכה. היא מובילה אותי לכיסא מיוחד, מחברת אליי כל מיני אלקטרודות, ונוגעת בכתפי באזהרה לפני שהיא מזריקה לי משהו והראייה שלי מתערפלת.

[Fandom Girl]

אני מוצאת את עצמי בחדר עגול, עשוי קירות מתכתיים ובעל יציאה אחת בלבד. אני לא מהססת ועוברת דרכה, ומגיעה למסדרון שמסתעף בשני הכיוונים. אני בוחרת באקראי לפנות ימינה, ואז שמאלה, ואז מדלגת על פנייה ומגיעה למבוי סתום. אני כבר מתחילה להיות מתוסכלת.

[אלכימאית הברק]

אני פוקחת עיניים בחדר עגול, מסתכלת סביב ורואה יציאה אחת. אני יוצאת בזהירות, ורואה את המסדרון מתפצל בשני קצותיו. "מבוך?" אני תוהה בקול, מניחה יד על הקיר הימני ומתחילה לצעוד לאורכו.

[Fandom Girl]

פנייה, עוד פנייה ואחת נוספת אחריה. הראש שלי מתחיל להסתחרר, ולבסוף, למרבה שמחתי, אני נתקלת באדם נוסף. הוא לבוש ירוק, אבל לא נראה כמו חסר-פלג, והוא מחייך כשאני מגיעה. "אתה יודע איך יוצאים מכאן?" אני לא מבזבזת זמן.

[אלכימאית הברק]

אני מתקדמת בקצב נוח. אין לי שום סיבה לחשוב שהמבחן מודד לי זמן, עדיף להתמקד בפתירת המבוך.
לבסוף אני נתקלת באדם נוסף, גבר כהה-שיער, שעומד ביני לבין שני מעברים, אחד מימינו ואחד משמאלו. "ברוכה הבאה," הוא אומר. "שתי דרכים נפרשות בפנייך, אחת תגשים את משאלת לבך, והשנייה תהפוך אותך למי שכולם תמיד קיוו שתהיי. במה תבחרי?"

[אלכימאית הברק]

אני מתקדמת בקצב נוח. אין לי שום סיבה לחשוב שהמבחן מודד לי זמן, עדיף להתמקד בפתירת המבוך.
לבסוף אני נתקלת באדם נוסף, גבר כהה-שיער, שעומד ביני לבין שני מעברים, אחד מימינו ואחד משמאלו. "ברוכה הבאה," הוא אומר. "שתי דרכים נפרשות בפנייך, אחת תגשים את משאלת לבך, והשנייה תהפוך אותך למי שכולם תמיד קיוו שתהיי. במה תבחרי?"

[Fandom Girl]

הוא מחווה בידיו לשני המסדרונות שממשיכים מאחוריו. "דרך אחת תוביל אותך הביתה," הוא אומר, "והאחרת אל הלא-נודע."
אני מהססת רק לרגע; המשפחה שלי תהיה הרבה יותר מאוכזבת אם אשקר לצדם מאשר אם אעזוב. אני מהנהנת כדי לסמן שקיבלתי החלטה וצועדת במסדרון השמאלי.

[אלכימאית הברק]

אני מהססת, שנים של חינוך והטפה לשים את עצמי במקום האחרון נאבקות בדחף שלי שיהיה לי טוב. אבל כאן אין אף אחד אחר, לא באמת. "סליחה," אני ממלמלת בכל זאת כשאני פונה למסדרון להגשמה עצמית