שלמות||נטע, סיפור

[Sam I am]

לא לבעלי לב.
נכתב לאתגר עם נריה, כתיבה בגוף שני :)

שלמות
299 מילים

כשאת מתעוררת, שרה, את מבחינה שאת שוכבת על הקרקע, בגדייך נדבקים לגופך הרטוב מדם, דמך שלך, כנראה. כי כשאת מנסה לזוז את מרגישה כאבים מעוורים ונשמתך כמעט נעתקת. לצידך, את יכולה לראות, שוכב גבר נוסף, זר, במצב דומה של דקירה ודימום. אם כי הוא חסר תנועה לחלוטין, סביר להניח שכבר מת.
איזה אידיוט החליט לדקור אותך, אבל זה לא מה שטורד את מנוחתך כרגע, וגם לא החיים שזולגים מגופך.
את בוחנת את פני הגבר, הן מזכירות לך את פרצופו של טוני מקארתי הספורטאי החתיך מהתיכון, אבל הם לא יכולים להיות אותו אחד. טוני מת מהתנגשות רכב לפני יותר מעשור. את יודעת את זה בוודאות משום שזו היית את מאחורי ההגה.
את מתגעגעת למכונית הקטנה הזו.
את תוהה מי דקר אותך, ולמה לא הייתה לו מספיק הגינות לסיים את עבודתו כמו שצריך.
בעוד כשלוש שעות ימצאו אותך בסמטה, אבל זה יהיה מאוחר מדי. סביר להניח שתופיעי בחדשות, אנשים יביעו צער על כך שהרחובות לא בטוחים כמו פעם, ואז תישכחי. זה רק הוגן, שרה, עלייך להבין.
עכשיו הכול שקט יותר. פרצופו של הזר מטשטש ונגלה, הוא נראה כמו ענן רך, מהסוג שרצית לשקוע בהם כשהיית קטנה, לפני שעברת שבעה עזאזלים ונהיית הגהינום של עצמך.
אם זה מרגיש כל כך טוב לגסוס, את חושבת, למה אנשים לא עושים את זה כל הזמן? למה להיאחז בחיים הכואבים כשאפשר פשוט... לא?
את צוחקת, כי במשך זמן רב כל כך ניסית רק לשרוד כשהאפשרות הטובה יותר נמצאה לידך.
ואת בוכה, כי את מרגישה שזו דרך טובה לשחרר את משקעייך, לפני מה שזה לא יהיה, לאחר מותך.
ואת צורחת, כי זו הזדמנות נהדרת להשמיע את קולך לפני שאת כבר לא כאן.
ואת צוחקת, וצוחקת, וצוחקת.
את מתענגת על השלמות של סוף החיים, וכשאת מרגישה את זרועותיו העדינות של המוות מרימות אותך, את הולכת אחריו בשמחה. על פנייך משוח חיוך רחב, מעוות אך שליו, כמוך.
ואת מתה.

[הנוב הראשי]

כמו שאמרתי כבר,
סיפור מזעזע אבל מדהים בו זמנית

[יעל שרה]

נריה ניסח זאת נפלא.
הסיפור הזה, כפי שנאמר, בהחלט לא לבעלי לב.
מזל שהלב שלי הוא בסך הכל שריר פועם והרגשות שלי הם בסך הכל אותות חשמליים חסרי משמעות במוחי וכו'.
אם אגיד שנהנתי יהיה זה שקר, אבל לא בגלל שהכתיבה שלך גרועה, אלא דווקא בגלל שהיא כל כך טובה.