פריק|וריאן, בלאק באטלר

שלום כולם תכירו את השיפ הכי טוב בבלאק באטלר או לפחות הכי טוב בספר הקרקס סנייגר!!!
וואו אני ממש בקטע של בלאק באטלר פתאום הא זה כבר פאנפיק שני ביומיים
היום יהיה עוד אחד.

---

שם הפאנפיק: פריק
שם הכותב: וריאן
דירוג: G
שיפ: סנייגר סנייגר! שזה סנייק ודאגר 3:
ז'אנר: אין כאן יותר רוצחים זה רק גייז. או במילים אחרות איו.
ויתור זכויות: יאנה טבוסו

---

דאגר וסנייק בקושי חיכו שג׳וקר ישחרר אותם אחרי המופע לפני שהם מיהרו ללכת לכיוון האוהלים שלהם. הם עצרו באוהל של סנייק בשביל להחזיר את כל הנחשים למקום לפני שהם פנו אל האוהל של דאגר. לדאגר היה רק חוק אחד באוהל שלו - אין כניסה לנחשים.
דאגר התעכב רק מספיק בשביל לנתק את רגלו התותבת, ואז נשכב על המיטה לצד סנייק, ששכב עם הפנים לתקרה, ושילב את אצבעותיו באצבעות המחוספסות של הנער השני.
הוא עדיין לא היה בטוח אם הוא עושה את זה נכון - או אם כל מה שהם עושים היה נכון, לצורך העניין - אבל הוא היה מוכן לנסות. בשביל סנייק.
״אז,״ הוא פתח אחרי שהבין שסנייק לא עומד להגיד כלום, ״מה חשבת על המופע שלי?״
״חשבתי שהסכין ההוא עומד להרוג אותך. ושג׳וקר ימות גם הוא מהתקף לב.״ סנייק ענה בקול גבוה, ואז הוסיף במלמול, ״אמרה אמילי.״
״אה,״ אמר דאגר. ״אבל אמילי לא כאן.״
הוא חיכה לרגע, אבל כשלא נשמעה תשובה הוא הפנה את מבטו אל הנער הנחשי. סנייק עדיין הביט בתקרה בשתיקה, אבל דאגר היה יכול לשים לב שלחייו היו ורודות יותר מבדרך כלל. הוא חייך לעצמו.
״עכשיו כשחושבים על זה, לא באמת דיברתי איתך הרבה, נכון?״ המשיך דאגר והחזיר את מבטו לתקרה. ״זה תמיד היה אחד הנחשים.״
סנייק עדיין לא ענה.
״המ… בעצם, אני באמת לא יודע עלייך הרבה. בחיים לא יצא לי לשאול אותך איך נראו החיים שלך לפני שנפגשנו.״ הוא היסס לרגע ואז הוסיף, ״אם זה בסדר שאשאל עכשיו.״
סנייק לא אמר דבר, אבל כשדאגר הפנה אליו את ראשו הוא ראה אותו מהנהן הנהון יחיד.
״אז… איך זה היה?״ הוא שאל. ״אתה לא חייב לענות אם אתה לא רוצה לדבר על זה.״
״זה בסדר,״ ענה סנייק בקול הממלמל שדאגר זיהה כקולו שלו, ולא של אחד הנחשים. אבל למרות זאת, הוא עדיין לא אמר כלום. דאגר החליט לנסות לעודד אותו לדבר בשאלות.
״נולדת… ככה?״
שתיקה קצרה. ״לא.״
״הו.״ דאגר לא היה בטוח למה הוא היה מופתע. זה כנראה היה מוזר יותר אם הוא באמת היה נולד עם כל התכונות הנחשיות שלו. אבל בכל זאת, היה לו קשה לדמיין את סנייק לא… סנייק. ״אז מה קרה?״
סנייק לא ענה, אבל הוא לא היה צריך לענות. זה היה ברור איך זה קרה - שיטה שדאגר למד להכיר טוב מאוד בזמן האחרון. הוא גירד בהיסח דעת את עורפו - את הקעקוע שרק לא מזמן גילה את משמעותו. ״תן לי לנחש,״ הוא אמר בניסיון להקליל טיפה את האווירה. ״פיית השיניים? או שאולי פיית הנחשים?״
״פיית הנחשים?״
״אני בטוח שאם תשאל את דול יהיה לה סיפור על פיית הנחשים.״
סנייק פלט נשיפה קלה, וכשדאגר הסתכל עליו הוא ראה חיוך קטן שעלה על שפתיו. דאגר חייך גם הוא.
״אפשר לשאול משהו?״
סנייק הנהן.
״היית מעדיף אם זה לא היה קורה?״ שאל דאגר. ״אם… אם לא היו עושים עלייך ניסויים. אם היית נורמלי?״
הפעם השתיקה שהשתררה הייתה ארוכה יותר, ודאגר לא ידע מה להגיד כדי להפר אותה. כמובן, זאת הייתה שאלה טיפשית. אישית מדי. הם עדיין לא היו קרובים מספיק בשביל השאלות האלו. לעזאזל איתו ועם הפה הגדול שלו. הוא פתח את פיו להגיד לסנייק שהוא לא חייב לענות, אבל קולו של סנייק נשמע לפני שהספיק אפילו להוציא צליל אחד.
״כן.״
המילה נאמרה בלחישה, ובקושי נשמעה באוהל הגדול, אבל דאגר פער את עיניו בהפתעה. ״כן?״ הוא שאל בחוסר אמון. ״אבל מה עם…״
״אני אוהב את מה שקיבלתי מזה. ואני אוהב את החברים שלי,״ ענה הנער הנחשי. ״אבל הייתי מעדיף לא להרגיש כמו פריק כל הזמן.״
״אתה לא פריק.״ אבל דאגר ידע שזה היה צבוע מצידו - הוא בעצמו הרגיש כמו פריק.
שוב פעם השתררה שתיקה באוהל. דאגר ניסה לדמיין לעצמו את סנייק בתור נער נורמלי, אחד ללא קשקשים או ניבים ושלא מדבר לנחשים, אבל הוא לא הצליח. חוץ מזה, אם הם היו נורמלים, הם לא היו כאן עכשיו, שוכבים אחד ליד השני בידיים משולבות באוהל של דאגר בקרקס שהם הקימו ביחד.
אולי זה לא היה כזה נורא להיות פריק.
״גם אני יכול לשאול שאלה?״ נשמע קול עמוק, ואז עוד קול שהוסיף במלמול, ״אמר ווילד.״
הפעם דאגר לא העיר שווילד לא נמצא פה. ״ברור.״
״למה ביסט תמיד קראה לך אסון כשהייתם קטנים? …אמר ווילד.״
״אה, טוב, כנראה כי כל הזמן נכנסתי לצרות והיא זאת שהייתה צריכה להוציא אותי מהן.״ דאגר חייך לנוכח הזיכרון. ״הייתה פעם אחת שאיזה גבר הציק לביסט ברחוב, אז דקרתי אותו עם סכין חלודה שהסתרתי בכיס שלי.״ הוא צחקק. ״ביסט לא הצליחה להחליט אם לצעוק עליי או להודות לי.״
״זה נשמע מתאים. תמיד שיחקת עם וובסטר גם כשאף אחד אחר לא הסכים להתקרב אליו,״ אמר סנייק באותו קול גבוה ומוכר שדאגר זיהה מיד. ״אבל למה ג׳וקר לא נתן לך שם קבוע, כמו שהוא נתן לנו?״ ואז הוא הוסיף במלמול, ״אמרה אמילי.״
״הוא ניסה, אבל ביקשתי ממנו להפסיק.״
סנייק הסתכל עליו בהפתעה.
״הוא וכל השאר תמיד ניסו לנחש מה היה השם האמיתי שלי, אבל לא רציתי את השם שנתנו לי האנשים שנטשו אותי.״ למרות שעכשיו הוא ידע שבכלל לא היה שם כזה, ושגם אף אחד לא נטש אותו. ״העדפתי שלא יהיה לי שם בכלל.״
הוא הרגיש את סנייק לוחץ על ידו, והוא לחץ חזרה.
״תספר לי עוד,״ ביקש סנייק בקול של סנייק. ״על מתי שהייתם ילדים.״
אז דאגר סיפר. הוא סיפר לו על איך שדול מצאה אותו ברחוב כשהם היו קטנים וחלקה איתו את הלחם שלה. על איך שהוא גרם לשניהם לחלות בגלל כל הזכוכיות המטונפות שהוא היה מחביא בכיסים, ואיך שג׳וקר מצא אותם והחליט לטפל בהם עד שהם ירגישו טוב יותר. הוא סיפר לו איך ביסט הצטרפה אליהם, ואיך ג׳וקר שבר את השן כשהוא ניסה לגנוב אוכל. על איך שהוא עזר לדול להתאמן על החיוך שלה בשביל שתוכל להרשים את ג׳וקר, ואיך שדול תמיד עזרה לו להחביא את החפצים החדים שהוא אסף מג׳וקר וביסט.
עד שדאגר סיים לספר, סנייק כבר נרדם לצידו. דאגר חייך למראה פניו השלוות.
״לילה טוב.״ הוא איחל בלחישה, ועצם את עיניו.

כן אני יודע שכבר שאלתי את זה אבל לאן הם ככ ממהרים!!

אפילו את דון?

נשמע הגיוני

כמובן שהוא לא יגיד כלום
אתה גירשת את כל הנחשים!

אוי לא
אבל אין נחשים

אמר סנייק!

אמרה אמילי

אלא מה
תשאל את דול
פיית הנחשים שמה לך נחש מתחת לכרית כל פעם שנופל לך שן

כן?

אמר ווילד!

טוב זה כי הוא אסון

וובסטר!!
אמר וורדסוורת

דול כזו חמודה היא הכי מקסימה

אמר וורדסוורת.

מביך קצת
אם תשאל אותי
דאגר סיפר והוא פשוט נרדם לו

כזה הוא לחש הערה אחרונה לפני שעצם את עיניו- מת.
סתם
לילה טוב גם לך דאגר

קטע מקסים

סנייגר! השיפ הכי טוב בבלאק באטלר! ולמה הוא השיפ הכי טוב, אתם שואלים? כי הוא כולל את סנייק וסנייק הוא הדמות הכי טובה. תילחמו בי.
סליחה גם דאגר חמוד.
אני אוהב את השם של הקטע D: אני יודע שהוא מדבר על סנייק (נכון?) אבל שניהם פריקים ביחד וזה מאוד רומנטי בעיניי. הם יכולים להבין אחד את השני בצורה הרבה יותר עמוקה מאשר עם השאר - וזה מדהים שהם מבינים אחד את השני ומכירים אחד את השני במידה הזו, ובמקום להיגעל או לפחד או להירתע ממה שהם מגלים כמו שאדם רגיל עלול להגיב, זה גרם להם להתאהב.
אין דבר מרגיע יותר מאשר לדעת מישהו שמכיר טוב מאוד את החלקים הכי אפלים בך אבל אוהב אותך בכל זאת ><
אבל אני אפסיק לחפור עליהם כי אני לא פה בשבילם! אני פה בשביל הקטע! שהוא עליהם. נו טוב.

הם כל כך רצו זמן לעצמם ביחד ><

והוא עדיין מכניס את סנייק. וואו.

ובשביל עצמך, דאגר! אל תשכח את עצמך!

אמג הוא מסמיק? הוא אשכרה מסמיק. הוא כזה חמוד. אני רוצה להיות על המיטה הזו במקום דאגר.
וזה היה כתוב קצת למעלה אבל אני לא אטרח לצטט את זה בנפרד בשביל להגיב - אני אוהב שסנייק השתמש אוטומטית באמילי בשביל לדבר. אמילי world domination. אמילי היא אני ואתה וכולנו.
והקול של אמילי כזה מגוחך, אני מת עליו
הVA שלו מדהים.

וזה הקול הכי חתיך שלו. סליחה. בכל פעם שאני שומע אותו מדבר יש לי חולשה קלה בברכיים. הוא נשמע בדיוק המידה הנכונה של מחוספס ונמוך אבל גם ביישן אם אתה מבין אותי? הקול שלו ככ סנייקי. אני אוהב את זה.
די אוקיי סליחה אני סימפ
אני אוהב שסנייק לא מדבר או עונה בצורה מאוד בוטה ועניינית אבל דאגר לא לוקח את זה ללב או חןשב שסנייק בכוונה לא מנומס כלפיו. זה פשוט איך שהוא. ואז דאגר עוד עושה מאמץ לגרום לו לדבר! ולא מוותר עליו! כי הוא רוצה לשמוע אותו ולהכיר אותו טוב יותר ><
די הם אוטיפי.

אני מבין את זה טוב מדי.
סליחה אם זה הוט טייק אבל אני מחבב את סנייק וחושב שהוא חתיך דווקא בגלל הקשקשים והעיניים הנחשיות והשיער המוזר וכל זה. איך שהקשקשים משתלבים בעור שלו ונוצצים כשהתאורה משתנה? אם אתה מבין על מה אני מדבר? זה נראה כאילו הוא פיזר על עצמו נצנצים. זה מהמם.
הןא יהיה גרוע אם הוא נראה נורמלי.

מעניין אותי לדעת איך הוא הרגיש לאשר אחת ולתמיד שלמשהו הזה בו, משהו שכל חייו היה לו נורמלי לגמרי ותמיד שם, יש משמעות כזו. זה שינה את מה שהוא חושב ומרגיש לגבי זה?

לדול יש סיפור על כל דבר.

אני אוהב את הפסקה הזו ><
דאגר כל כך ממהר להניח שהוא חצה גבולות. זה חמוד. והוא רצה להדגיש שלסנייק יש את החופש לבחור אם לענות או לא! זה נהדר, בעיקר כשאני יודע שסנייק פשוט היה שותק אם הוא לא היה רוצה להשתתף בשיחה הזו. הוא מנסה ככל יכולתו להיות נוכח ולדבר, למרות שאין לו כאן את הנחשים שלו ושהוא מלכתחילה לא הטיפוס שאומר משהו, רק בשביל דאגר. כי גם הוא רוצה שזה יעבוד.
הדדיות זה חשוב

סנייק :<
עכשיו אני שמח שהנחשים לא איתו. זה בטח יעליב אותם לפחות קצת.

כי שניכם פריקים. זה בסדר. זה לא בהכרח שלילי בהקשר הזה - זה באמת לא נורמלי להיות חצי נחש ולהיות מסוגל לעשןת מה שזה לא יהיה שדאגר מסוגל לעשות אחרי הקצת ניסויים שהוא עבר.
אני פשוט שמח שיש להם אחד את השני ואת שאר חברי הקרקס כדי שהם לא ירגישו לבד עם היותם יוצאי דופן. כולם מוזרים ביחד!

אני אוהב את המשפט הזה ומגיע לו מקום בתגובה. זו התגובה שלי אז אני מחליט.

די הם כאלה חמודים אני לא יכול. אני יודע שלא קרה פה כלום אבל וואו הלב שלי כואב. אם תכתוב אותם מתנשקים אני בטוח אתפוצץ או משהו.
אגב!!! לא נראה לי שיצא לי לציין (נכתב אח"כ: גללתי למעלה וראיתי שבאמת לא ציינתי) אבל אני אוהב את איך שאתה כותב את התגי דיאלוג האלה של הנחשים. האמר ההיא אמר ההוא. זה מרגיש מאוד טבעי ><

מסכנה ביסט. היא לא תחייך.

א. זה שסנייק עושה ליטרלי voice acting (במיוחד עם קולות של אישה) ואף אחד לא אומר משהו על זה ממלא את הלב שלי בחמימות.
ב. אמילי! הוא מזהה את אמילי! היא תשמח כ"כ

אני אוהב את הנימוק שלו. זה יפה.

אמג. וואו. די. אני צדקתי. זה יותר מדי בשביל הלב הקטן שלי. אני מרגיש כמו גבר ויקטוריאני שרואה קרסול חשוף של אישה.
אוקיי נשימה עמוקה קיילב
תמשיך לקרוא

ביקש סנייק בקול של סנייק!
זה המשפט האהוב עליי בכל הקטע. אני מת על זה. זה כ"כ יפה ><
וכל הפסקה אחר כך שמסבירה על הרקע של הקרקס הייתה מקסימה בטירוף. דול ודאגר, ואז דול ודאגר וג'וקר, ואז דול ודאגר וג'וקר וביסט. משפחה. אני אוהב פאונד פמילי.

הוא ראה שסנייק נרדם באמצע וזה גרם לו לחייך? וואו. אהבת אמת.
וסנייק שנרדם רק בנוכחות של דאגר ובלי אף אחד מהנחשים מרגיש מאוד huge בשבילו בעיניי אז כל הכבוד לסנייק >< הם אוהבים אחד את השני כל כך.

אין לי מה לומר שלא אמרתי כבר אז אה... סנייגר. סנייק. דאגר. אני רוצה ספרים שלמים עליהם. הם ראויים אחד לשני כ"כ ואתה מציג את מערכת היחסים שלהם בצורה מהממת ><
אני יודע שאתה ממילא לא כותב דמויות לאבי דאבי אבל כאן הבחירה הזו ממש התאימה. הם פשוט אוהבים אחד את השני וזה טבעי לגמרי בשבילם לדבר ולהחזיק ידיים, בלי תגובות מוגזמות או וואטאבר. אני אוהב.

בבקשה תכתוב אותם שוב מתישהו ><