ההיטיסיםIIנריה, סיפור בהמשכים, P10

[הנוב הראשי]

שלח לי מלאך

המזרח הוצף באורה הצעיר של השמש. לג לא העיר אותם בשעה הנהוגה, עד שבהתקרב חלוף השעה שבע בבוקר העיר אותם, וציווה עליהם ללבוש בגדי פשתים שהיו בארון הבגדים שבטרקלין, וחזר לשבת ליד האח. כאשר באו אליו, הם ראוהו יונק עשן עלים כתושים שנגללו יחדיו בנייר. המלאך נאנח. "אל תשאלו," אמר, "מה זה להיות ישות עליונה ולהתגשם בגוף ארצי מלא תאוות. אך נניח לי. השדים מתכננים מארב הלילה אליכם; עליכם לנוס מהיער בטרם רדת הלילה." "אפשר הסבר, אחת ולתמיד, על טיבם של השדים" שאל סיתק. "כמובן," היטיב לג את כנפיו. "הם בריות שנבראו יחד עמנו, המלאכים. אם המלאכים מייצגים את הסדר, אז השדים - את הכאוס. אין זאת אומרת שכולם רעים, טוב ורע מצויין בערבובבייא, אבל לצערי רוב השדים בימינו - כמו רוב הגובלינים - פנו לשרת את ליגיליס, והחומר אשר ממנו עשויים - לא מוכר לעוסקים במדע הרכבי החומר. יש להם כנפיים, הם מסוגלים לעוף ולפעמים יש להם הבזקים על העתיד, כמונו, המלאכים; אך כמוכם, בני התמותה, הם מתים, נזקקים זה לזו, וצריכים מזון ומים על מנת להתקיים. כשסירתכם הגיעה כמטחווי חץ מהחוף, החלו השדים להקים מארב. נפלתם לתוכו. נשלחתי מעם יוצר-כל לסייע לכם - אך שדים אחרים חסמו את דרכי, ושריתי עימם מרה, עד שהצלחתי לפרוץ ולחלצכם. " שתיקה ארוכה השתררה, עד שאמר לג, "דומני שאלווה אתכם אל הצפון, ואולי אשאר אתכם מעט יותר. הוכחתם כי אסור להתיר לכם להסתובב לבד בעולם," והוא צחק מבדיחתו שלו באדיבות, וזימן באצבעו פת לחם, כסעודת שחרית קלה, ומיד אחריה אמר: "עלינו לצאת." "דרך," התגמגם סיתק. "דרך השדים?" לג צחק. "חי נפשי, לא. יש כמה יתרונות בלהיות מלאך. התלו בזרועותיי; אני מזהיר - זה לא יהיה נעים במיוחד."

[Sam I am]

אני ממש אוהבת את לג (בעומר) ומחכה בקוצר רוח לקראת ההמשך