דיאלוג של איגיון||נטע, נכתב בעקבות צפיה בעיר הזאת

[Sam I am]

נכתב לפני שנה בעקבות צפיה בעיר הזאת
האם זה מוזר?
כן
תהנו :>

דיאלוג של איגיון

''שלום, אדוני, מי אתה? מה שמך?''
''אני מקווה שכרגע סיפרת בדיחה''
''סליחה, מה אתה עושה כאן?''
''נפגשנו בתיכון, זה היה די מזמן''
''ומה אתה עושה עכשיו?''
''תן להיכנס, כואב לי הגב''
''אז למה באת לביתי?''
''רק בגלל אשתי''
''האם באת לכאן בגלל סיבה מסוימת?''
''כן, האמת שהיא הייתה משועממת
באתי לכאן לשליחות-
''-קטלנית? נשמע כמו טעות''
''אל תסרב לי משל היית נבות
או שאעקור לך הכול, תישאר בתותבות
אל תקרא לי נמר, כאילו פה זה סוואנה
או שאנשוך אותך עכשיו, משל הייתי פיראנה''
''אני לא מבין, אבל מבקש סליחה''
''סלחתי. טינה היא תכונה מרתיחה''
''לא שלחת לי מייל, לא כתבת בעט
האם מישהו נפטר בטרם עת?''
''האמת שחלמתי על מותג אופנה
לא כמו שאנל, יותר בקטנה''
''אני מבין, אדוני, עכשיו הכול מובן''
''ללא ספק, תמיד היית נדבן''.
''העולם הזה, העיר הזאת, הכול מנוון''
''לפחות הירח עוד בוהק בלבן''
''אז תגיד לי עכשיו, באופן סופי''
''אומר את האמת, באופן ביוגרפי''
''האם אוכל לעזור לך איכשהו?''
''האם שמעת על מאן דהוא?''
''לא, לא שמעתי. מצטער''
''אין צורך, זהו באמת לילה סוער''
''האם מתישהו ניפגש שוב?''
''רק כשהגשם יהיה רטוב''
''אם כך, להתראות?''
''בלי שאלה, מדובר בוודאות''
''אם כך, היה שלום, חבר לא מוכר''
''יום אחד עוד תיזכר, כשזה יהיה עבר''
''אז זהו זה, הסוף''.




''את זה בחיים לא תצליח לאכוף''

[הנוב הראשי]

אהבתי מאוד את הקטע של חריזת הדיאלוג, ובמיחד את השורה:
''יום אחד עוד תיזכר, כשזה יהיה עבר''