משני צורה- רמוס וטונקס, עם האחת והיחידה בעולם השרשורים- נטע;)

[wifeyyy]

אני יושב בישיבה המאולתרת שאלבוס דמבלדור אירגן לאחר ששמע שהארי השתמש בקסם מול מוגל ומקשיב לו בהיסח דעת, יודע שתמיד אתנדב למשימה שיטיל עליי.

[Sam I am]

לאחר שדמבלדור אומר משהו על משימת חילוץ מורכבת אני מרימה את ידי בהתרגשות. ''אני! אני!'' כל המבוגרים, או לפחות רובים, מביטים בי בשלבים שונים של התנשאות. כמובן.

[wifeyyy]

אני מסתכל על נימפדורה, ביתם של אנדרומדה וטד טונקס, ומתפעל מההתלהבות שלה.
"אני גם, כמובן," הוספתי לאחר כמה שניות. אין סיכוי שאשאיר את הארי פוטר לבדו עם חברי מסדר זרים.

[Sam I am]

עוד כמה חברים; מודי, קינגסלי והסטיה בינהם, מתנדבים. אם כי בהרבה פחות התרגשות ממני. אמא אומרת שאני לפעמים מוגזמת מדי, שהרגשות שלי קיצוניים.
כעת מתחילה להיווצר תכנית; הסחת הדעת, החילוץ וכל הבירוקרטיה המשעממת הנלווית לכך.
***
בא לי אקשן :)

[wifeyyy]

אנחנו עולים על המטאטאים ומתחילים לעוף לכיוון הבית של הדודים של הארי.
-----
איזה סוג של אקשן? ספרי:)

[Sam I am]

טוב, בתור התחלה, המצאתי סיפור רקע שלם לזבל אחד שהיא יוצאת איתו והוא זורק אותה כי... היא יותר מדי בשבילו
;)
***
התעופה מזכירה לי את ימיי בנבחרת הפלפאף, "ווהווווו" אני קוראת בעוד שיערי נהיה סגול וקוצני

[wifeyyy]

אני מנסה להתרכז במשימה שמולי, הארי זקוק לי עכשיו ואני לא מתכוון לאכזב אותו.
אנחנו מגיעים אל הבית ויורדים מהטאטאים.

[Sam I am]

*הרבה דיבורים שאותם ניתן לקרוא בספר הארי פוטר ומסדר עוף החול*

****
לאחר שהחברה הצעירים הלכו לישון, לכאורה, ומרבית חברי המסדר התפנו לבתיהם, ישבתי בסלון המונח של בית בלק מול סיריוס. תארו לעצמכם את התמונה הבאה; גבר בשנות השלושים לחייו עם שיער כהה ארוך פונים רזות להחריד, אם כי, עדיין ברור שבעבר הוא היה חתיך הורס. כן, כן, הדבר הזה קשור אליי. ואני יושב מולו, ספל קפה שחור בידיים. בחורה צעירה, עם שיער ורוד זרחני מתולתל ומכנסיים צמודות שחורות קרועות.

[wifeyyy]

"אז הארי יתאקלם פה טוב, נכון?" אני שואל כדי לוודא שהוא יהיה בסדר כאן, רק בשביל השקט הנפשי שלי.
אני יודע שסיריוס הוא הסנדק שלו ויש לו פה את החברים, אבל אני באמת רוצה שירגיש פה בנוח.
------
חחחחח אהבתי;)

[Sam I am]

"היי רמוס" אני אומרת לו וזזה ממקומי כדי ששנינו נוכל לשבת על הספה החורקת. אני אפילו מורידה את רגליי מהשולחן, איך שאני מתחשבת באחרים, זה לא ייאמן.
"הוא יהיה בסדר" משיב סיריוס, "הוא ממש כמו אבא שלו, וג'יימס היה יכול להסתדר גם באי בודד מוקף כרישים"

[wifeyyy]

"אל תשכח גם שלג'יימס היה אותך," אני מגחך ומודה לה על פינוי המקום. "ביחד אתם בלתי מנוצחים."
------
רמוס קורא לטונקס נימפדורה, או להחליף לטונקס?
וסיריוס ממשיך לקרוא לחבורה שלהם בכינויים או שעבר לשמות פרטיים?

[Sam I am]

הוא קרא לה הרבה פעמים בספרים נימפדורה, זה די מעצבן אותה אבל אני רואה בזה הזדמנות נהדרת לפלרטט
ממ
נקודה טובה
***
אני מרגישה עם זה לא בנוח. לא עם העובדה שאני חולקת ספה עם רמוס, זה בסדר. הוא דווקא די נוח, יחסית. אלא עם העובדה שמבחינת בן דודי הארי חייב להיות ההעתק המדויק של אביו. זה מרגיש לא נכון.
"אה, כן" אני מגחכת, "עוד אחד מסיפורי ג'יימסיריוס המופלאים. קרניים ורך כף נגד העולם. שוברי הלבבות של הווגורטס. אויביה של מינרווה מקגו-"
הייתי יכולה להמשיך עם זה לנצח. סיריוס, למרבה הצער, קטע אותי.

[wifeyyy]

"אין לך איזה שיער לשנות לו את הצבע?" קטע אותה סיריוס בשעמום.
"עזוב אותה, סיריוס," אני מנסה להרגיע אותו. באמת לא יצא לנו לדבר הרבה לבד מאז שסיריוס השתחרר מהאזקבאן, אבל נימפדורה לא מזיקה. אני חושב שהיא מתגעגעת לקצת חברה.
------
אין על פלרטוטים
זהו, כי ממש מתאים לסיריוס לדבוק עם הכינויים של החבורה ולא לשנות אותם.

[Sam I am]

אני משנה את פרצופי כך שיהיה זהה לפרצופו של סיריוס, דבר שבוודאי נראה מוזר על גוף האישה שלי.
סיריוס זורק עליי ביסקוויט.
"בוגר כל כך" אני מגחכת, או שאולי זה פרצופו של סיריוס עם הקול שלי, מגחך.

[wifeyyy]

אני צוחק ומנער את מכנסיי מהפירורים שהתפזרו עליי.
"אני אלך לבדוק רגע אם מולי צריכה ממני משהו לפני שאחזור הביתה," אני אומר וקם מהספה.
כבר מאוחר ואני צריך להיות ערני למחר.