אלוהים במילוי מקוםIIנריה, שיר בהמשכים

[הנוב הראשי]

"אלוהים במילוי מקום" זה אופרת רוק שאני עובד עליה בימים אלו, המיועדת להיות מעין שיר בהמשכים כאן. קדימון קל: היא מדברת על עולם שבו בני האדם נטשו את האל לגמרי, והוא, מרוקן, מאוכזב ומיואש, שולח תקווה אחרונה, בטרם יאבד הכל.
ומכאן לשיר הראשון, המונולוג האלוהי


הו, בניי הסוררים,
לשיר לשוני הקשיבו! בנים, בנים כל כך
סוררים. ביקשתי לא אחת
כי תקשיבו לי, אך
אש המרד לא כבתה.
ועכשיו, לבסוף
נטשתם אותי.
אין קורא את שמי בכל
פינה, כי עם השטן ברית
כרתתם. את שערי תבונתי
פתחתי בפניכם ובחרתם לדבוק
בהם ולסור
מעליי. אף
בפי החכמים נשמע:
"מת אלוהי הנקמה".
חרון האף והעברה פושט
בכל מחוזותיי, ונחת זרועי
תטעמו: כך, לפחות,
עלתה לפניי, בדין.
את נשמתכם לשטן מכרתם
ורוחכם לדיימון מסרתם ונתתם,
וברית עם שאול כרתתם.
אך בטרם יכסכם חרון-האף
ולפני שתספיק חמתי לאכול,
אשלח אליכם איש,
תשבי הקנוא והבודד,
גלעדי הנאסף באש.
אם לבבכם ישוב מעליהם ויפנה אליי,
אילו דעתכם תצטלל עליכם, זרע מרעים,
רק אליהו יוכל לפעול, כי
תש כוחי, אנוכי האל הנורא.

[Sam I am]

אף פעם לא שמעתי מקודם על הקונספט של אופרת רוק, נשמע מגניב
מעניין איך זה יעבוד עם מוזיקה
בכל מקרה, בעיניי, זוהי בחירה מעניינת ואולי אף חריגה לעשות אלוהים חלש. במיוחד משום שהארמזים התנכיים מסמלים את הדת היהדות, שבניגוד לדתות אחרות גורסת שיש אל אחד שכולו מושלם וחזק. כמו שאמרו לי ביסודי: ה' לא צריך את התפילות שלנו, אנחנו צריכים אותו.

הדבר היחיד שממש הפריע לי היה השימוש במילה דיימון הלועזית שכל כך זרה לטקסט

[הנוב הראשי]

השיר השני: אליהו


ארצה ירדתי,
בגופי הישן נתלבשתי.
אני חייב להודות שזה מוזר
אם כי תפקידי משמיים הוא מחוור:
לב בנים להשיב
פן חרון אף ישמיד את מה שנותר מהאור, מהשביב.
מלוכלך כאן, כה מלוכלך
בני האדם עסוקים בחומר כל כך.
עזבתם את השכל הישר -
וכפרס קיבלתם תסכול והיגיון חסר טעם למצער.
נטשתם את סיפורי הורתכם,
וגמולכם באלפי נרטיבים - ככל העולה על רוחכם!
ואת אשר ציווה אלוהיכם -
תפרו בפקודת יצרכם!
לאיפה זרקת אותי, אלוהים?
עדיף כבר תקופת הבעלים!
למה דווקא כאן, מכל המקומות,
פחדתי פחות בתקופת האשרות.
אנשים עוברים על פניי ברחוב,
ואני רואה כי ליבם ריק מלאהוב,
ואת חוסר משמעותם להטביע מנסים
בזלילה, סמים ומיני מסכים.
וצעקתי: "אין עוד אחד שליבו פועם בחזהו?"
ויביטו בי משתוממים ברחוב, בעינהו.
ניגש אליי גבר אחד,
צעיר, שחרחר ומלומד בפחד.
"זקן, מאיפה אתה?"
תצטרך עזרה, להסיע אותך למשפחה?"
"לא ולא, איש כבוי.
שלא כמוכם, איני מחפש את הגירוי.
נשלחתי מאלוהים,
את ליבכם להשיב למרומים."
"אני לא יודע את התרופה,
אך בוא לפסיכיאטרים - בטוח יש להם תשובה!"