**טריגר יהודון**



שם הפאנפיק: הטוסט של הארי, או "ומה אם הטוסט של הארי היה מתעופף אל האגם הגדול כמו ספטיליון אופנועים קסומים"
הכותבים: רוזנ החכם והצודק (מי צריך בכלל כינוי) ואיתמר העלוב (האריפוטרלוזר)
שיפ: הדיונון הענק\טוסט
ז'אנר: כפייה חילונית
דירוג: ★★★★★
פאנדום: טריוויה צ'אט ושאר תופינים
מקור: ישות שמיימית יודעת כל, ומוחו הגדול והשופע של רוזנ
ויתור זכויות: אני מוותר על זכויותיי הבסיסיות לבוט של הטריוויה ולרוזנ הרחום

תוך שיחה ברומו של עולם עם העלמה גריינג׳ר, הארי פוטר זרק את הטוסט שלו שהתעופף אל האגם בצורה שהזכירה למדי משהו כמו ספטיליון אופנועים קסומים. הארי לא ידע זאת, אבל בכך הוא ניצל ממוות בייסורים.
"אם רק הארי אדונילי ימות בייסורימים נוראימים בטרם יספיק להגיע להוגוורטס, הוא יינצל מטורניר קוסמים משולש," הירהר לעצמו דובי גמדון הבית מוקדם יותר באותו בוקר, בעודו מרעיל את הטוסט המיועד להארי בארס קטלני של זנבקרנים טורקמנים.
"הארי!" קראה הרמיוני. "מה קורה לדיונון?"
הארי הסתכל על הדיונון הענק. הוא היה נראה ממש סבבה, חוץ מזה שהוא פרכס ועמד למות בכל רגע.
"שיט, חייבים לעשות משהו. נראלי," הארי לא רצה להיות נחרץ מדי, הוא האמין שצריך לעשות משהו, אבל תמיד טוב לסייג ולהגיד 'נראלי'.
"כן, כדאי," הסכימה הרמיוני ביובש.
"בואי ניקח אותו למדאם פומפרי!" הכריז הארי. "יש לך במקרה איזה טרקטור?"
"לא הארי, ברור שאין לי טרקטור," המשיכה באותה נימת יובש, "איפה אני אמורה להחביא אחד כזה? זה סותר באופן מובהק את החוק השישי של גאמפ בנוגע להסלקת מבנים כבדים ומורכבים באמצעות לחשי הרחבה. וגם אין לי בכלל כיסים, אני בת".
"מישהו חיפש טרקטור?" קיפץ דניס קריווי משום מקום, וסתר לחלוטין את החוק השישי של גאמפ בכך ששלף מבנה כבד ומורכב מהכיס שלו. "דניס קריווי לשירותכם!!"

"טרקטור, אתם אומרים?" נשמע קול סמכותי ומאיים מאחוריהם, והשלושה ניתרו כמו בקידוש לבנה. הארי הסתובב ונחרד לפגוש במבטו הקודח של סגן מנהל הוגוורטס ויורשה החוקי של מלכת אנגליה, פרופסור מקמילן.
"הארי-פוטר-מה-נראה-לך-שאתה-עושה," פרופסור מקמילן ירק.
"כמו מה זה נראה לך?" הארי שאל בנימוס.
עובר אורח אקראי ככל הנראה לא היה מזהה את דמותו המתנשאת של הדיונון הענק במצבו הנוכחי; בליל הזרועות המפרפר שצף על שפת האגם לצידו של הארי פוטר הזכיר כעת ערימה של כביסה לחה שזקוקה לייבוש יותר מאשר חיה מיתולוגית אצילית. אבל ארני קורנליוס מקמילן לא היה עובר אורח רגיל - הוא היה קוסם עתיק וחכם להפליא, ואף חידה לא עמדה בדרכו.
"מה לעזאזל אני רואה פה כאילו אין לי מושג מה נמצא לי מול העיניים," אמר ארני. "בחייאת הארי תזרוק לי איזה רמז אין לי אפילו קצה חוט."
"טוסט," נימק, פירט והדגים הארי, והצביע לעבר מפלצת הספגטי המפרכסת.
"לא תודה, הארי. אני מפוצץ. הבקלאווה של פרופסור פינץ תפרה לי ת'פינה."
לולא היה הארי כבר רגיל להיות מוקף באידיוטים, הוא ודאי היה סוטר במצחו בייאוש.
"הטוסט של הארי™ הרג את הדיונון הענק," התנדבה הרמיוני להלשין.
פרופסור מקמילן הניד בראשו באי אמון.
"סביר להניח שהוא צליאקי," הסיק דניס, אבל אף אחד לא שמע אותו.
"פסדר, אפשר לחשוב," הארי הצטנע, בניסיון להעביר את רוע הגזירה. "כולה איזה סמרטוט כחול מעופף," (הרמיוני גילגלה את עיניה לנוכח הפגנת חוסר הידע המופרז), "הוא לא יחסר לאף אחד, תאמין לי. והוא עדיין נושם פה ושם, עוד אי אפשר לבהות בת׳סטראלים."
החבורה המשונה התאספה סביב המחזה הספק-טרגי-ספק-מגוחך שעמד להטביע את חותמו האחרון בעולם (או להטביע את הרמיוני בכוחות אחרונים, כפי שהארי קיווה).
"רגע! עוד אפשר להציל אותו!" צהל דניס קריווי והתנפל אל תא הנהג של הטרקטור. הם צפו פעורי פה, כמו גם פעורים באופן כללי בשעה שדניס העמיס את גיבוב הזרועות הגוסס על הטרקטור ושעט אל עבר הטירה במרחק, מותיר אחריו שובל מרשים של דיו מעורבת בדם.
"הוא יודע שהדיונון הזה לא ישרוד, כן?" תהתה הרמיוני.
"נראלי שאפשר להגיד עליו קדיש," סיכם הארי בהסתייגות טיפוסית.

"מה זה דניס?" תהה קולין.
"זה דג! תציל אותו!"
קולין רק רצה להתרווח קצת במשרד שלו וליהנות מהחלון שלו* – וזה כמובן לא מנע מאחיו לצוץ שם כהרגלו עם דרישות מופרכות ולהפריע לו בעבודתו החשובה כסטוקר כללי. אבל להציל דגים בהחלט היה חשוב יותר מלגלות מהן שתי השאיפות הסודיות של גילדרוי לוקהרט.
"בסדר אמנון, נוותר לך הפעם. אבל אתה יודע שהוא מת כבר, כן?" בחן קולין.
"אז מה, ממתי זה משנה?" התעקש הקריווי הצעיר.
"בקלה, חזרנו על זה מספיק פעמים, מוות זה הדבר הזה שאחריו לא חיים יותר."
"אההה נכון. שכחתי. אז מה אפשר לעשות עם הפגר הזה?"
"אין ברירה, צריך לאכול אותו."
"אבל למה?" בשלב הזה דניס התייפח ללא שליטה, תוך שמבט עליז ממשיך להתנוסס על פניו.
"צריך להעלים ראיות, אח קטן. אסור שמישהו ידע שרצחת את הסמל של בית הספר. הדיונון הזה הוא הדבר הכי חשוב בהוגוורטס למעט החישוק השמאלי במגרש של הקווידיץ׳."
"זה לא יעזור," הכריז דניס. "כולם כבר יודעים מה קרה, די סביר שהופעה של טרקטור ענקי באמצע הוגוורטס לא תעבור בשקט. מילא בשעות הפעילות, אבל עכשיו בין שתיים לארבע. פרופסור מקגונגל תצא מדעתה!"
"אפשר למחוק להם את הזיכרון," הציע קולין.
"מסופקני אם זה יעבוד," ציין דמבלדור שמשום מה היה שם. "אבל דווקא הרעיון של לאכול אותו היה נשמע לא רע, זה יסדר לנו לפחות שבוע של ארוחות! לא שיש לנו בעיה בתקציב."
למען האמת, לא היה שום משבר תקציבי שנראה באופק – המצב הכלכלי בתחומים השונים בטירה שיגשג כתמיד, והחסות הקבועה של בית מאלפוי האצילי ועתיק היומין (להבדיל מבית מאלפוי הברברי, והצעיר פעוּר, שהופיע לאחרונה בבריטניה) לא הראתה סימני עצירה. לא הייתה שום סיבה לחשש בנוגע לתקציבים בהוגוורטס, לא שזה מנע מדמבלדור להתקמצן ככל יכולתו.
"ממממממ יאמי יאמ איך אני אוהב דג," צהל דניס ברעבתנות. "אני לגמרי בעד."
"נהדר," בירך דמבלדור. "קניבליזם זה תמיד טוב."

אנתוני גולדשטיין לא תמך בקניבליזם. הוא גם לא תמך במימון הקבוע של משפחת מאלפוי, והוא לא תמך בחבריו בעת צרה – אבל יותר מכל, הוא לא תמך באכילת נבילות וטריפות.
להיצמד לעקרונות שלך בסביבה כל כך הפכפכה התברר כמשימה קשה ומסוכנת. זה כבר היה היום השביעי (או היום השבת, בספירה יהודית) שהוא ניזון בעיקר ממים, והצום האינטנסיבי כבר החל לתת את אותותיו בגופו של הקוסם היהודי. אנתוני היה רעב. הוא הביט מימינו ברון וויזלי, ששיגר עוד כף מלוא הקלאמרי אל פיו. נדמה היה שלג'ינג'י הרעבתן הזה יש קיבה נוספת למיני שיקוצים.
הרמיוני הבינה לליבו של מר גולדשטיין, והיא ניסתה להגניב לו חתיכות של גזר שמצאה במטבחים – אבל אנתוני בכלל לא אהב גזר, וגם לבנות יש כינים, אז הוא ויתר על התענוג.
"אני ממש מבינה אותך," אמרה הרמיוני. "גזר זה לא מתאים לכולם. אני אישית מעדיפה כרוב."
"תעזבי אותי, מטומטמת!!" צרח עליה אנתוני. הוא קם ממושבו בסערה וחצה את האולם אל עבר הכיסא המרכזי בשולחן הסגל, אך מישהו עצר אותו באמצע.
"תסלח לי, יהודון," אוכל המוות במסווה דידה לעברו ברגל תותבת מזויפת מעלי אקספרס.
"כן ברטי, יש לנו בעיה?" שאל אנתוני.
ברטי קראוץ' הבן הסמיק עד לשד לחייו.
"התכוונת לומר עין הזעם," הוא מילמל במבוכה. התוכנית שלו הולכת ויורדת מהפסים.
"יותר כמו עין תקציב, אה?" גיחך אנתוני, חרף התקציב השופע של הטירה הקסומה.
"אוף נו, אבדה קדברה!" הפציר בו ברטי קראוץ' הבן, במאמץ אחרון להשיב את כבודו האבוד. הקללה התועה פיספסה את הקוסם היהודי, ופגעה במקום זאת בגברת נוריס (ובכך הוריד את מאזנה לשש נשמות מתוך תשע).
ברטי 'עין תקציב' קראוץ' לא ידע את נפשו מרוב בושה, בשל כך הוא מצא לנכון להתמקם בעצלתיים בכיסא הבושה, אי שם במעלה התקרה המכושפת.
אנתוני גולדשטיין משך בכתפיו וניגש אל שולחן הסגל.
"כן אנתוני, יש לנו בעיה?" שאל פרופסור קריווי, שישב לצד המנהל וניגב שאריות דיונון משפתיו.
"כן. יש לנו בעיה!" נשף אנתוני. "התפריט פה ממש לא מתאים לי ואני גווע ברעב. והילדה הגויה עם השיניים הבולטות מנסה להאכיל אותו במזון לארנבות. זאת הפקרות! שמעתם? הפקרות!!"
דמבלדור כיחכח בגרונו, מפזר אגב כך הבל פה טמא של ארוחת בוקר.
"עם כל הכבוד, יש לנו פה בעיה הרבה יותר רצינית מהגסיסה האיטית שלך, ילד," הודיע דמבלדור, ונעמד במקומו, כמו שנהג לעשות לקראת הודעה לקהל. "בקרוב משרד הקסמים ישלח מבקר שיבדוק שהכול מתנהל כשורה בטירתנו. אם לא נשיג תחליף לדיונון הענק, בית הספר ייאלץ לסגור את שעריו. כדי לקבוע מי יחליף את הדיונון, נערוך–"
"אני מתנדב!" קפץ נוויל בהתלהבות. "רגע, סליחה. למה אני מתנדב בדיוק?"
"שתי נקודות להפלפאף על רוח ההתנדבות של נוויל!" קרא דמבלדור בלבביות. "ברכותיי, מר לונגבוטום! אתה תהיה הדיונון הענק של בית הספר מהיום והלאה."
"לא!" התנגד נוויל. "אני לא רוצה!!" אבל אף אחד לא שמע אותו.
"סליחה שאני מתערבת," העירה הרמיוני, "אבל לפי סעיף 82 ב' נספח 7 בחוקת הוגוורטס, תלמיד שלא סיים את ההכשרה שלו בהוגוורטס יוכל לשמש מחליף לדיונון הענק רק לתקופה ארעית של יומיים עד 34 יום."
נוויל ירד על ברכיו ונשק לרגליה של הרמיוני בהכרת תודה, אבל היא התעלמה ממנו לחלוטין.
"זה מאוד נוגע ללב מה שאת מספרת," פיהק דמבלדור. "זה אומר שאני איאלץ לעבור על החוק הזה."
השוק השחור ודמבלדור לחצו ידיים.

*לתשומת ♥ הקוראים – מדובר גם בחלון במובן של פרק זמן פנוי במסגרת לוח זמנים עמוס, וגם חלון במובן של פתח בקיר, במבנה או בחלל סגור. קולין הוא דמות יוצאת דופן שיכולה ליהנות מהחיים בדרכים שונות ומגוונות.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------

בעיקרון יש לזה המשך אבל תצטרכו לשלם לי המון המון כסף כדי שאני אסכים לפרסם אותו