האם זה רק מחר או סוף הזמן? || מיה, לנושא השבועי #5

זה לא סיפור על דובוני אכפת לי, אתם יודעים. מכיל רמיזות על מין.
~~~

"זה היה... מעניין." היא מרימה גבה, שולחת יד אל החולצה שלה שזרוקה על הדשא.
"האם את מנוסה?" אני ממלמל, מסופק ושיכור מכדי שאתעניין בדבריה.
"לא נראה לי. אני חושבת שאתה הראשון שלי." היא משיבה ומחייכת קלות, משחקת בחופן דשא שתלשה. "אתה מוצא חן בעיני. מצטט את ג'ימי. אתה יודע שראיתי אותו?"
"באמת?" אני שואל, עדיין בחוסר עניין. אני שונא שהן מפטפטות דווקא כשאני חושב שסיימתי איתן ואני לא אראה את הפרצוף שלהן יותר לעולם.

"כן, זה היה ביום שהמגדל קרס*. אני חושבת שאני הייתי הבחורה היחידה מהיי איילנד בקהל. ג'ימי היה חושב שזה אדיר, אם הוא היה מסוגל לחשוב ולא עד כדי כך מסטול. כי אנחנו מהיי איילנד. הבנת?" היא מצחקקת, אבל הצחקוק שלה לא צפצפני ומעצבן כמו של שאר הבחורות, זה מן צחקוק עמוק ומהדהד, שמעביר צמרמורת מוזרה במעלה עמוד השדרה שלי.
"נחמד." אני ממלמל.
"הפארק נראה יפה בלילה, לא? אני אוהבת את הירח." היא אומרת בסוג של חולמניות ומשהו בקולה גורם לי להסתכל עליה באמת בפעם הראשונה.
יש לה שיער חום-אדום ועיניים ירוקות, קצת כמו של חתול רחוב והעפעפיים שלה שמוטים מעט. אור הירח נשפך על העור החיוור שלה ובפעם הראשונה אני תוהה איפה השוטרים הלילה. כנראה שיש לנו מזל.

אני שותה עוד לגימה מהפחית שלידי.
"בירה?" אני מציע לה, יותר מתוך נימוס מאשר מתוך רצון אמיתי לחלוק.
"לא, תודה. שמעתי שהחברה הזאת נגד שלום. הם תומכים במה שקורה בנאם**." היא מעוותת את השפתיים הדקות שלה, שנמתחות במעין חיוך סרקסטי תמידי.
"את מאמינה בישו? שמעתי שאלה שבעד השלום לא מאמינים בישו." אני אומר, מנסה להפגין עניין בדבריה.
"ישו היה בחור טוב, אבל הזמן שלו עבר. עכשיו יש לנו את הבריטים עם החליפות ואת הבריטים ששוברים גיטרות ואת הבריטים שחושבים שהם חיים על הקצה. ואת אלה משלנו, עם הסולן המשוגע." היא מגחכת. "ואת ג'ימי, כמובן. ג'ימי הוא אליל אמיתי."
"את מתכוונת לביטלס, המי, הדורס והרולינג סטונס?" שאני שואל, משועשע.
"כן, הם." היא מפטירה. "הם די טובים, אבל אלה ששוברים גיטרות, אלה עם הסולן המטורף ואלה חושבים שהם חיים על הקצה סתם מנסים לחקות את ההופעות של ג'ימי. האחרים סתם סנובים בריטים. אה, ויש את ההם עם הסולואים בגיטרה. גם הם מנסים לחקות את ג'ימי. אלה עם השם של משהו טעים."
"קרים?" אני שואל. אני חושב שאני מתחיל לחבב את הבחורה הזאת.
"כן, הם. עם הסולן שנראה כאילו יש לו פודל על הראש." היא פורצת בצחוק מתגלגל.
"קלפטון?"
"כן, הוא."
ואז שנינו פורצים בצחוק. וככה בעצם הכל התחיל איתה. אז עוד לא ידעתי שאצלה הכל יכול לקרות ושהיא עוד תצליח לשכנע אותי יום אחד שגם עם סוף מר כמו שלה, משהו בעצם מתחיל.
~ ~ ~

29/9/1977

זהו זה. זה הסוף. עשר שנים בדיוק אחרי היום הכי מדהים בחיים שלי, היום שבו ראיתי את ג'ימי. חוץ מהלילה ההוא שלנו עם הירח בפארק, כמובן. והרבה שבאו אחריו. אבל זה לא חשוב עכשיו. כלום כבר לא חשוב עכשיו. אני מרגישה כאילו כבר לא אכפת לי מכלום. אפילו הפסקתי לעשן, אתה יודע? גם זה לא גורם לי להרגיש משהו. אני מתפרקת, פשוט מתפרקת. וכבר אין שום דבר שיחזיק אותי. אפילו לא אתה. מאז שהתגייסת לצבא, כמעט ולא התראינו. ותאמין לי שזה לא היה בגלל שהיית רחוק. לא רציתי לסלוח לך על זה שהלכת למלחמה, שבגדת בשלום, בגדת בי. ועכשיו, זהו הסוף, חבר יפהפה.

אני אחכה במקום שבו הצללים בורחים מעצמם. לשם אני הולכת ואתה לא תמצא אותי, אלא אם כן תחליט להצטרף אליי. זה בטח משהו שאולי היית עושה לפני עשר שנים. אבל אתה כבר לא שיכור כמו שהיית אז, עכשיו אתה פיכח. אני מניחה שהצבא עשה לך את זה, שינה אותך ככה. שנינו התפכחנו, התבגרנו, השתנינו, התחלנו את חיינו מחדש בעולם אכזר ומנוכר. אני לא מדברת על השיער שלך, שפעם היה פרוע, בלונדיני וארוך והיום הוא קצוץ ונטול כל חופש. אני לא מדברת על העיניים שלך, שפעם נצצו בלהט של חירות, שלום ואהבה והיום נשקף מהן רק כאב המלחמה. אני מדברת על זה שאני כבר לא רואה בך את מי שהיית אז, את מי שאני הייתי ואת מה שרציתי. רציתי להיות חופשייה מכישוף הפחד. ואם אתה קורא את המכתב הזה, אני כנראה כבר חופשייה.

תקרא את המכתב הזה כמו שאני רוצה שתקרא אותו. לא דרך עיניים של חייל אכזרי ומעונה בו זמנית, אלא דרך עיניו של הנער שחלם על שלום, שעשה איתי אהבה לאור הירח. אני רוצה, ולו רק לרגע, שתשוב להיות הנער שהיית אז. הלוואי שאני הייתי יכולה להישאר לנצח הנערה שהייתי אז, כשהעולם היה טרי, רענן ותמים, כמו משהו שרק מתחיל להיות. אני מקווה שאמות לפני שאזדקן. למרות שאני חושבת שכבר הזדקנתי. איך זה קרה לנו? איך איבדנו את עצמנו? ואל תנסה להכחיש את זה, אפילו לא בלב. אתה יודע ששנינו כבר לא מסוגלים להחזיק את עצמנו. לך יש את הצבא כמסגרת, אבל כמו שאני מכירה אותך, אתה תמצא דרך לפרוץ גם את המסגרת הזאת. המסגרת שלי היא היאחזות בשיירים של חלום שנגוז ואיננו.

בחיי שאלו היו שבע השנים הרעות שלי. קודם ג'ימי מת, אחר כך אתה התגייסת ואני נשארתי לבד, לרדוף אחרי שברים של חלום שלא קיים יותר. אני מנסה לשכנע את עצמי שאני שונאת אותך על מה שעשית לי, אבל זה לא מצליח. בדיוק כמו שלא הצלחתי לשכנע את עצמי ששלום חשוב לי יותר מאהבה, הרי בדיוק בגלל זה מצאתי את עצמי איתך. אתה גילית לי את עצמי מחדש, גרמת לי להבין את הערך האמיתי שלי, להפסיק לחשוב על עצמי כעל מוזרה ולהתחיל להעריך את עצמי. לפעמים אני תוהה האם יש לך הרהורי חרטה על התקופה ההיא. לי עצמי אין, מעולם לא היו ולעולם כבר לא יהיו. אני פשוט לא סוג של בנאדם כזה, אני אחת שלא מתחרטת, שחיה את הרגע. אני מניחה שזאת הייתה אחת מהתכונות שגרמה לי להגיע למצב שאני בו היום.

יכול להיות שאתה שואל את עצמך למה כתבתי את המכתב הזה דווקא אליך. התשובה היא פשוטה מאוד: אתה הבנאדם היחיד שנשאר לי, היחיד שאני יכולה לסמוך עליו. אתה היית היחיד שלא ברח ממני, שלא חשב שאני מוזרה. כנראה שהיית חרמן ושיכור מכדי לשים לב במה סיבכת את עצמך. אבל עכשיו זה כבר לא משנה בשביל שנינו, זה כבר מאוחר מידי. עכשיו אני רוצה להתחיל מחדש, במקום אחר, רחוק מהעולם הזה שהעניק
לי כל כך הרבה שאיפות ואכזבות בו זמנית. האקדח נראה לי כדרך נפלאה לשלח את עצמי אל המקום הזה.

לא אכפת לי מה יקרה אחרי שאני אעשה את מה שהחלטתי לעשות. האם אתה מכיר את המקום בו שום דבר לא אמיתי? שם אני רוצה להיות. במקום בו אף אחד לא יראה אותי, לא ישמע אותי, לא יכאיב לי. במקום בו אני לא אצטרך לחיות בגעגועים תמידיים לתקופה ההיא, במקום בו כלום לא באמת משנה. אני יודעת שהתגייסת מאותן הסיבות שגרמו לי לעשות את מה שעשיתי לעצמי. חיפשת משהו שיחזיק אותך. אתה בחרת בצבא, אני בחרתי בשמיים. יש לי בקשה אחת ממך: בבקשה, תעזוב את הצבא. אמנם אף פעם לא אמרתי לך את זה, אבל שנינו יודעים שאם תחזור להתנהג כמו פעם, הם ישחררו אותך בלי בעיה עקב בעיות התנהגות. אתה יודע בדיוק כמוני שזה יעזור לך להתחיל חיים יותר טובים, יותר בריאים לך. חיים בלעדיי.

ייקח הרבה שזמן עד שמישהו ימצא אותי. ובטח עוד יותר זמן עד שייקברו אותי. אתה זוכר את המושגים ההזויים שהיינו מדברים בהם אז? חיפשנו "התחברות לאדמה" ושטויות כאלה. עכשיו אני חושבת, אני לא אכחיש שבגאווה מסוימת, שאני היחידה מבין ההיפים של היי איילנד שבאמת "תתחבר לאדמה". ועוד בגיל עשרים ושבע. ג'ימי היה בן עשרים ושבע כשהוא מת וגם הסולן המטורף ההוא של הדורס והגיטריסט הרזה מידי של הרולינג סטונס. אני אהיה בחברה טובה שם למעלה. אתה בטח תבוא להלוויה. אם הייתה לי צוואה, הייתי מבקשת ממך לפשוט את מדי הצבא וללבוש בהלוויה שלי בגדים של היפים, כמו שלבשת אז. אבל אפילו צוואה אין לי. זה ממילא לא משנה, כי אין לי דבר לתת לך מלבד אהבתי. הצפנתי במכתב את שמי, לא ציינתי אותו מפורשות למקרה שייפול לידיים הלא נכונות. אני לא רוצה לשבור את מה שאנשים חשבו עליי, למרות שכמעט בטוח שהדעה של כולם עליי תשתנה אחרי שהם יקלטו שאני מתה. אבל אני בטוחה שדעתך עליי לא תשתנה. אתה עדיין תאהב אותי כמו שאני אוהבת אותך. ואני תמיד אוהב. גם שם למעלה. אתה יודע, עכשיו אני נזכרת בשורה משיר של ג'ימי שהיינו שומעים כל הזמן ברצף בתקופה ההיא: "האם זה רק מחר, או סוף הזמן?"
ואני תוהה האם בשבילי מחר, כשכבר לא אהיה פה יותר, יהיה רק מחר, או שמא יהיה זה סוף הזמן?
אני יודעת רק דבר אחד: אם תצטרף אליי, זה לא יהיה סוף הזמן, אלא ראשית הזמן שלנו יחד, במקום שבו שום דבר לא אמיתי, במקום שבו הצללים בורחים מעצמם. אני יודעת שאז נוכל לחזור להיות ילדי פרחים כמו פעם, לאהוב בחופשיות ולחלום על שלום. אני יודעת שאם רק תצטרף אליי, הכל יחזור להיות כמו שהיה בימים המתוקים ההם. אז אם אתה רוצה להיות חופשי, תצטרף אליי.
אוהבת,
אני.
~ ~ ~
* ב-27 באוגוסט, 1967, מטוס פרטי שהתרסק פגע במגדל השידור בהיי איילנד, מדינת ניו יורק, ארה"ב.
** מלחמת וייטנאם.

הציטוטים המקוריים מהשירים שצוטטו בקטע:

The Who - My Generation: "I hope I die before I get old".

Jimmy Hendrix - Are You Experienced?: "Are you experienced?", Purpul Haze: "Is it tomorrow or just the end of time?".

Cream - White Room: "Wait in the place where the shadows run from themselves."

The Rolling Stones - The Lantern: "Free from the spell of fright".

The Doors - The End: "This is the end, beautiful friend".

The Beatles - Glass Onion: "You know the place where nothing is real."

אם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר, חפשו את השם שלה שמוצפן בקטע ותבינו למה.

מילה אחת - נפלא.

הקטע הראשון פשוט אדיר, הדמויות מתוארות היטב (לפחות הבחורה, שדאמט, לא הצלחתי לגלות את השם שלה) וזה פשוט משעשע. אני מודה, קצת הכעיס אותי שהשווית את כל הלהקות לכלום לעומת ג'ימי הנדריקס. אולי כי אני פשוט מעריכה קצת יותר מדי את שאר הלהקותXD
אגב, בכל מקום בו ציינת את "היי איילנד", זה אמור להיות "היילנד" (ואני חושבת שאת זה ג'ימי היה יותר אוהב <:). בדקתי את הערים בH של מדינת ניו-יורק, ושום דבר לגבי היי איילנד. יש היי איילנד בטקסס, אבל הוא לא קשור.

לגבי המכתב - אני חושבת שהציטוטים בו קצת מאולצים ושדחסת בו יותר מדי מהם. לא שאני מתנגדת, כי אלה בכל זאת ציטוטים והם בכל זאת נשמעים עילגים בעברית ככה שזו ממש לא אשמתך, אבל נו. כל המכתב הזה קצת דרמטי לי מדי, ושוב, אולי זו רק אני, אבל לשקול מוות - ועוד בגיל כזה צעיר - זה לא משהו שאני חושבת שהיפים היו עושים. הם בטח חשבו שהם עומדים לחיות לנצח או משהו כזה (הו, נפלאות הקנאביס והאסיד P:).
לא הצלחתי לגלות את השם שלה, אבל זה לא הפריע לי במיוחד ליהנות מהקטע כמו תמיד3>
והשיער הקצוץ שלו... זו רק אני או שזה קלוד בוקובסקי טיפוסי?

יישר כוח

אגב, מאיפה את יודעת כל כך הרבה?O: אני גם רוצה!!!

תודה! 3>

בקשר להנדריקס, וול, אם אני לא הייתי כותבת את הדמות כמעריצת הנדריקס, גם אני הייתי חושבת בדיוק את מה שכתבת.

בקשר להיי איילנד, זה אכן High Island:
http://en.wikipedia.org/wiki/High_Island_(New_York)

בקטע של הציטוטים, טוב, לא יכולתי להתאפק ולכן דחסתי כל כך הרבה. לשים אותם באנגלית פשוט נראה לי לא מתאים ואני בהחלט מודעת לכך שהם נשמעים רע בעברית.

בקטע של ההיפית ששוקלת מוות- כל הקטע הוא שהיא כבר לא היפית ורע לה והיא מרגישה שאין טעם לחיים שלה, בין היתר בגלל שהוא, שהיה הבנאדם היחיד שהיא התחברה אליו באמת, התגייס לצבא ובגד בעקרונות שהם חלקו פעם. וגם בגלל שהיא מתגעגעת לתקופת נעוריה. הקטע של המוות גם קשור לשם שלה, שאותו אני אגלה לך בפרטי כדי לא להרוס.

וואו, איך שאת מכירה אותי טוב!
בקטע של הצבא, אכן לקחתי השראה מקלוד! 3>

מה זאת אומרת מאיפה אני יודעת כל כך הרבה?

הו, אוקיי O:

חיחיחי. הוא ממש הזכיר לי את קלוד משום מה.

ומאיפה את יודעת כל כך הרבה... זאת אומרת, מאיפה את יודעת את הדברים האלה? XD

ג'יז, את גאונה.

תודה רבה! 333>

כן, הוא קצת סטייל-קלוד כזה XD.

וזאת מחמאה אדירה, אבל אני מניחה שזה פשוט האינטרנט, לא אני! XD

ממש ממש אהבתי, למרות שהמכתב נראה מעט מלודרמטי ולא היפי P: בכל מקרה, ח"ח על הידע הגדול בכל מה שקרה בסיקסטיז וזה O:

תודה רבה!
האמת היא, שאני חושבת שאין לי כל כך הרבה ידע XD
ובקשר למכתב, כמו שכתבתי למאיו, הוא לא היפי כי היא כבר לא היפית.