Irresistible || הילה, פאנפיק על וואן דיירקשן

שם הפאנפיק: Irresistible
שם הכותב\ת: הילה - Hila6400
פאנדום: וואן דיירקשן
דירוג : משתנה, עד R.
שיפ\דמויות ראשיות: חמשת הבנים+ מקורי.
תודות: טלי, שעזרה לי עם הפרק ה4.
ביטוא: ביטוא עצמי
ז'אנר: כללי.
תקציר: תדעו בהמשך.
הקדשה: לי, לכם, לכולכם :)
הערות: "הדבר הכי נוראי שיכול לקרות בדייט שלי עם בחורה זה שהיא תפליץ חזק יותר ממני.." - נייל.
אין לי מושג למה בחרתי את זה להערות.
לבנים יש כינויים.
לואיג'י- לואי, לו, בו-באר, לואה.
הארולד- הארי, האזה, האז.
נייל- ניילר, אפרוחי, בובספוג.
ליאם- ליאמו, דאדי דיירקשן.
זאיין- זאיי-זאיי, די. ג'יי. מאליק.

====================================

פרק 1, IT'S TIME TO GET UP

"לו...?" הארי מלמל, מרים את ראשו מהכרית. השעה הייתה 6 בבוקר, והבנים ישנו אצל לואי בבית. "צריך לקום, לו." הוא אמר, ופתח את העיניים שלו בטשטוש. היה להם ראיון מיוחד ב9, והם היו צריכים להתעורר ממש מוקדם כדי שזאיין יוכל להסתדר בשקט. האור סנוור את עיניו הירוקות של הארי והוא צנח חזרה לכרית, מלמל משהו על ארוחת הבוקר. זאיין ישר שמע את הארי המנומנם וקם על רגליו בטשטוש קל. "זאיין, אתה אף פעם לא מתעורר מוקדם!" הארי נאנח, וקם גם הוא, לכיוון השירותים.

"היי, קומו!" זאיין אמר, מביט על שלושת הבנים הישנים דרך המראה. "והארי, כמה זמן לוקח לך לצחצח שיניים?!" הוא צעק על הדלת, לא מסיט את מבטו מהמראה. "זאיין, עשה טובה, שתוק!" הארי צעק לו חזרה מבעד לדלת. זאיין גלגל את עיניו והמשיך לסדר את שיערו במרץ.

"לואה! ליאמו! ניילר!" הארי צעק, כשיצא מהשירותים, וקפץ עליהם בחיוך, "קומו!" לואי ונייל נאנחו וקמו, "ראשון בשירותים!" נייל קפץ על רגליו ורץ אל השירותים, מתחרה עם לואי הצוחק. הארי חייך, ולבש את מכנסיו, שהשאיר תלויים על הכיסא. "ליאם! קום!" הארי אמר, ונשכב לידו, "הגיע הזמן לקום!" "אבל לי לוקח פחות זמן מזאיין, למה אני לא יכול לישון עוד שעה או שניים?" "כי ככה אני רוצה!" זאיין אמר, וקפץ עליו בחיוך. "אחח..." ליאם מלמל, "בסדר, בסדר... אני קם." הוא מלמל, וקם מהמיטה ממלמל על החברים המשוגעים שלו.

עשרים דקות לאחר מכן, הבנים סיימו לצחצח שיניים, התלבשו והפרידו את סיפור האהבה בין המראה לזאיין, צועדים לכיוון המטבח. "היי, זאיין! תכין לי משהו לאכול!" נייל אמר, מתיישב. "בטח, בובספוג, אבל אל תתפלא אם תמצא בפנים משהו לא אכיל." זאיין אמר, בחיוך מרושע על פניו. נייל נאנח, "עזוב את זה, אני יכול לבד..." "אני אכין לכם!" הארי קפץ בהתלהבות, "אני אוהב להכין דברים!"

הארי פנה אל המקרר והוציא את כל המצרכים שהיה צריך. הוא תכנן להכין פנקייקים. שאר הבנים התיישבו סביב השולחן, בוהים בגבו של הארי, מוכנים להתנפל על הפנקייק הראשון שיהיה מוכן. "שלי!!" נייל צעק, שהארי שם את הפנקייק הראשון על הצלחת. הבנים התכוננו להשיב מלחמה על הפנקייק, כשאירי מסוים בעט לכולם ב'חברים' שלהם (אם הבנתם למה התכוונתי...).

"למה על הבוקר?!" לואי רטן, מתפתל בכאב על הרצפה עם זאיין וליאם. "אתה הולך לשלם על זה!" זאיין רטן, והתיישב בשנית ממקומו, ולקח פנקייק (שהארי הספיק להכין בזמן שהוא שכב על הרצפה) לעצמו.


====================================================





שלוש תגובות= פרק הבא... :)

מסכנים הבנים, ניילר בעט להם ב'חברים' XD
המשך דחוף, אחרת אני אבוא אליך הביתה, ואכריח אותך!

יש לי אותו כתוב עד פרק 4... אני מחכה לעוד 2 תגובות... :)
שמחה שאהבת!

המשך המשך המשך!!!!זה מדהים!!!! והתגעגעתי אלייך, את יודעת את זה ?

תודה רבה, עוד תגובה אחת :)
והתגעגעתי אלייך גם ^^

מושלמי!!!!!! המשך לפני שאני רוצחת אותך בייסורים
ואהבתי את התמונה של ליאמו שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ליאמייייייייייי!!!!!!!!

תמשיכי ילדה !!
רציתי לומר לך שאני עדין ב'היי אני מכירה אותה מהפייסבוק 'XD

גאמני ככה... :) עכשיו את יודעת איך אני נראית... XDD

====================================

הערות- הארי מאוהב בבחורה ששיחקה בWMYB

פרק 2- זכרונות ונקמה

"טוב, זה היה הפנקייק האחר.... מה לעזאזל?!?" הארי אמר, מביט בצלחת שהייתה אמורה להיות מלאה בפנקייקים. "נייל?" הוא הסיט את מבטו אל הנער הבלונדיני. "זה לא רק אני!" נייל אמר, בנימה של זה-לא-פייר-שאתם-תמיד-מאשימים-אותי. הארי גלגל את עיניו, "מזל ששמרתי לי שלושה בצד..." הארי מלמל, מסתובב לקחת צלחת שהייתה מאחוריו. נייל הביט בו במבט חסר אונים. הארי לא יכל לסרב לפרצוף כזה חמוד. "נו, בסדר..." הוא מלמל, ומסר לו את אחד הפנקייקים. "ייאיי!!" נייל אמר, בחיוך, מרים את אגרופיו למעלה בניצחון. נייל אכל את הפנקייק בביס.

אחרי שהארי סיים את הפנקייקים שלו, הבנים לבושי המכנסיים בלבד, פנו ללכת להתלבש. לואי וזאיין תכננו נקמה על הבעיטות שקיבלו, וליאם הקשיב. הוא לא אוהב נקמות. נייל, אחרי שהתלבש והיה מוכן לזוז, הביט בבנים מחוסרי-החולצה בבלבול. "למה אתם לא מתלבשים?" הוא הביט בהם במבט חושד. השלישייה נפרדה והם פנו לערימות בגדים שלהם והתחילו להתלבש, במבט תמים. הארי שהיה מבולבל בדיוק כמו נייל, והתיישב לידו.

כשסיימו, הם יצאו מהבית, פונים לכיוון החניה. "אני יכול לנהוג?!" לואי שאל, בחיוך. "בטח, אם אתה רוצה להגיע מחר." הארי אמר, מתיישב בכיסא הנהג. לואי התיישב בכיסא לידו רוטן, ממורמר. במשך הנסיעה, זאיין סידר את שיערו, מביט במראה קטנה. ליאם ונייל ישנו, נוחרים, נשכבים אחד על השני. הארי התרכז בנסיעה, ולואי המושעמם, סימס לאלינור הישנה, מחכה שהיא תתעורר כבר. בערך באמצע הדרך, לואי הדליק את הרדיו, קולו של התחלת השיר המוכר במיוחד נשמע. WMYB.

ליאם התעורר במידית כאשר שמע את קולו בוקע מהרדיו, והתחיל לשיר את החלק שלו.

"You're insecure, Don't know what for, You're turning heads when you walk through the door, Don't need make up, To cover up, Being the way that you are is enough..."

נייל התעורר מקולו של ליאם, והביט בו, מחכה להתפקס (מלשון פוקוס...).

הארי הביט בכביש בחיוך, ושר גם הוא,

"Everyone else in the room can see it, Everyone else but you..."

"Baby you light up my world like nobody else,
The way that you flip your hair gets me overwhelmed,
But when you smile at the ground it ain't hard to tell,
You don't know,
Oh oh,
You don't know you're beautiful,
If only you saw what I can see,
You'd understand why I want you so desperately,
Right now I'm looking at you and I can't believe,
You don't know,
Oh oh,
You don't know you're beautiful,
Oh oh,
That's what makes you beautiful"

הבנים שרו\צרחו באוטו, זונחים את העיסוקים האחרים שלהם (חוץ מהארי, כמובן, ששר תוך כדי נהיגה). לואי הביט בזאיין מאחוריו בחיוך.

"So c-come on,
You got it wrong,
To prove I'm right,
I put it in a song,
I don't know why,
You're being shy,
And turn away when I look into your eye eye eyes,"

זאיין שר, מציץ במראה קצת.

,Everyone else in the room can see it"
",Everyone else but you

הארי שר אחריו.

"Baby you light up my world like nobody else,
The way that you flip your hair gets me overwhelmed,
But when you smile at the ground it ain't hard to tell,
You don't know,
Oh oh,
You don't know you're beautiful,
If only you saw what I can see,
You'll understand why I want you so desperately,
Right now I'm looking at you and I can't believe,
You don't know,
Oh oh,
You don't know you're beautiful,
Oh oh..."

הם שרו ביחד. נייל הביט בחלון וראה מכונית נוספת נוסעת לידם, ובתוכה דיירקשנית צווחת. הוא חייך, נופף לה וקרץ קריצה פלרטטנית שממש לא הייתה אופיינית לו. היא נראתה לו די.... חמודה.

"That's what makes you beautiful!"

הארי שר, קולו נשמע עדיין מנומנם מהשינה, אבל זה היה הקול הרגיל שלו,

"Baby you light up my world like nobody else,
The way that you flip your hair gets me overwhelmed,
But when you smile at the ground it ain't hard to tell..."

"You don't know
You don't know you're beautiful
Baby you light up my world like nobody else
The way that you flip your hair gets me overwhelmed
But you when smile at the ground it aint hard to tell
You don't know
You don't know you're beautiful
If only you saw what I can see
You'll understand why I want you so desperately
Right now I'm looking at you and I can't believe
You don't know
You don't know you're beautiful
Oh oh
But that's what makes you beautiful"

הם סיימו את השיר, בחיוך.

לואי כיבה את הרדיו כשנעצרו ברמזור. "תגידו, אתם זוכרים את הצילומים לקליפ?" הוא שאל, בחיוך. "איך אפשר לשכוח?" הארי שאל, מחייך. הוא נזכר בכל חלק וחלק של הצילומים. "מעניין למה החיוך..." לואי גיחך, ודקר את הגומות של הארי. "אתה שמרת את המספר שלה?" נייל שאל, מביט בהארי במבט משועשע. הארי הסמיק. "אל תגיד לי שאתה עדיין מחבב אותה!" ליאם אמר, הארי המשיך להסמיק. הרמזור החליף צבע, וכך גם הארי והוא המשיך בנסיעה. "הו...! הארולד הקטן שלנו מאוהב, בנים!" זאיין אמר, בחיוך. "אולי תחליפו נושא...? אני מבין שאני נושא שיחה מצוין, אבל זה ממש לא לעניין עכשיו." הארי אמר, במעט עצבנות בקולו. "הארולד מאוהב! הארולד מאוהב! הארולד מאוהב!" אמרו ארבעתם שוב ושוב, מזמרים.

הם הגיעו לאולפנים בשמונה, ממשיכים לזמר. "עוד זימור קטן, ואני נשבע לכם, אני אקרע לכולכם את הענבל." הארי אמר, באיום. הם גיחכו, אבל השתתקו. הם הועברו לאיפור, כרגיל, התחילו בהארי ראשון. זאיין אחריו, אז לואי, נייל וליאם. "אני. שונא. איפור." הארי סיכם, 10 דקות לתחילת הראיון. זאיין דווקא נראה מרוצה, השיער שלו סוף-סוף סודר, והוא לא מתעסק איתו יותר. "מבין את ההרגשה שלך, אני מת לגרד את האף, אבל אסור לי, כי יהרס לי האיפור!" נייל אמר, פוזל לכיוון האף המפודר שלו. לואי הביט בו במבט זומם. הנקמה של הבנים תוכננה, והיא תתחיל באמצע הראיון. "זה לא החלק הגרוע של היום..." הוא מלמל בשקט להארי, שהשיב לו מבט מבולבל.

=============================================






4 תגובות, המשך :)

ה-מ-ש-ך-!
מסכן ניילר, אבל לפעמים הנקמה מתוקה! D:
ומלאת פנקייקים! XD

תמשיכי D:

פאק הילה, תמשיכי עכשיו לפניי שאני מרביצה לך!!!!!!

המשךךךךךךך!!!!!!!! זה קורע.... XDDDD

המשך!
מסכן נייל שלי, אני עוד אנקום בשמו! XD

הערות: כל אלו שמעדיפות את ניילר רווק, או שלהן, שישנו את השם שלהם לניקול אוניל ;)
העלילה מתרחשת לפני סיבוב ההופעות, כי כתבתי את זה לפניי... מה שאומר שפייזר עדיין קיים.
הו, ומעכשיו אני מוסיפה עובדה אקראית עם כל פרק :)
עובדה-
תמיד שזאיין צריך לבכות, הוא בוכה מול המראה כי זה גורם לו להרגיש יותר טוב עם עצמו כשהוא מסתכל על היופי שלו במראה.

פרק 3-
"שלום, כאן בארנס וולר, ואתם כאן בתוכנית 'העולם בקטנה' " אמר מנחה הטלוויזיה. "אבל אני מניח שלא באתם לראות אותי, אלא את וואן דיירקשן," הוא אמר, נשמעו כמה צחוקים ומחיאות כפיים רועשות. "הם כבר יבואו, אבל לפני זה, פתיחה וחוזרים." הוא אמר, מחייך לכולם מבעד למסך. נשמע צלצול שמבשר להפסקת התוכנית.

בארנס פנה לכוס הקפה שלו ושתה אותו. סיימו לסדר את הבנים; סידרו להם את הבגדים, חיברו מיקרופונים, סידרו את האיפור ואת השיער. צלצול נוסף קרא להמשך התוכנית, ובארנס דיבר. "שלום, חזרתם ל'העולם בקטנה', ואיתנו כאן היום לא אחרים מאשר להקת וואן דיירקשן! כפיים!" הוא החווה את ידיו לכיוון הכניסה, והבנים נכנסו, אחד אחד, לרעש הצעקות והצווחות של המעריצים בקהל. "שלום בנים." בארנס אמר, חושף שיניים צחורות. "שלום בארנס" הארי החזיר. "הו, בבקשה, קרא לי ברני." "שלום ברני!" לואי אמר, מחייך, "אתה אולי לא דינוזאור סגול ופדופילי, אבל גם אותך כיף לפגוש!" נשמעו צחקוקים מהקהל. "האמת, אומרים לי את זה הרבה!" הוא השיב, "שמעתי שאתם הולכים לסיבוב הופעות בחודש הבא." במסך מאחורי ראשו ראו תמונה של עיתון. "כן, האמת." ליאם אמר, "Take me home-tour, אנחנו מחכים לזה בקוצר רוח." "כן, אבל זה יהיה קשה להיפרד מהמשפחה, חברים וכל אלו שאוהבים אותנו." נייל אמר. "להיפרד." ליאם אמר, בנימה מסכמת, מחייך מעט.

שאר הראיון עבר במהירות, מידי פעם נשמעו צחוקים מהקהל, בדרך כלל מלואי, שידוע כ'המצחיקן' בחבורה. "יש לנו הפתעה, האמת..." אמר ברני לפתע, "אתם יכולים להביא אותה!" הוא קרא. הבנים העבירו מבטים מבולבלים. לפתע נכנסה בחורה, בערך בגילם של הבנים, עם כיסוי עיניים. נייל זיהה אותה, הוא ראה אותה בנסיעה. הוא הרגיש... די מוזר. היא נראתה הרבה יותר יפה מקרוב. הלב שלו כמעט התפוצץ. לואי יכל היה לשמוע את קולות דפיקות ליבו. "בנים..." הוא לחש לליאם וזאיין, "יש לי רעיון אחר..."

"היא לא יודעת מי אתם." ברני אמר, "קוראים לה ניקול, והיא בת 19, תספרי לנו עלייך." "אוקיי." אמרה הבחורה, "אני ניקול אוניל (Nicole O'Neill), אני אירית, סיימתי את הלימודים שלי בהצטיינות, אני בת יחידה..." היא מלמלה, סופרת את הדברים באצבעותיה, "אני אוהבת אוכל, אני דיירקשנית," היא אמרה, "ונייל הוא הפייב שלי." היא הוסיפה, בחיוך חושף שיניים, נייל חייך אליה חזרה, למרות שהוא ידע שהיא לא רואה אותו. "תגידי, את יודעת מי כאן איתנו?" ברני שאל. "לא." היא השיבה. "אין לך ניחוש?" "אההמ, יש לי ניחוש..." היא אמרה, בחיוך, "אבל אני לא אגיד אותו." "אוקיי, אנחנו ניתן לך רמז. את יכולה לגשת אליהם." נייל רץ לעזור לה, ותפס את ידה, כיוון אותה לכיוון הבנים. היא עמדה מול הארי, והתחילה ללטף לו את השיער ביד אחת. "יש לך שיער מאוד נעים." היא אמרה, בחיוך. "תודה." הוא אמר, בקול גבוה, כדי שהיא לא תזהה אותו. היא חייכה אליו. לנייל הייתה צביטה קטנה כזאת בלב שהיא ראתה אותו עם הארי. לואי עמד ליד הארי, והתחיל ללטף את שיערו גם. היא הניחה את ידה השנייה על שיערו.

"אההמ, זה לא מספיק?" נייל אמר בקול נמוך, וליווה אותה ללואי. "רק תיזהרי, יש לו חברה." נייל אמר, ממשיך בקול הנמוך שלו. היא חייכה, ושמה את ידיה על כתפיו. "אתה די גבוה..." היא אמרה, "ואני מפחדת מהחברה שלך, אז אני אעבור..." היא אמרה, מחייכת חיוך עם גומה אחת. נייל ליווה אותה לזאיין. "גם לו יש חברה, ואם את תיגעי בשיער שלו, הוא יהרוג אותך." נייל לחש לה באוזנה, בקולו הנמוך. היא גיחכה שוב, בקול פעמונים שגרם לליבו של נייל לרטוט, והושיטה את ידה ללחיצה. זאיין לחץ את ידה במבט אטום. היה לו קשה להתחבר עם אנשים בכזאת קלות. נייל הפנה אותה אל ליאם. "יש לו גם חברה." הוא אמר. היא גיחכה. "כיף!" היא אמרה, והושיטה את ידה למעלה, הוא הושיט את ידו לכיף כושל (כי היא לא ראתה כלום, ופגעה בכתף שלו). "ואחרון." נייל אמר, ונעמד מולה. "ולי אין חברה, אז..." הוא הוסיף, ממשיך בקולו הנמוך. היא חייכה, והתקרבה אליו צעד קטן. היא הניחה את ידה על לחיו. הן היו ממש רכות. נייל כמעט והתפוצץ. ליבו דפק חזק יותר ויותר ככל שהיא נגעה בו יותר. לפתע לואי יצא מהשורה, ולחש לאוזנה של ניקול משהו. היא גיחכה, ולחשה לו משהו חזרה, והוא השיב לה בלחש. היא הנהנה, והתקרבה לנייל עוד יותר, עד שהיא הייתה בהפרש של 20 סנטימטר ממנו. היא ליטפה את הלחי של נייל.

'זהו.' הוא חשב, 'אני לא יכול לסבול את זה יותר' הוא רכן מעלה, ונישק אותה. נשמעו קולות משונים ושונים מכיוון הקהל ומכיוון הבנים. הארי נעמד מאחורי ניקול והוריד לה את המטפחת מהעיניים. ניקול פערה את עינייה כשהיא ראתה שהיא מתנשקת עם נייל הורן. הנייל הורן. הפייב שלה. זה שהיא יודעת הכל עליו... היא עצמה את עיניה ונישקה אותו חזרה. נייל התנתק ממנה כמה שניות לאחר מכן, וחייך אליה חיוך ביישני.

==========================
5 תגובות = המשך!

אני פלאקין דאקין סמאקינ ארצח את הניקול הזאת!!
ואת תמשיכי :3