שושן צחור

ברוך שובי ארצה!
(:
הפרק מוקדש לשני עצמים:
לריו, שזה מקום נהדר לבילויים, ולספר 'לנצח' (יחי אוור ודיימן!) שקניתי בדיוטי והציל אותי משעמום בטיסה וגם מעניין בצורה מדהימה.
(מומלץ!)

"מה קורה לך, בנאדם? אתה כזה... מרחף," אמר לו מייקל בארוחת הבוקר.
"מ - מה?" ניק קפץ ממקומו, בוהה מסביב.
"אתה יורד מהפסים," מייקל מלמל, וחזר לאכול את פאי התפוחים שלו.
"שלום," קריאה נשמעה והארי התיישב ליד מייקל וניק.
"היי," משיב מייקל. מייקל בהה בחלל, תוהה מה לעזאזל קרה אתמול עם ביוטי, ואם זה היה חלום.
ואם כבר מדברים על ביוטי...
ביוטי ישבה בשולחן רייבנקלו, מרחפת כמו ניק. ידה ריחפה באוויר עם המזלג, ואינקאי ראה זאת כהנתנהגות לא מוסרית.
"ביוט, צאי מזה." הוא התרגז, וביוטי קפצה מחלום מתוק על ניק.
כשקלטה איך קרא לה, היא התעצבנה ושילבה את זרועתיה בעדיקות.
"אתה לא תקרא לי בחיים ביוט. יש לי שם, ואם שכחת אותו, אז אני אשמח להזכיר לך אותו. ביוטי."
היא קמה ממקומה, בהחלטה של רגע, והלכה לשולחן של גריפנדור.
"היי, ניק."
ניק כמעט נפל על הרצפה מרוב תדהמה.
ביוטי חייכה אליו חיוך קטן, חמוד.
"ביו - ביוטי," הוא מלמל, ממשש את ליבו. "הבהלת אותי."
"סליחה. תהיתי אם תרצה לטייל איתי."
ניק נרגש מאוד מן ההצעה. כשהם הלכו, ניק הסתובב לאחור וראה את הארי ומייקל מרימים אגודלים ומחייכים לעברו חיוכים רחבים.
הם התיישבו על שפת אגם, בוהים בזרועותיו בעצומות והריריות של הדיונון מקפצים בעליזות בין אוויר למים.
"רצית לומר לי משהו?" הוא שאל אותה, מרגיש שהשיחה לא תתחיל אם לא יתחיל לדבר.
"אמ - כן," היא אומרת, ומסתכלת על האגם, מסמיקה כמו סלק. "תשמע, אני רוצה... אני רוצה להיפרד מאינקאי."
ניק רצה לקפוץ לאגם מרוב אושר. היא רוצה לעזוב אותו, היא רוצה לעזוב אותו, היא רוצה לעזוב אותו! אין מאושר ממנו בכל העולם.
"ואין לי מושג איך לעשות את זה." היא מגלה בפניו את הבעיה.
"פשוט תגידי לו 'ביי ביי' ונגמר הסיפור," הוא אומר, עצביו מרוטים. עכשיו שתלך אל אינקאי. עכשיו.
היא הביטה בו בחיוך כנוע. "אז זהו, שזה לא כל כך פשוט." היא אומרת.
"רגע... אבל למה את רוצה להיפרד ממנו?" ניק שואל, רק כדי להראות שהוא רוצה לעזור.
המצב היה שהוא רוצה שהיא תעזוב אותו גם אם הוא בטעות שבר לה ציפורן.
"אמרתי לך אתמול. הוא זעפן, ושתקן, ומעצבן, וקורה לי ביוט." יבוטי נוחרת בבוז.
"חוץ מזה, אני כבר לא אוהבת אותו."
ניק קפץ. האם הוא עומד לשמוע את מה שהוא רוצה לשמוע ומה שקיווה בחודש האחרון לשמוע?
"אני אוהבת מישהו אחר," היא נאנחת.
ומי ה'אחר' הזה, לעזאזל? רוצה ניק לצרוח, אבל הוא סותם את פיו ומביט על האגם.
"אני חושבת שאני אוהבת אות..."
ניק כמעט התעלף.
"את - את מייקל, חבר שלך," תיקנה ביוטי במהירות ובפנים אדומות.
אבל הוא ידע שזה שקר. היא הרגע גמגמה את ה 'אותך', והוא הרגיש מאוד לא נעים מהעובדה שהיא מכחישה את זה.
"על מי את עובדת?" הוא שואל ברוגז. "הרגע אמרת שאת אוהבת אותי. אל תכחישי את זה."
ביוטי הביטה על האגם, ושתיקה ארוכה שררה ביניהם.
ניק ראה דמעה נוצצת על לחיה של ביוטי.
הוא לא ידע מה לעשות. הוא השתוקק לחבק אותה, להרגיע אותה, לנחם אותה, אבלידיו כאילו היו עשויות ברזל והוא לא היה יכול להקים אותן מברכיו.
אבל היה איבר שהיה עשוי מנוצה, כנראה, כי הוא היה מאוד קל ונעים.
הוא נישק אותה, ושפתיו תאמו לשפתיה כמו פאזל מושלם וכל כך נכון. היא לא הסכימה לנתק את שפתיה משפתיו. זה היה מושלם מדי.
כך לפחות הם חשבו.
"ביוטי."
ביוטי התנתקה מניק ופנתה להביט באינקאי.

הפרק הקודם		הפרק הבא