לבית אחר

"תלמידים חדשים לכאן,"  קרא קול. לונה וג'יני הלכו בעקבותיו. הדובר היה איש גדל ממדים יותר מכל יצור בו פגשה. לרגע תהתה לונה בליבה האם האדם המשונה הינו ענק, אך ביטלה את דבריה בתוקף מיד לאחר מכן, כי הבינה שענקים עשויים להיות גדולים ממנו. לונה סרקה במוחה כל שורה שקראה בפקפקן או מקורות ידע אמינים אחרים על יצורים קסומים בכדי להבין האם הינו מסוכן.

"זה האגריד, שומר הקרקעות בהוגוורטס." הסבירה ג'יני, בעוד לונה מנסה להסתיר את אנחת רווחתה. "הוא מאוד נחמד, לדברי רון, אח שלי." הוסיפה.

"לא יותר מארבעה שמה בסירה אחת. זהירות!" אמר האיש שהתברר כאגריד, מחליק מעט על סלע רטוב. לונה וג'יני נכנסו לסירה פנויה אשר חנתה קרוב אליהן. כשלונה הבחינה בטירת הוגוורטס המתקרבת, מופתעת מגודלה, תהתה אילו יצורים קסומים שוכנים באזור בו נבנתה והאם מסוכנים. השייט עבר בקלות, ומבלי שלונה שמה לב לכך, הן כבר עמדו באולם הגדול בשורה ארוכה, מצפות לטקס המיון. ג'יני עטתה הבעת לחץ. היא סיפרה שאחיה הגדולים, פרד וג'ורג', סיפרו לה שעל מנת להתקבל יצטרכו להיאבק עם טרול. לונה קפצה על ההזדמנות והייתה מאושרת מכך שעוזרת סוף סוף לחברתה.

"אל תדאגי, אבא סיפר לי שכל מה שנצטרך לעשות הוא לחבוש מצנפת," לפתע נתקפה געגועים לאביה. "המצנפת היא שתמיין אותנו לבתים". ג'יני, שעדיין לא ידעה דבר על אמונותיה המוזרות של לונה, נרגעה מיד ופתחה בשיחה מחודשת על הבתים. באותו הרגע, עטו מעליהם יצורים דמויי אנשים, כמעט שקופים, שנכנסו בקולניות אל האולם הגדול. לונה, בבהלה מחודשת, ניסתה לסרוק בשנית במוחה כל שורה ששמעה או קראה על יצורים קסומים. רגיעה הציפה אותה לפתע - הוגוורטס אינו משרד הקסמים, הרגיעה את עצמה. פרופסור דמבלדור הוא המנהל, לא קורנליוס פאדג', המחזיק צבא של הליופאתים ויצורים מסוכנים נוספים. לפתע, מכשפה זקנה וגבוהה בעלת סבר פנים חמור, הגיחה מבין דלתות האלון ובידה מצנפת מרופטת - שאותה זיהתה לונה כמצנפת המיון. המכשפה הניחה אותה על שרפרף עץ בעל שלוש רגליים שהתנודד קלות כאשר הונחה עליו המצנפת. קרע נפער בדופן המצנפת, שהחלה לשיר. כשסיימה את שירה, החל טקס המיון.

"אוסטין, אמנדה" קראה המכשפה, וילדה בלונדינית התקדמה בצעדים קטנים ומהירים לעברה והתיישבה על השרפרף. היא חבשה את המצנפת. "הפלפאף!" קראה המצנפת כעבור שניות ספורות. אמנדה המחייכת התקדמה לעבר שולחן הפלפאף בדילוגים שמחים.

"בוק, טום" הילד שהתקדם הפעם לעבר השרפרף היה לא אחר מהילד שצחק עליה ברכבת. לא עברה ולו שניה לפני שהמצנפת קראה "סליתרין!" וטום הצטרף לשולחנם. הילדים הנוספים שישבו עמו בתא, וויל ובירן, הצטרפו לבית סליתרין גם הם. לונה שקעה במחשבות על הטירה והבתים.

"לאבגוד, לונה" קראה המכשפה, בעוד לונה מתקדמת לעברה. לונה נראתה מופתעת במיוחד כאשר התיישבה על השרפרף. "הממ…" נשמע קול בראשה, "לסליתרין את לא מתאימה, ללא ספק. אני רואה כאן אומץ ותושיה, אבל גריפינדור... זהו לא הבית המתאים לך. להפלפאף את מתאימה, ואין ספק שתאהבי את הבית ותשתלבי בו מעולה. מצד שני, גם לרייבנקלו את מתאימה - לא מעט חכמה שוכנת בראשך. הו, אני ממש רואה כיצד תצליחי שם. טוב, ההחלטה קשה, ללא ספק. בכל זאת, אני חושבת שההתאמה המירבית תתקיים אם תישלחי לבית רייבנקלו!" את המילה האחרונה צעקה המצנפת בקול, ולונה, שהביטה בפניה המאוכזבות של ג'יני, התקדמה בחשש לעבר שולחן בית רייבנקלו. לונה קיוותה בכל ליבה שג'יני, חברתה החדשה, תשובץ גם היא ברייבנקלו, למרות שידעה שג'יני רוצה להתמיין לגריפינדור. ג'יני טענה שרייבנקלו הינו בית טוב, דבר שגרם ללונה לחשוב שתתרגל אליו אם תתמיין לשם.

"וויזלי, ג'יני" קראה המכשפה, בעוד לונה משלבת אצבעותיה בתקווה. המצנפת נחה כמה שניות על ראשה ולאחר מכן קראה "גריפינדור!". ג'יני צעדה בשמחה מהולה בעצב לעבר שולחן גריפינדור המוארך, והתקבלה בו בברכה על ידי אחיה המאושרים. לונה התאכזבה עד מאוד - חברתה היחידה התמיינה לבית אחר. באותו הרגע היא חשה זעם רב - על מייסדי הוגוורטס שחילקו את בית הספר לבתים, כאילו רצו להפריד בין חברות, על מצנפת המיון שהפרידה בינהן ואף על ג'יני שהתמיינה לגריפינדור בעוד שלונה התמיינה לרייבנקלו. למזלה, כעסה שכח בן רגע כאשר נזכרה שאוהבת את ג'יני, את מייסדי הוגוורטס שעשו מה שנראה להם לנכון ואת מצנפת המיון, שרק עושה את עבודתה נאמנה, שהיא אינה להפריד בין חברות כלל וכלל. לבסוף, החליטה לונה לנסות למצוא חברים נוספים בבית רייבנקלו. היא פנתה אל תלמידת השנה השנייה שישבה לצידה.

"איך נכנסים לחדר המועדון של בית רייבנקלו?" שאלה לבסוף.

"את הבת של עורך הפקפקן, נכון?" גיחכה התלמידה ברשעות. לונה נזכרה לפתע שהיא עדיין אוחזת בפקפקן.

"אח שלי, טום, שהתמיין לסליתרין, סיפר לי עלייך קודם. גם אני ערפדית?" שאלה והצמידה את ידיה אל לוח ליבה כמתפלאת. לונה נעלבה עד מאוד.

"עזבי אותה, זו לא אשמתה שאבא שלה הוא עורך הפקפקן" נשמע קולו של ילד גבוה, שנראה בשנתו החמישית. הוא ענד סיכת מדריך שהבריקה לאור הנרות המרחפים מעל לראשיהם. ממולה של לונה, ישבה ילדה בעלת שיער חום שנראתה כבשנתה השלישית.

"בקומה השביעית ישנה דלת ועליה מקוש נשר. תדפקי בעזרתו על הדלת והוא ישאל אותך שאלה. אם תעני נכון, תוכלי להיכנס." ענתה הילדה לשאלתה, נוגסת בפרוסת העוגה שלה. לונה נתקפה לפתע שמחה כשהבחינה שלא כל תלמידי רייבנקלו רעים, בניגוד לכפי שחשבה - כאשר לעגה לה הילדה ההיא. היא סרקה במבטה את שולחנות הבתים. טום, בינתיים, הבחין בה בעוד שפתיו יוצרות ללא קול את המילה "ערפדית". לונה החליטה להתעלם ממנו. תלמידת הפלפאף מהשנה השנייה לכדה את מבטה וחייכה אליה קלות. כשלונה סרקה במבטה את שולחן גריפינדור, להפתעתה, הבחינה (לפי תיאורה של ג'יני על אחיה) כי רון וויזלי לא נמצא שם, כמו גם הארי פוטר.

הפרק הקודם		הפרק הבא