סדרה של צרות || משחק, ...Look away, look away

תם, Nico Di Angelo - שקד שבחון:

בטח אם הייתי יכול להסתכל על המצב בצורה אובייקטיבית, הייתי נשאר. למה לי ללכת? בקושי הגעתי, ובכל מקרה, ייקח לי זמן להגיע חזרה הביתה. יש גבול לכמה כסף על מוניות אפשר להוציא באותו יום, וההליכה היא ארוכה. עדיף להישאר, אבל מצד שני, לא נעים לי בחברה הזאת אז החלטתי לחזור הביתה. אספתי את הדברים שלי, אמרתי בנימוס לא לשלוק בירה שהציע לי אחד מהחברים שלי (כי אחרי הכל, כשאני לא שם הם רק שותים) והתחלתי ללכת לכיוון הבית. באופן קצת מוזר, ההליכה הארוכה בדרך כלל הרגיעה אותי. מעט אנשים יכולים להסתכל ככה על העיר. לא כולם יכולים לעבור מהאזורים המפונפנים למרכז העיר בהליכה בלי להתעלם מהמעבר הקיצוני, אבל זה דבר שאני יכול לעשות.

אורטל, Wsddles- הארלי קמיל אנלרט

אני די מופתעת, חברותי דואגות לחיי נמלה שנמחצה, אז לא להתקשר אפילו? זה קצת מוזר, אבל הן בטח עסוקות או שבאמת לא כל כך חשוב להן מה קורה איתי.
ברגע שאני עולה על האוטובוס והמחשבה היחידה שעולה בראשי היא הרצון שלי להיכנס למיטה ולישון, מחשבות רבות אחרות תופסות את ראשי. והן כמובן בנושא המוכרת, המכתב, וכל הדברים המוזרים שקרו היום ועד המוות של אחותי.
מרוב מחשבות אני כמעט מפספסת את התחנה, אך בזמן אני מספיקה לרדת וממלמלת לעצמי כי זה לא היום שלי במיוחד.
לאחר שביקשתי מהאוטובוס אני מתחילה לצעוד אל כיוון ביתי, אבל עם המזל שלי אני מוצאת את עצמי על הריצפה וכמה שקיות על הריצפה לידי, כנראה של אותו הבן אדם שנתקעתי בו בלי כוונה.

ראיין, Motivation - ג'ושוע בל:
"אין בעיה!" לארי אומר בקול עליז. זה מעצבן אותך - אתה מנסה להיות רציני, וזה נראה כאילו הכל בדיחה בשבילו.
הוא עוצר את המונית ומעביר אלייך ספר כבד וגדול, כל כך גדול שקשה לך להחזיק אותו.
ההיסטוריה הלא גמורה של האירגונים הסודיים, אתה קורא.
"עמודים 200 עד 678 קשורים לאירגון שלנו. אשמח אם תקרא מהר, כדאי לא לאחר." לארי קובע בקלילות.

מאיה, White Chocolate - הילארי ג'ף:
את שומרת על שקט, ומנסה להקשיב לדברים סביבך. כל מה שאת שומעת זה... את לא בטוחה אפילו מה את שומעת.
גלגלים? את במכונית? או שאת לא במכונית? את זזה, זה בטוח.
בכל מקרה, את מתיישרת בכל מקרה. מולך את מוצאת סל פיקניק - נראה שהם דאגו לך גם לאוכל.
בתוך הסל יש כריכים, קצת פירות וחטיף.

יובל, Len - ברנדן קלאן:
"אל תדאג, כל הדברים שאתה צריך כאן אצלנו," הנהג אומר לך.
"ואל תדאג גם בקשר לשרון, אתה תחזור לפני שהיא תשים לב שנעלמת בכלל. אנחנו לא הולכים לגזול הרבה זמן מזמנך," הנהג ממשיך, ועוצר באור אדום.

אורטל, Barbie Girl - הארלי קמיל אנלרט:
"היי! את בסדר?" את שומעת קול, ומישהו עוזר לך להתרומם.
את מגמגמת משהו לא ברור. את זאת שהפלת את הבחור, והוא מתנצל?
"את הארלי, לא? את ממש דומה לאחותך," הוא ממשיך, אוסף במקביל את השקיות שלו. מה?
"אני בדיוק בדרך לאירגון. את באה? אבל תצטרכי לעזור לי עם השקיות," הוא ממשיך.

אורי, Louis Litt - היינריך פון בראון (היין):
כשאתה מתעורר, אתה שומע ויכוח.
"קלאוס, אני לא מבינה בשביל מה צריך לפגוע בהם כדי להביא אותם לכאן-"
"זה חלק מהנהלים, ויולט. אנחנו לא רוצים שזה יגמר כמו הפעם הקודמת, לא?"
"ובכל זאת, נראה לך שהם ירצו להצטרף כשירינו להם חץ מרדים בצוואר?!"
"לא כולם הולכים לבוא ככה!"
אתה מרים את הראש, שמרגיש כבד. "אממ, אני לא רוצה להפריע, אבל אני ער," אתה ממלמל, למרות שאתה לא בטוח שקולות הויכוח בכלל נמצאים בחדר.

חוי, Trellis - אנדרו בת':
כשאתה מתעורר, אתה זז.
אתה מתיישר במהירות, ומיד מבין שלא אתה זז - העולם זז.
רעידת אדמה? לא, זה לא הגיוני. אתה לא שומע דברים נופלים. אז איפה אתה?
ברגע שאתה מצליח להתעורר מספיק אתה מבין - אתה במכונית, או כלי תחבורה דומה. הכל סביבך חשוך, אבל אתה מבין שאתה במושב האחורי.
מה עכשיו?

יונתן, george weasley - אדוארד קלארק:
"הולכים! אני לארי, הנהג שלך," הוא קובע בקלילות.
הוא לוחץ על כפתור וכל החלונות מתכסים, פרט לחלון הקידמי כמובן. לאחר מכן הנהג מחייך מבעד למראה.
"תוכל לשים את כיסוי העיניים במושב לידך? אין אפשרות שתדע איפה המפקדה," הוא קובע.

תם, Nico Di Angelo - שקד שבחון:
אתה ממשיך ללכת ומנסה לנקות את הראש, עד שאתה עוצר באור אדום. אתה מתכוון להמשיך ללכת, ואז נעצרת לידך מכונית וממנה יוצא בן אדם.
"שלום!" הוא קורא בקלילות מוגזמת, ונעמד לידך.
"אתה לאירגון, נכון? הולכים עכשיו. אני לארי, המלו.וה שלך!" הוא ממשיך באותה קלילות.

שקד, Darth Hader - קיארה ריס-גפלר
"על הר!" הוא קובע בקלילות, "אני לא יכול לומר מעבר לזה, זה סוד."
הוא נעצר ליד מכונית, שנראת בדיוק כמו המונית שנסעת בה לפני רגע.
"תיכנסי," הוא מחייך אלייך.

הדס, Violet Baudelaire - אוליביה ג'ונסון:
"אל תדאגי, ג'ונסון," הוא אומר בקלילות ומחייך.
"המפקדה נמצאת על הר רחוק. ולגבי העבודה שלך - אנחנו ניתן לך את הכסף וכל מה שדרוש לך, ותחזרי חזרה לכאן כבר מחר. אין מה לדאוג," הוא ממשיך.
את עדיין חשדנית, אבל אין יותר מידי מה לעשות - הוא ממשיך לנסוע, אפילו שאת לא חגורה וגם לא ממש רוצה לבוא.

דאב, Riva Ash - אסטריאה דה גוורה:
כשאת מתעוררת, את שומעת ויכוח.
"קלאוס, אני לא מבינה בשביל מה צריך לפגוע בהם כדי להביא אותם לכאן-"
"זה חלק מהנהלים, ויולט. אנחנו לא רוצים שזה יגמר כמו הפעם הקודמת, לא?"
"ובכל זאת, נראה לך שהם ירצו להצטרף כשירינו להם חץ מרדים בצוואר?!"
"לא כולם הולכים לבוא ככה!"
"אממ, אני לא רוצה להפריע, אבל אני ער," הקול הזה שונה מהקולות ששמעת עד עכשיו, ומהדברים שהוא אומר את מבינה שהוא לא יודע איפה הוא בדיוק כמוך.

יובל, Len - ברנדן קלאן:

"אל תדאג, כל הדברים שאתה צריך כאן אצלנו," הנהג מגיב, והאמת שזה דווקא מה שמדאיג אותי עוד יותר. איך הם יודעים מה אני צריך? כמה זמן הם כבר עקבו אחריי? הוא עצמו ממשיך. "ואל תדאג גם בקשר לשרון, אתה תחזור לפני שהיא תשים לב שנעלמת בכלל. אנחנו לא הולכים לגזול הרבה זמן מזמנך,"
המשפטים האלו מצליחים לבצע את משימתם - אמנם, אני לא נרגע לחלוטין, אך מספיק בשביל לגרום לי לחגור חגורת בטיחות, ולא לפתוח את הדלת תוך כדי נסיעה ולקפוץ החוצה. לפחות בעניין שרון אני יכול להיות בטוח, אלא אם הם משקרים לי, כמובן.
אני נשען בזהירות על המושב שלי, לא בתנוחה שהיא באמת רגועה, אבל זה מה שאני מנסה להקרין, בכל אופן. אני מנסה לדבר, לגשש אחר מידע. "למה בדיוק אתם צריכים אותי?" אני שואל, מנסה להשמע בעיקר אגבי, אבל האצבעות שלי נקמצות לאגרוף. אני מוכרח להבין מה קורה פה.

שקד, Darth Hader - קיארה ריס-גפלר
"על הר," הוא אומר, ואני מגלגלת עיניים. הר זו מילה כללית מדי, יש יותר מדי כאלה באיזור. אני מקווה עמוק בלב שזה הר קרוב, אבל יש לי תחושה שזה לא המקרה.
הוא נעצר ליד מכונית שחורה, ואני עוצרת גם כן.
"תיכנסי," הוא אומר לי. אני נכנסת למכונית, מניחה את התיק של הגיטרה לידי, ומביטה שוב בלארי הזה. "כמה זמן זה הולך לקחת? ההורים שלי יתחילו לדאוג בקרוב".

פקחתי את העיניים שלי באיטיות והבחנתי בקולות שיחה, אולי מהחדר שלי או סתם בקרבת מקום.

"קלאוס, אני לא מבינה בשביל מה צריך לפגוע בהם כדי להביא אותם לכאן-"
"זה חלק מהנהלים, ויולט. אנחנו לא רוצים שזה יגמר כמו הפעם הקודמת, לא?"
"ובכל זאת, נראה לך שהם ירצו להצטרף כשירינו להם חץ מרדים בצוואר?!"
לויולט הזאת יש נקודה, אם היו אומרים לי שהיו מרדימים אותי, חוטפים אותי וזורקים אותי לחדר מוזר בלי להגיד לי מילה אז הייתי שוקלת את זה שוב.
"לא כולם הולכים לבוא ככה!"
כולם?
מה זאת אומרת כולם? יש עוד מגויסים חוץ ממני?
ברור שיש, אני לא מיוחדת, חייבים להיות עוד.

הסתכלתי על הנער האחר שהיה איתי בחשדנות. הוא לא נראה ספרדי בכלל, יותר בכיוון של מזרח אירופה, פולין, גרמניה וחברים.
"איפה אני?" שאלתי בחוכמה יתרה, "אם היו אומרים לי שאיזה מניאק היה יורה לי חיצים בצוואר אז הייתי שוקלת את זה שוב" מילמלתי בספרדית.
מה נסגר עם כל היום ההזוי הזה? אני פשוט מגנט לדברים מוזרים

אורי, Louis Litt - היינריך פון בראון (היין):

אני כל כולי בחושך, מעולף לחלוטין. לפתע אני מרגיש מודע לסביבה מעט יותר, מצליח לראות מעט אור. לאחר כמה שניות אני מתעורר לחלוטין וחוזר להכרה. אני מנסה להבין מה העיר אותי ולאחר זמן קצר במיוחד מבין. אני שומע קולות של שיחה שנמצאים באזורי, למרות שלא בהכרח בחדר שאני נמצא.
"קלאוס, אני לא מבינה בשביל מה צריך לפגוע בהם כדי להביא אותם לכאן-" נשמע קול. "זה חלק מהנהלים, ויולט. אנחנו לא רוצים שזה יגמר כמו הפעם הקודמת, לא?" עונה קול אחר לדבור הראשון. מי אלה?! מה קורה פה? אני חושב לעצמי. אני מנסה לחשוב על כך אך מיד השיחה ממשיכה, "ובכל זאת, נראה לך שהם ירצו להצטרף כשירינו להם חץ מרדים בצוואר?!". "לא כולם הולכים לבוא ככה!". אני מתלבט מה לעשות, מצד אחד יכול להיות שאני נמצא במקום מסוכן ואלה אנשים שרוצים לפגוע בי, הגיוני למחשבה אחרי שעילפו אותי, אבל מצד שני, אולי עדיף שאבין מה קורה פה,
אולי יתברר שהכל אי הבנה או משהו כזה..., אני מקווה לעצמי.
אני מחליט להרים את הראש, הוא כבד במיוחד. מרגיש לי כמו אבן גדולה. "אממ, אני לא רוצה להפריע, אבל אני ער," אני ממלמל בשקט, מבעד לשפתיים רדומות וכבדות. לפתע אני מבין שהקולות לא בהכרח באים מהחדר הזה, אולי הם באים מחדר אחר בכלל.
אני מנסה לפתוח את העיניים, לראות האם יש עוד אנשים איתי בחדר. האישונים שלי כבדים, אבל אחרי כמה ניסיונות אני מצליח.

אורטל, Waddles - הארלי קמיל אנלרט

מרגע שירדתי מהאוטובוס פשוט איבדתי את עצמי במחשבות. מאחותי ועד רצף הדברים המוזרים שקרו היום. ושאני לא אתחיל לחשוב על הארגון המוזר. מבלי לשים לב נתקעתי במשהו, או יותר נכון מישהו. ועם כל חוסר המשקל שלי אני נופלת על הריצפה ולא מייחסת לזה חשיבות או חושבת על לקום ממנה ולהמשיך בדרכי עד שאני שומעת קול, "היי! את בסדר?" אותו אחד עוזר לי להתרומם על רגלי.
אני קצת מבולבלת ויותר שאני ממלמלת מתחת חשפתי משהו שאני בעצמי כלל לא מבינה, אבל אני נתקעת לכמה שניות על העובדה שהוא מתנצל ואני זאת שהפלתי את הבחור המסכן.
"את הארלי, לא? את ממש דומה לאחותך." הוא ממשיך ואוסיף במקביל את השקיות שכנראה נפלו לו כאשר התנגשנו. רגע מה? אחותי? אני רוצה לפתוח את הפה ולהתחיל להפציץ אותו בשאלות שחלקן די מיותרות, אבל לפני שאני מספיקה לנשום הוא ממשיך, "אני בדיוק בדרך לאירגון. את באה? אבל תצטרכי לעזור לי עם השקיות."
אני עוד בשוק וקצת חוששת, אבל מכל מה שקרה היום אני רק מהנהנת ומתחילה ללכת אחריו. ואני רק ממלמלת לעצמי מתחת לשפה מבלי שישמע שזה רק בשביל למצוא את לנה, הכל בשביל לנה.
אני כבר מתחילה לחשוב מה הדבר הבא ההזוי שיכול לקרות לי

חוי, Trellis - אנדרו בת':
התעוררתי אחרי כמה שעות והרגשתי כאילו ישנתי כמה עשורים לפחות, פתאום שמתי לב שאני זז, התיישרתי מהר ועיכלתי את הסיטואציה בערך - זה לא אני זה שזז אלה הכל מסביבי זז, העולם כולו רועד. האם חייזרים השתלטו על כדור הארץ? לא הגיוני במיוחד, אולי רעידת אדמה? לא אבל אין שום קול של חפצים קורסים או אנשים צועקים. איפה אני כבר יכול להיות, שפשפתי את שאריות קורי השינה מהעיניים וניערתי את הראש כדי להתעורר סופית ואז הבנתי שאני נמצא בכלי רכב כלשהו, ככל הנראה מכונית או מונית. צמצמתי את המבט כדי לזהות אם אני מכיר את כלי הרכב הזה אבל הכל מסביבי היה חשוך עד אימה, הפרט היחיד הצלחתי לזהות הוא שאני נמצא במושב האחורי. חשבתי מה אפשר לעשות ובאופן כללי מה אני עושה ברכב הזה והאפשרות היחידה שעלתה לי בראש היא חטיפה אם כי השאלה היא איך לקחו אותי בכלל מהמיטה לרכב בלי שהרגשתי בכלל.

הסתכלתי עליו בבלבול והמשכתי ללכת כרגיל. אנשים התנהגו כל כך מוזר סביבי במהלך היום הזה שהחלטתי שזה מספיק מוזרות ליום אחד ושאני אקשיב להם מחר, אם יהיה להם כל כך חשוב לדבר איתי. למרות שהמשכתי ללכת כרגיל, היה לי קול קטן בראש שאמר לי שאולי זה קשור לנהג המונית המוזר ממקודם שידע באופן מוזר יחסית על ים.
ניערתי את המחשבה הזאת. יש גבול לכמה שטויות אני יכול לסבול ביום.

"אל תדאגי, ג'ונסון," הוא אומר בקלילות ומחייך.
"המפקדה נמצאת על הר רחוק. ולגבי העבודה שלך - אנחנו ניתן לך את הכסף וכל מה שדרוש לך, ותחזרי חזרה לכאן כבר מחר. אין מה לדאוג," הוא ממשיך.
הרכב ממשיך לדהור וכבר אין לי ממש מה לעשות. לא חכם בכלל לפתוח את הדלת ולעוף לכל הרוחות. אין לי כסף לטפל בפציעות הללו. אני עדיין לא מרוצה ויש לי הרבה ספקות, אבל החטיפה כבר מבוצעת. כמה נחמד. אני מתחילה לחשוב מה להגיד בעבודה, ומחליטה לדבר איתו עם כבר ולהשתעשע.
"ותגיד לי", אני פונה אליו. "מה אני אומרת לעבודה? שחטפו אותי למפקדה סופר סודית? לדעתך יאמינו לי?"

ראיין, Motivation - ג'ושוע בל:
אני נוהם בעצבנות עם מבט תוקפני כלפי לארי.
'מי הוא חושב שהוא?' אני אומר לעצמי בשקט - מנסה לא לבעוט לו במושב מרוב עצבים.
"מה שת'גיד," אני פותח את עמוד 200 בקושי ומתחיל לקרוא את אלפי המילים שהיו על עמוד.
"רגע, נאחר למה? מה מחכה לנו?"

מאיה, White Chocolate - הילארי ג'ף:

ניסיתי להישאר בשקט ולנסות לשמוע משהו, לא הייתי בטוחה מה שמעתי.
אולי שמעתי גלגלים? כי הרגשתי שאני זזה. נראה לי שאני במכונית.
אני מנסה להתיישר בשקט, ומוצאת סל פיקניק. בסל היו פירוק, ירקות, סנדוויצ'ים, חטיפים, כל מה שרציתי לאכול כרגע.



* סורי סורי סורי על האיחור הענק.

סליחה שלקח נצח, אבל חיכיתי לתגובות של כולם...

ראיין, Motivation - ג'ושוע בל:
"הפגישה עם האחראים של האירגון!" לארי אומר בקלילות.
"זו פגישה כזאת שתוכלו להכיר, להבין למה נכנסתם ואם אתם רוצים להמשיך בכלל, לאכול קצת עוגיות..." הוא ממשיך.
"אני ממשיך בנסיעה בינתיים, אם אתה מתחרט אני פשוט אסתובב ואחזיר אותך הביתה. אבל בבקשה אל תתחרט." הוא ממשיך.

מאיה, White Chocolate - הילארי ג'ף:
כיוון שאת דיי בטוחה (לא לגמרי, אבל כמעט) שאף אחד לא מנסה להרעיל אותך, את אוכלת את האוכל.
הוא לא רע. כאילו, ביחס לחטיף ולכריכים וכל מיני דברים שכל אחד יכול להכין, הם עשו עבודה לא רעה בכלל.
אחרי זה את עוברת להתרכז בקולות שאת שומעת מבחוץ, עד שבסופו של דבר כלי הרכב שאת בו עוצר ופותחים את הדלת.
"היי! אני לארי, המלו.וה שלך. הגענו אל האירגון! הרשי לי ללו.ות אותך אל הפגישה." הוא קובע בקלילות" מושיט אלייך יד.

יובל, Len - ברנדן קלאן:
"אנו זקוקים לך וליכולות שלך באירגון," מסביר לארי. וואו, תודה, זה היה הסבר מעולה. עכשיו הכל ברור.
אחרי רגע הוא עוצר, ואתה רואה שאתם בשדה תעופה.
"אוקיי, הטיסה יוצאת עוד מעט ואסור לפספס!" הוא קובע בקלילות, יוצא מהמונית ופותח לך את הדלת, "שנלך?"

אורטל, Barbie Girl - הארלי קמיל אנלרט:
האיש ממשיך ללכת איתך עד למקום שנראה כמו הבית שלו, ואז הוא עוצר, פותח את המסוק שלו ומתחיל להכניס שקיות.
רגע, מסוק?!
"האירגון לא באנגליה, לצערי. תמיד אמרתי שהם חייבים לפתוח פה סניף, אבל הם טענו ששלוש שעות במעברים מתחת לאדמה זה כבר עדיף מלהסתבך עם בנייה של סניף נוסף." הוא מסביר, לוקח ממך את השקיות.
"טוב, שנצא לדרך?" הוא קורא בקלילות אחרי שהוא מכניס הכל, ומסמן לך את המקום שלך במסוק.

אורי, Louis Litt - היינריך פון בראון (היין):
הילדה שלידך ממלמלת משהו בספרדית, ולאחר רגע מושיבים אותך בצורה ישרה - וגם אותה.
אתה שם לב שאתה מוקף בכריות, פופים, ועל השולחן הקטן לידכם יש צלחת עוגיות.
"היי," הקול ממקודם אומר, ואתה סוף סוף מגלה למי הוא שייך. הנערה נערת בערך בת 18, לא כל כך גבוהה, עם שיער חום ארוך ופוני.
"אני ויולט, ואנחנו ממש ממש מצטערים על הדרך הלא נעימה שהגעתם לכאן. זה לא ממש היה התיכנון." היא קובעת, והנער שמאחוריה - חבר? אח? - מגלגל עיניים.
"אנחנו מחכים לשאר המגויסים החדשים, ובינתיים, תהנו מהעוגיות של סאני." היא קובעת בחיוך מתנצל, ואחרי רגע ילדה שנראת בת שש בערך מציעה לכם מהעוגיות. יש לה שיער בלונדיני, שיניים חדות במיוחד וקוקו קטן באמצע הראש.

חוי, Trellis - אנדרו בת':
הנסיעה ממשיכה וממשיכה, אבל לפני שאתה מספיק לקלוט מה באמת הולך סביבך הרכב שבו אתה נמצא נעצר והדלת נפתחת.
"היוש! אני לארי," אומר מי שככל הנראה היה הנהג.
"הטיסה שלנו ממש תכף, לא כדאי לאחר!" הוא ממשיך בקלילות, מושיט אלייך יד.
...מה?

תם, Nico Di Angelo - שקד שבחון:
"היי! ילד! לא שמעת אותי?" לארי קורא ורץ אחרייך.
ילד. אוח, אתה שונא שקוראים לך ילד. אתה כבר עובר את אמא שלך בגובה, ומאז שאחותך מתה שום דבר בחשיבה שלך לא ילדותי יותר.
"הטיסה יוצאת ממש עוד מעט, כאילו, היא בטח תתעכב כי ככה זה בבן גוריון, אבל לא כדאי לפספס...חבל שתפספס את הפגישה של האירגון." לארי מציין, וכעת הוא הולך לצידך.

שקד, Darth Hader - קיארה ריס-גפלר
"עד מחר כבר תהיי בבית, אל תדאגי. אמרנו להורים שלך הכל והם לא דואגים." לארי קובע.
"המסוק אמור להיות באיזור הנחיתה כבר..." הוא ממלמל בעיקר לעצמו, ומתחיל לנהוג.
מסוק?!

הדס, Violet Baudelaire - אוליביה ג'ונסון:
"את כל כך בלחץ..." הוא נאנח בדרמטיות מוגזמת, ובא לך לתת לו סטירה. אבל זה לא ממש כדאי, כי להוציא אותו מריכוז בנהיגה עלול לגרום לך להיהרג.
"כבר סידרנו את זה, אל תדאגי." הוא ממשיך.
בטח, כי אם הוא אומר שהם סידרו אז הכל בסדר.
הוא נעצר באיזור מבודד יחסית, שכל מה שיש בו זה... מסוק.
"אני מקווה שאין לך פחד גבהים." הוא ממלמל בקלילות.

דאב, Riva Ash - אסטריאה דה גוורה:
מישהו מסדר אותך בישיבה, ואת שמה לב שאתה מוקפת בכריות, פופים, ועל השולחן הקטן לידך וליד הנער השני יש צלחת עוגיות.
"היי," הקול ממקודם אומר, ואת סוף סוף מגלה למי הוא שייך. הנערה נערת בערך בת 18, לא כל כך גבוהה, עם שיער חום ארוך ופוני.
"אני ויולט, ואנחנו ממש ממש מצטערים על הדרך הלא נעימה שהגעתם לכאן. זה לא ממש היה התיכנון." היא קובעת, והנער שמאחוריה - חבר? אח? - מגלגל עיניים.
"אנחנו מחכים לשאר המגויסים החדשים, ובינתיים, תהנו מהעוגיות של סאני." היא קובעת בחיוך מתנצל, ואחרי רגע ילדה שנראת בת שש בערך מציעה לכם מהעוגיות. יש לה שיער בלונדיני, שיניים חדות במיוחד וקוקו קטן באמצע הראש.

יובל, Len - ברנדן קלאן:

"אנחנו זקוקים לך וליכולות שלך באירגון." לארי אומר, כאילו במילים האלו די להסביר לי את המצב. כאילו הן הסבירו משהו מכל הבלבול הזה שנגררתי אליו. אילו רק לא הייתי יוצא מהבית אחרי הוויכוח עם שרון...
המכונית נעצרת, ואני בוחן את סביבותיי. שדה תעופה נגלה אליי, השרירים שלי נדרכים בזמן שהמצח שלי מתקמט בניסיון לעבד את כל הנתונים. לדעת מה קורה פה לכל הרוחות.
"אוקיי, הטיסה יוצאת עוד מעט ואסור לפספס!" לארי נשמע קליל למדי בזמן שהוא מודיע לי שאני עומד לעזוב את הארץ באמצע הלילה, בשיא תקופת הלימודים שלי.
הוא פותח את הדלת לפני שאני מספיק לדבר. "שנלך?"
אני נותר במכונית, מביט בו כשהוא עומד מעליי. בפירוש אני לא בעמדה טובה, אבל אני מחליט בכל זאת לא לציית, אלא לחטט. "לאן אנחנו טסים?" הקול שלי זהיר, מחושב. אני מוכרח להבין מה קורה כאן. "אני קטין, אני צריך אישור של הורה או אפוטרופוס." ההיגיון מכניע אותי, אני לא יכול פשוט ללכת אחריו כשאני מודע לאיך המצב מתנהל. "אלא אם אתה מתכוון להחביא אותי במזוודה, כמובן." אני מדבר בקול שקט יותר, עדיין יושב במושב המונית. לארי לא נראה בחור רע, בהחלט שלא. אבל אני לא יכול לדעת בסופו של דבר. בכל זאת הוא אסף אותי במונית באמצע הלילה אל שדה תעופה. אני בוחן אותו במבט זהיר, מצח מקומט בריכוז.