התאהבתי בעבר || אורטל

*בוטא על-ידי כינוי בעברית

התאהבתי בעבר
[410 מילים]

יושבת ומביטה, חושבת ומנחשת. אעשה הכל רק כדי להדחיק את המחשבות הללו. היא עוברת לידי ואני מסמיקה, היא מדברת איתי ואני כמעט מתעלפת. אבל אסור שידעו, וגרוע מכך, אסור שהיא תדע.
אם זה רק יקרה אני כבר יכולה לראות מה צופה לי. אני רואה איך כולם צוחקים, זורקים מילים פוגעות, ובכל מקום שאעבור יסתכלו עליי בעין שונה, כאילו אני מוזרה, פדחנית, לסבית. אז מה, אסור לי לאהוב בנות? לצערי, כנראה שאסור.
מכל צעד אני מפחדת, והגרוע מכל הוא שהיא החברה הכי טובה שלי. נחנו מכירות מהגן. לא, לא מהגן, אנחנו יחד מאז שאני זוכרת את עצמי. רק המחשבה על הפחדנות שלי, על כך שלא נוכל להיות יחד, על כך שאין לי אפילו את האומץ להגיד לה זאת... המחשב הזו גורמת לכאב שלא הרגשתי מעולם, כאילו אלפי רסיסי זכוכית פוגעים בזה אחר זה בליבי.
לפתע מחשבותיי נעצרו ומבטי נלכד בנערה, אותה הנערה שעליה אני לא יכולה להפסיק לחשוב לרגע ושמשגעת את מחשבותיי. שיערה הדק מתנופף ברוח ואני רק רוצה לגעת בו ברכות ולבחון מקרוב את הצבע המשגע שלו. הוא חום? הוא שטני?
מה לא אהבתי בה? בין אם זה הנמשים החמודים על לחייה כאילו מישהו השפריץ עם מכחול על פניה, או שאלה ידיה הרכות וקולה הנעים. או שאלו בכלל העיניים המדהימות שלה, שמסביב לאישון הייתה שכבה דקה, זהובה וזעירה כאשר שאר הקשתית הייתה מלאה בירוק כחלחל מעורבב הגורם להשתקפות מדהימה בשמש החזקה.
צפיתי יותר מידי, ונתפסתי. עיניה לכדו את מבטי והייתי בטוחה שראיתי זיק של שמחה בעיניה למאית שנייה, אבל מיד מחקתי את המחשבה הזאת כי ידעתי שזה לא נכון כלל. מבלי לחשוב פעמיים היא רצה לכיווני במהירות.
כאשר עצרה ליד הספסל שעליו ישבתי התיישבה גם היא במהירות כמה סנטימטרים בודדים ממני.
"ג'סיקה!" אמרה וחיבקה אותי חיבוק דוב מוחץ, חיוך קלוש עלה על פניי למראה התנהגותה הילדותית. בנוסף להכל, היא ילדותית מאוד בהתחשב לגילינו, כאילו היא פשוט לא גדלה. לאחר כמה שניות היא התנתקה ממני והניחה את תיקה על הספסל.
מבלי לדבר כבר הבנתי מה היא רוצה, הוצאתי מתיקי את מחברת המתמטיקה והושטתי לה בגלגול עיניים וחיוך.
"תודה, תודה, תודה," אמרה בצחוק והכניסה את המחברת לתיקה במהירות.
"ג'סיקה, כמה זמן את כבר יושבת פה?" היא שאלה.
"לא הרבה," עניתי בחולמנות.
"לא הרבה? אולי הרבה מידי," היא אמרה ומשכה אותי לעמידה. אספתי את שערי השחור לקוקו נמוך וכבר ידעתי שאנה תתחיל לנזוף ולהעיר שיותר יפה לי כאשר שערי פזור אבל הצלצול נשמע עוד לפני שפתחה את פיה.
"יש לך מזל הפעם," אמרה בין הצלצול הרועש ומיהרה לעבר כיתתה.
נשארתי באותו המקום במשך כמה דקות, בוהה בנקודה בה עמדה אנה לפני מספר דקות.
====
אז פעם ראשונה שאני כותבת משהו ארוך(שש ארוך בשבילי) ובכלל על נושא יותר מציאותי ולא פנטזיה, אז ת"ב ממש חשוב לי~
ותיהנו?

אוי זו התחלה מצוינת, אני כבר מחכה להמשך. השם שבחרת לסיפור מסקרן אותי, ואני ממש רוצה לראות לאן תקחי את זה (את האמת שבהתחלה חשבתי שאולי עבר זה השם של הנערה או משהו, אבל אז גיליתי שהשם שלה הוא אנה ובאמת השארת אותי במתח. זה מצוין.).
בעיקרון יש לי כמה הערות ביטוא קטנות, אבל אני לא אעיר אותן כרגע - אני ממליצה לך לשלוח לבטא אם את רוצה ואם לא אני כמובן יכולה לתקן לך גם בפרטי.

מה שכן, כאן יש לך מעבר זמנים - מהווה לעבר - וזה די בלט והפריע לקריאה. אמנם עד עכשיו התייחסת בעיקר למחשבות של ג'סיקה ולא למה שקורה, אבל בכל זאת כתבת בהווה והיה לי טיפה מוזר שעברת פתאום לעבר. בקיצור, אני ממליצה לך לערוך את הפרק ולשנות הכל או לזמן עבר או להווה, מה שתחליטי (לדעתי הווה יהיה עדיף כאן, אבל זו כבר החלטה שלך).
לגבי התיאורים, תיארת את הרגשות של ג'סיקה בצורה ממש טובה לדעתי, והכמות של תיאורי הרגשות הייתה מצוינת - לא היו יותר מדי כאלו וכן הכנסת גם עלילה בפרק, אבל נתת לנו להכיר דרכם את הדמויות ולהבין מה עומד להיות בסיפור, פחות או יותר.
גם את תיאורי המראה ממש אהבתי, ובעיקר את התיאור עם המכחול. באופן כללי לא חסרו לי יותר מדי תיאורים - למרות שאני כן חושבת שעוד טיפה תיאורי מראה של ג'סיקה ושל הסביבה עצמה יוכלו להוסיף - ולגמרי הצלחת לגרום לי לדמיין את הסיטואציה.
מבחינת עלילה, את האמת שטיפה חסרה לי התרחשות בפרק. זו כמובן בחירה שלך ואת יכולה פשוט להכניס יותר עלילה בפרק הבא, אבל אני חושבת שבעיקר בפרק ראשון חשוב מאוד שתהיה קצת יותר עלילה - כזו שתתן לנו להבין מה קורה בסיפור ותגרום לנו לרצות לקרוא את הפרק הבא. אני חושבת שאת יכולה אולי להאריך עוד קצת את הסצינה על הספסל ואת הדיאלוג בין אנה וג'סיקה - כי הרי, רשמת שהן החברות הכי טובות, אז הגיוני שידברו קצת יותר - ואם את רוצה גם להמשיך עוד קצת אחרי תחילת השיעור.

המשמעות של מה שכתבת כאן יצאה די הפוכה למה שכנראה התכוונת לכתוב - אני מניחה שהתכוונת לכתוב שאסור, אבל בגלל שכתבת 'לא ממש' לגבי האסור, זה יצא כמו מותר (כן, אני יודעת שאני קטנונית, שאש). אני ממליצה לך לשנות את זה אולי למשהו בסגנון של 'לצערי, כנראה שאסור.' כדי שהכוונה שלך תהיה ברורה יותר.

היה לי טיפה מוזר שג'סיקה פסלה מיד את האפשרות שאנה שמחה לראות אותה. זו החלטה שלך כמובן ואני מניחה שזה תלוי בדמות, אבל ציינת שהן החברות הכי טובות ולכן כן הגיוני שהיא תשמח לראות אותה ואני לא רואה ממש סיבה להחליט שזה לא נכון.

יכול להיות שזו רק אני, אבל אני באופן אישי פחות אוהבת שמציינים דברים כאלו. לדעתי, זה משהו שאת יכולה להראות לנו בהתנהגות שלה - גם בפרק הזה וגם בפרקים הבאים - ולתת לנו להבין בעצמינו במקום לספר.

קצת הפריע לי שהשתמשת כאן פעמיים במילה 'דקות'. אני ממליצה לך לנסות לשנות קצת את הניסוח של המשפט הזה, אם יש לך רעיון.
בקיצור, הסיפור בהחלט נשמע מעניין ומאוד אהבתי את השם שבחרת לו. אני ממש מצטערת אם פגעתי, זו באמת לא הייתה הכוונה שלי ואני כבר מחכה להמשך - התיאורים שלך מצוינים והסיפור מאוד מסקרן.