יורי | מיקה, יורי און אייס

[Pipe Dream]

ז'אנר: רומאנס
דירוג: G
פאנדום: יורי און אייס
דמויות: אוטבק, יורי פליסטסקי, ויקטור
שיפ: אוטבק/יורי (אני לא יכולה להשתתף בזה, אבל לכם כדאי)
אישור ביטוא עצמי
מכיל קצת ספויילרים לסוף הסדרה
זה בעצם בעיקרון סוג של המשך לזה, אבל אלה לא אירועים נוספים רק נקודת המבט של אוטבק


אוטבק רוצה לנצח. כולם רוצים לנצח בענף הספורט הזה, לעמוד בראש הפודיום ולקבל את מדליית הזהב, בכל תחרות אפשרית. כל אחד רוצה להיות הכי טוב. גם אוטבק רוצה להיות, אבל יותר מזה הוא רוצה לחזור לקזחסטן עם מדליית זהב שהשיג בתחרות עולמית.
החלקה על הקרח אף פעם לא הייתה ספורט מפותח בקזחסטן. לא היה להם אלוף עולמי. אוטבק רוצה להיות כזה בשביל המדינה שלו. החלום שלו כשהוא מתחיל להתאמן הוא להגשים את המטרה הזאת.
ככל שהוא מתבגר, החלום מתרחק מהישג ידו. נדמה שלמחליקים סביבו יש כישרון מולד שפשוט חסר אצלו. והוא שונא את זה. למרות זאת, הוא מבטיח להתאמץ אפילו יותר כדי להגשים את המטרה שלו ולהביא מדליית זהב לקזחסטן.
זאת השנה הראשונה שלו בתחרויות בקטגורית הנוער כשהוא נוסע למחנה קיץ ברוסיה ופוגש את יורי פליסטסקי. המחליק הרוסי צעיר ממנו, ומוכשר יותר. אוטבק לא מצליח לעמוד בקצב של אף אחד מהמחליקים ברוסיה, ומרגיז אותו החן הטבעי שיש לילד הבלונדיני ולו לא. אבל כשהוא מסתכל עליו, יורי מחזיר לו מבט והעיניים שלו הן עיניים של חייל שהציב לעצמו מטרה ונשבע לעשות את כל מה שנדרש כדי להשיג אותה. כמו אוטבק, שהבטיח לעצמו לנצח בלי להתאמן בבלט שפשוט לא מצליח לו. הקרח הוא שדה קרב, והוא ישרוד בדרכו שלו. נדמה שגם יורי מבין את זה, והוא מעריך אותו על כך ולא נוטר לו על הכישרון שלו.
הוא לא נשאר להתאמן ברוסיה, אלא עובר לארצות הברית, ואחר כך לקנדה. הוא מתאמן ומתאמן ולא אכפת לו אם יישרף מרוב מאמץ. יש לו קשר עם כמה מחליקים נוספים, אבל לכולם בא בטבעי הדבר שאוטבק צריך להתאמץ בשבילו, אז הוא לא מצליח להפוך לחבר ממש של אף אחד מהם. והוא עדיין זוכר את יורי פליסטסקי, למרות שהוא לא מבין למה. יורי היה בסך הכל עוד מישהו שהוא פגש בדרך, לא אמורה להיות למפגש הזה כל כך הרבה משמעות כמו שאוטבק מייחס לו. אבל העיניים שלו... אוטבק לא יכול לשכוח אותן.
הוא חוזר להתאמן בקזחסטן. אחרי שהיה ברוסיה, ארצות הברית וקנדה, הוא מבין עוד יותר עד כמה ענף הספורט של ההחלקה על הקרח לא מפותח במדינה שלו. זה גורם לו להרגיש עצוב. בלי רגשות, הוא אומר לעצמו. יש לו מטרה. צריך להתמקד בה.
אוטבק רואה את יורי בכמה תחרויות בקטגורית הנוער, אבל הם לא מדברים. הוא לא חושב שיורי זוכר אותו, ובמקום כלשהו זה מפריע לו. הרגש מבלבל אותו, והוא מדחיק אותו, אין לו זמן אליו. הוא מדחיק גם את הקנאה ביכולות ההחלקה של יורי. המחליק הרוסי לא מתנשא בגללן והוא לא אשם בכך שבאים לו יותר בקלות דברים שאוטבק צריך להתאמץ מאוד בשבילם. הוא לא צריך לכעוס עליו.
השנים עוברות. אוטבק עובר לקטגורית הבוגרים, ויש לו תוכניות עם רמה טכנית גבוהה כדי לפצות על הניקוד החלש שהוא מקבל בפרזנטציה. עכשיו הוא לא יראה יותר את יורי פליסטסקי המוכשר. וטוב שכך, הוא הסחת דעת ואוטבק לא יכול להרשות לעצמו כאלה.
הוא לא מעפיל לגמר הגרנד-פרי. הוא סופג את הכישלון ומבטיח לעצמו שבשנה הבאה יצליח, וממשיך להתאמן לקראת אליפות העולם. הוא זוכה בארד. כשדגל קזחסטן מונף מאחוריו, אוטבק מרשה לעצמו להרגיש מעט גאווה. ויקטור ניקיפורוב עומד לצידו על המקום הראשון, אבל הוא מבוגר ממנו בכמה שנים וכנראה יפרוש כשאוטבק עדיין ימשיך להתחרות. אז תהיה לו הזדמנות. ובנוסף, קשה להיות במיטבך בכל התחרויות, למרות שנראה שאצל ויקטור זה לא ככה. אוטבק צריך להמשיך לעשות את הכי טוב שהוא יכול, מתישהו זה יספיק. זה חייב.
זאת השנה הראשונה שלו בגמר הגרנד-פרי כשאוטבק פוגש שוב את יורי פליסטסקי. ויקטור ניקיפורוב לקח שנה הפסקה מתחרויות בשביל לאמן מחליק יפני, אבל יורי הגיע לתחרויות הבוגרים. המשימה לזכות בגמר הגרנד-פרי נשארה קשה כשהייתה.
כל המחליקים מתאכסנים באותו בית מלון. אוטבק מקווה שזאת תהיה הזדמנות לדבר עם יורי. הוא רוצה להיות חבר של המחליק עם העיניים שרודפות אותו בזכרונות, למרות שברור שהבלונדיני לא זוכר אותו. הוא חולף על פניו בלובי, משועשע מעט מהמעריצות המקיפות את יורי. שיחה איתו תצטרך להיות בהזדמנות אחרת. ארגנו לו אופנוע, והוא מחליט לצאת לנסיעה ברחבי העיר הזרה.
ברצלונה יפה. הוא נוסע ברחובות צדדיים שקטים ונהנה מסגנון האדריכלות הישן והקלאסי. גלגלי האופנוע רצים על פני המרצפות ורוח מלטפת את פניו. אוטבק מדחיק את המחשבות על התוכנית הקצרה שהוא עתיד להחליק ביום הבא ומבסה להירגע. הוא התאמן הרבה והוא יודע את התוכנית, אין לו מה להתחיל להילחץ עכשיו. במקום זה, המחשבות שלו בורחות אל יורי. יש לו רגשות כלפי המחליק הרוסי, הוא לא יכול להכחיש את זה. והוא לא חושב שהם רק רצון לחברות.
המחשבות שלו על יורי מופרעות על ידי המחליק הבלונדיני עצמו. הוא מתקרב לצומת קטן של כמה רחובות צדדיים כשהוא רואה את יורי עצמו מסתתר בפינה של מבנה, ושומע קולות של כנראה מעריצות שלו. הוא לא חושב פעמיים לפני שהוא מציע לו לעלות על האופנוע וזורק אליו קסדה נוספת. יורי מהסס, ואז כנראה מגיע למסקנה שאוטבק עדיף על המעריצות המטורפות שלו. הוא עולה על האופנוע והם נוסעים.
קשה להתעלם מהנוכחות של יורי על האופנוע מאחוריו. זה מקשה גם על הריכוז של אוטבק בנהיגה, אבל הוא נוסע עד שהוא חושב שהם התרחקו מספיק מהמעריצות ואז עוצר באיזשהו אתר תיירותי קטן. הם יורדים מהאופנוע ונעמדים בנקודה של תצפית על העיר, שתיקה של מבוכה ביניהם. יורי שובר אותה בגסות כשהוא שואל למה אוטבק עזר לו.
"אתה כנראה לא זוכר, אבל פעם התאמנו ביחד במשך קיץ אחד." אוטבק מספר לו על מחנה הקיץ של יעקוב ברוסיה בו שהו ביחד. כצפוי, יורי באמת לא זכר אותו. הוא מתעלם מהעובדה שזה מפריע לו. אוטבק מוצא את עצמו מספר לו פרטים נוספים, וגם על הרצון שלו לזכות בשביל קזחסטן. בתגובה לכך, יורי שואל אותו למה הם בכלל מדברים אם הם יריבים.
"תמיד חשבתי שאנחנו דומים," משיב אוטבק, "זה הכל." אבל זה לא הכל והרגשות שלו לא מסתכמים במשפט הקצר והסתמי הזה. לא שהוא יכול להגיד את זה ליורי, זה יהרוס כל סיכוי שלהם להיות אפילו רק חברים. אז הוא שואל את יורי אם הוא עומד להיות חבר שלו או לא, ומקווה שהבלונדיני לא יכול לראות את חוסר הביטחון והחשש שלו. הוא נרגע כשיורי מהנהן לחיוב.
הם מוצאים בית קפה נחמד בסביבה, מזמינים משקאות ומתיישבים לדבר. המבוכה הקודמת נעלמה, ואוטבק נהנה מחברתו של יורי. הוא אפילו מסכים להצטרף אל ויקטור ושלושה מתחרים נוספים לארוחת ערב משותפת, רק כדי שיוכל להישאר בחברתו של יורי.
השיחה גולשת לאירועי המשתה של אחרי התחרות של השנה שעברה, ואוטבק משועשע מהסיפור על הריקוד. הוא לא היה בו כי לא העפיל לגמר, והסיפור נשמע כמו משהו שחבל שפיספס. ואז מישהו מציין שויקטור והמחליק היפני עונדים טבעות תואמות, ונושא הריקוד במשתה נשכח. מתחרה אחר שאוטבק לא זוכר את שמו צועק שהם התחתנו. הוא לא חושב שהם עשו צעד כזה דרסטי ביום שלפני התחרות, אבל המחשבות שלו עוזבות את הנושא ועוברות לאחד חדש – האם כדאי לו להתייעץ עם ויקטור בנוגע ליורי ולרגשות שלו אליו. ויקטור נראה כמו מישהו שיוכל לעזור לאוטבק לעשות סדר בבלגן הרגשי המבלבל שיורי מעורר בו.
ארוחת הערב שלהם מסיימת לא הרבה לאחר מכן, ואוטבק חוזר אל החדר שלו במלון. לא הפריע לו עד עכשיו שהיה לבד, אבל פתאום הוא מרגיש קצת בודד. הוא מדחיק את הרגשות. מחר מתחילה התחרות עם התוכניות הקצרות, הוא צריך להיות ממוקד.
יורי שובר את שיא העולם של ויקטור בהחלקה שלו. אוטבק רוצה להראות לו שהפעם הם נמצאים באותה רמה, לא כמו במחנה הקיץ לפני שנים. הוא מרגיש חמימות כשיורי צועק לו בהצלחה.
הניקוד שלו הוא שיא אישי, אבל נמוך בכמה נקודות משיא העולם החדש של יורי. הוא מגלה שפחות אכפת לו להיות שני כשיורי הוא זה שלפניו, ומזדעזע מהרגש. יורי פליסטסקי הסתנן לליבו והצליח להביס את הנחישות והתחרותיות. אוטבק היה חייל, אבל הקרח כבר לא נראה כמו שדה קרב כשיורי נמצא עליו.



ת"ב?

[Buffy Summers]

אני מאוהבת. זה מאוד מתוק והרגש של אוטובק וההפנמה שלו לגביו במהלך הסיפור מתוארים בצורה נפלאה. היו לך כמה טעיויות הקלדה קטנות, אבל נבליג. אני אוהבת את התיאורים שלך מנקודת מבטו של אוטובק וממש ממש נהניתי לקרוא את הפיקצר.
תמשיכי לכתוב ולפרסם בפורום, את מוכשרת :)