המתת חסד - דיגניטאס || דיון

המתת חסד - דיגניטאס || דיון

היו דיונים דומים בעבר על המתת חסד כאן בפורום הזה, אבל לא על המקום הספציפי הזה בשוויץ: דיגניטאס.
דיגניטאס (לטינית: Dignitas, 'כבוד') הוא ארגון שווייצרי ללא כוונות רווח שמטרתו סיוע להתאבדות של אנשים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא גופניות או נפשיות, שמקום מושבו בציריך. עד 7 בפברואר 2008 סייע הארגון להתאבדות של למעלה מ-800 בני-אדם מכל העולם (מתוך ויקיפדיה).

החלטתי לפתוח את הדיון הזה אחרי שראיתי את הסרט 'ללכת בדרכך', סרט שמספר על בחור שמשותק ברגליו באופן מלא ובידיו באופן חלקי. אותו בחור תלוי לחלוטין באנשים שסביבו, אינו יכול לזוז ללא כיסא גלגלים, לאכול, אפילו ללכת לשירותים בלי עזרה צמודה. הוא מחליט - בהחלטה מודעת וצלולה - לנסוע לארגון זה שבשוויץ ולסיים שם בכבוד את חייו, כיוון שלא רצה לחיות יותר בצורה שבה חי.
האנשים אשר בוחרים למות במקום זה הם אנשים בעלי מחלות סופניות ללא כל תקווה לריפוי, בין אם אלה מחלות גופניות או נפשיות - מצבים של כאב כרוני.
דרך ההמתה היא בעזרת סם רעיל, ולאחר המוות אין אפשרות לתרום את איבריו של החולה כיוון שהסם פוגע בתאי עצב.

לפי החוק השוויצרי, כל אדם יכול לקבוע את הנקודה שבה יסיים את חייו ואת הצורה שבה זה יקרה.
עדי טלמור, מוותיקי התחנה הצבאית ובכירי הקריינים, בחר לסיים את חייו בגיל 58, לאחר שהתגלה בגופו גידול סרטני בעזרת ארגון זה - כלומר, לא רק שוויצרים "נהנים" מהזכות הזאת, אלא אנשים מכל העולם יכולים להגיע למקום הזה ולמות בכבוד. כמה וכמה ישראלים נוספים נפטרו במקום זה.

אין לי דעה לכתוב על המקום הזה. במקום דעה אני אכתוב שאלות לדיון.

מה דעתכם על הקמת מקום זה, ועצם קיומו של מקום כזה בעולם?
האם לדעתכם אדם צריך לקבוע בעצמו את זמן המוות שלו, ולא לתת לחיים לעשות את שלהם?

אין לי עוד שאלות לדיון. הנושא מאוד מאוד מורכב ובעייתי ואני אשמח שכל אחד יכתוב את מה שהוא חושב, אפשר גם בלי השאלות.

דיון נעים

צונזר

אני חושבת שהמקום הזה מאוד חשוב. יש אנשים שסובלים מאוד, פיזית או נפשית, ואין להם סיכוי לחיים טובים יותר - אז למה להכריח אותם לסבול?
מה שכן, אני חושבת שהתנאים כדי לעשות המתת חסד כזו צריכים להיות מחמירים. שלא כל בנאדם שחברה שלו זרקה אותו ומרגיש כאילו זה סוף העולם יוכל להתאבד באופן חוקי. צריך חוות דעת של כמה אנשי מקצוע, בין אם פסיכיאטרים או רופאים מומחים למחלה שממנה האדם סובל, שיתעמקו במצב שלו ויחליטו אם הוא באמת כל כך קיצוני ברמה שאי אפשר לעזור ואין סיכוי לשפר.
מה שכן, קצת חבל שזה נעשה באופן שלא מאפשר לתרום את האיברים אחר כך... לא יודעת אם קיימת דרך שבה האדם לא יסבול במוות שלו וגם יהיה אפשר לתרום את האיברים, אבל אם יש מן הסתם כדאי להשתמש בה.

לכל אדם יש את הזכות לקבוע עד מתי וכמה הוא יכול לחיות עם המחלות שלו. פיזיות, נפשיות, לא משנה. לפעמים מגיעים למצבים שהמחלות שולטות לנו בחיים ואין לנו אפשרות לחיות בצורה נורמלית או אפילו לתפקד כראוי. יש הרבה מחלות כמו פרקינסון וסכיזופרניה (שוב, גם פיזי וגם נפשי) שקשה להתמודד איתן. עדיף שבן אדם יסיים את החיים שלו בצורה מסודרת ופחות כואבת מאשר התאבדות שתגרור הרבה צלקות נפשיות לסובבים אותו וגם כאב לבן אדם עצמו.

ברור שלא כל פלוץ שקצת מדוכא יכול להתאבד! חייבת להיות אבחנה פסיכיאטרית מעמיקה ויסודית. הייתי בטוחה שכתבתי את זה בדיון.

למה, בנאדם שמתאבד ב"צורה מסודרת" גורם לפחות צלקות נפשיות לסובבים אותו?

למה, בנאדם שמתאבד ב"צורה מסודרת" גורם לפחות צלקות נפשיות לסובבים אותו?

יש אנשים שהמשפחות שלהם רואים כמה הם סובלים ואפילו הולכים איתם עד למקומות האלה בשביל לעזור להם לשים את הסוף. זה כואב תמיד כשמישהו קרוב לך נפטר, אבל אם יש ידיעה שהבן אדם לא יסבול או שמקבלים את ההחלטה, זה לא יגיע בבום כמו התאבדות ביום בהיר שיבואו ויגלו.
צלקות תמיד יהיו, הגישה היא זאת שמשנה את הכל.

ברור שלא כל פלוץ שקצת מדוכא יכול להתאבד! חייבת להיות אבחנה פסיכיאטרית מעמיקה ויסודית. הייתי בטוחה שכתבתי את זה בדיון.

למה, בנאדם שמתאבד ב"צורה מסודרת" גורם לפחות צלקות נפשיות לסובבים אותו?

גם אם הוא לא פלוץ שטיפה מדוכא, בהרבה מקרים עם טיפול נכון אנשים שסובלים מהפרעות נפשיות כאלו ואחרות יכולים לתפקד ולחיות חיים נורמליים יחסית. כשמאשרים לאנשים כאלו המתת חסד, זה די מעודד התאבדות, מעודד את התפיסה שאין מה לנסות לשפר את המצב - הכל מקרה אבוד ועדיך כבר למות וזהו.

דווקא כן, המתת חסד גורמת להרבה פחות צלקות מהתאבדות. זה לא בא בהפתעה, יש זמן להיפרד, ואף אחד לא צריך למצוא את הגופה.

אני מאוד מאוד מתלבט לגבי הדעה שלי... ממש לפני כמה שנים קראתי שאישרו למישהו בעלת מחלות נפש לסיים את חייה, ואז היא התחרטה. אני חושב שהקערה יכולה להתהפך על פיה, ומחלות סופניות פיזיות תמיד יגמרו את הבן אדם, ככה שזה לא משנה המתת חסד או לא. האמת שרק אתמול דיברתי על זה עם חברה שלי, בעקבות הספר "ללכת בדרכך", אני טענתי שזה היה לגיטימי לחלוטין, אם כי מבחינת היהדות זה לא ככה. מהצד הכי קל להגיד כל מה שאת רוצה על המתת חסד, אבל עד שאת לא מבינה ומכירה את הייאוש שזורם בעורקים שלך ממש, את לא יכולה להבין את המעמד. מאבדים כל כך הרבה דברים למחלות נפשיות ופיזיות כאחד, אז למה גם את החיים?
עכשיו כשאני חושב על זה, בן אדם שנשאר בעולם בעל כורחו - החברים שלו והמשפחה שלו אנוכיים. בן אדם שמחליט לסיים את חייו - אנוכי בעצמו. אני חושב שצריך לעשות הכול לפני שבוחרים בהמתת חסד, אולי יש עוד משהו קטן שיעשה תפנית ויחזיר את האור לעיניים, אבל אם הבן אדם ממש סובל, צריך להקשיב לרצונות שלו (בהנחה שהוא צלול).

אני כותב את זה מתוך נקודת מבט דתית, כי אני דתי.
הקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד חיים, למען מטרה מוגדרת. לכל בן
אדם יש תפקיד בעולם הזה. כל אחד והתפקיד שלו -וגם לסובלים יש
כזה תפקיד. לדוגמה, אם אותו אדם יתחיל ללמוד תורה, עם כל הסבל, השכר שלו יהיה עצום בעולם הבא! אז אני חולק מכל וכל על עצם קיומו של ארגון כזה .
המשנה בשבת אומרת שאסור לעמץ-כלומר לסגור-את עיניו של חולה סופני, כי זה ימהר את מותו. ואני אסיים בדוגמה אמיתית לגמרי שהתפרסמה לפני זמן לא רב:
היה אברך, שהיה משותק בכל אבר מגופו חוץ מהעיניים. הוהוא גמר את הש"ס כולו-באמצעות עיניו בלבד:
[מי שלא יודע מה המשמעות, שיסתפק בכך שזה משימה עצומה.]

אני גם דתיה ואני מסכימה איתך אבל באיזשהו מקום אני לא יכולה לשפוט את אותו אדם אני לא מבינה ולא רוצה להבין מה עובר אליו זה גם לא המקום שלי לשפוט אותו אם הוא בוחר במוות על פני החיים.

ג'יימס פ1טר אתה אמנם כותב מנקודת מבט דתית, אבל לא כל אלה שמסיימים את חייהם בוחרים בשביל של אמונה ודת, אז קל וחומר שלא ילמדו תורה אם הם לא חושבים שזה מה שיעזור להם.

אבל זאת נקודת המבט שלך, שלא תקפה לאמונות של אתאיסטים, נוצרים, מוסלמים וכו׳. מה, אם אדם שרוצה לעבור המתת חסד הוא אתאיסט הוא בהחלט לא ילך וילמד תורה כדי שבעולם הבא השכר שלו יהיה גדול יותר. המטרה של אנשים שרוצים לעבור המתת חסד היא אחת ויחידה - לשים סוף לסבל שלהם.
ובאשר לדיון - אני כן בעד הקמת מקומות כאלה, אבל בהחלט צריך לקבוע קווים מאוד ברורים לגבי מי יכול לעבור המתת חסד ומי לא. עמית ניסחה את זה מצויין - ״ברור שלא כל פלוץ שקצת מדוכא יכול להתאבד! חייבת להיות אבחנה פסיכיאטרית מעמיקה ויסודית.״

אני לא חושב שצריך לערב פה את הדת, גם אני בן אדם מאמין אבל כשזה מגיע לרמות שבן אדם לא מצליח לחיות עם עצמו- אין מה להכריח אותו להישאר. אחרי הכל זאת הבחירה שלו והמחלה שלו והסיבה שלו ואין זכות לאף אחד אחר לשפוט.

המקום הזה בהחלט חשוב, לדעתי זכותי להחליט על חיי ובזא כלול גם סיומם.
אבל לדעתי ההמתה צריכה להתבצע באופן שלא פוגע באיברים על מנת שיהיה אפשר לעזור לאנשים שלא בחרו לסיים את חייהם.

המקום הזה בהחלט חשוב, לדעתי זכותי להחליט על חיי ובזא כלול גם סיומם.
אבל לדעתי ההמתה צריכה להתבצע באופן שלא פוגע באיברים על מנת שיהיה אפשר לעזור לאנשים שלא בחרו לסיים את חייהם.