דיון || תנועות נוער

דיון || תנועות נוער


תנועות נוער וארגוני ילדים ונוער בישראל הם גופים המאגדים קבוצות של בני נוער וילדים במסגרות חברתיות וחינוכיות היוצרות ביטוי לתרבות נוער ייחודית. הפעילות בקבוצות אלו נמנית עם החינוך הבלתי פורמלי. המסגרות השונות מקיפות את עולמו של החניך באמצעות מערכת עצמאית של תרבות, אידאולוגיה, הסמלה וכו', ובאמצעותן הוא מגבש את זהותו, כחלק מהשתייכותו לתנועה חברתית ולארגון.
- הגדרת תנועת נוער בישראל, קרדיט לויקיפדיה

כל אחד כאן, בשלב מסוים בחייו, שמע או היה בתנועת נוער הקרובה לביתו. בין אם זה צופים, בני עקיבא או הנוער העובד והלומד, תנועות הנוער מקיפות אותנו מכל עבר.
אני, באופן אישי, שייכת לבני המושבים - שלוחה עצמאית של הנוער העובד והלומד. כלומר, חולצה כחולה עם שרוך אדום (ייצוג הסוציאליזם). התנועה הזאת משויכת לשמאל הפוליטי ודוגלת בערכים כמו ציונות, שוויון ודמוקרטיה - ערכים שאני באופן אישי מאוד מתחברת אליהם. אני מדריכה כבר שנה שנייה ומאוד אוהבת את המקום שאני נמצאת בו כרגע. תנועת הנוער הזאת היא הבית השני שלי, ואני מאוד אוהבת את האווירה, המורלים, ובעיקר במה שהיא מעבירה הלאה לחניכים ולמדריכים כאחד.
הדיון שרציתי שיתקיים הוא זה:
פעם, תנועות הנוער - לפחות בארץ - פעלו למען מטרה מסוימת. לדוגמא (סלחו לי שאני משתמשת בדוגמאות מהתנועת נוער שלי, אני פחות מכירה תנועות אחרות ואני יותר מאשמח אם תכתבו כאן עליהן), הנוער העובד והלומד הוקם על מנת להגן על עבודתם וזכותם של הנוער בשנות העשרים בארץ, לפני הקמת המדינה. היה להם חזון ומטרה מסוימת, שבסופו של דבר הם הגשימו אותה.
התנועה הזאת קיימת עד היום, עם סממנים מאוד דומים - כמעט זהים - אבל דבר אחד כבר לא נשאר: המטרה.
מהי המטרה, בעצם? אם תשאלו מדריך ממוצע בגיל שש עשרה או שבע, לא משנה איזו תנועה, מהי המטרה של אותה תנועה, מה הוא יענה לכם? הרי זא הסיבה שקוראים לזה "תנועה" - להזיז משהו, לשנות משהו, לגרום למשהו לנוע.
אז מה המטרה? הרי אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ולנוער יש זכויות (שוב, משתמשת בדוגמא של התנועה שלי). נכון, אני בתור מדריכה מעבירה ערכים לחניכים שלי, אבל לשם מה?
השלאה האמיתית והכללית של הדיון הזה היא, מה הרלוונטיות של תנועת הנוער בימינו ועד כמה היא גדולה? כי עד כמה שאני אוהבת להדריך ולהיות חלק מהדבר הנפלא הזה, אני לא מצליחה להבין, למה בעצם.

אין שאלות מנחות, דיון חופשי.

אני חניכה בתנועת הנוער "בני עקיבא" ואחותי הדריכה בה.
איני יודעת מדוע היא הוקמה, אני משערת שיש לה משמעות גדולה בקרב בני הנוער.
תנועות נוער מחנכות את הדור הצעיר יותר (שבו אני נכללת) לערכים; כל תנועה ע"פ המקובלים בסביבתה.
ציטוט של אחותי: "דור טוב יותר, ללמד לערכים נימוס, לחייך לכל אדם,אהבת חינם" וכמובן בבני עקיבא יהיו ערכים הקשורים לציבור הדתי, איני אומרת שבבני עקיבא ישנם רק דתיים, אני אומרת שבני עקיבא בולט יותר בקרב הציבור הדתי, בכל מקרה, זה לא נושא הדיון.
המדריכים נלקחים כסוג של "מודל לחיקוי" לחניכם ותפקידם הוא לחנך את החניכים לפי ה"רצון" של התנועה; כמובן שההורים בוחרים לאיזו תנועה לקחת את ילדיהם.
אקח לדוגמא משפטים מההמנון של תנועת בני עקיבא
"דרככם סוגה בעבודה"
"עלה נעלה"
"מולדת זאת ארץ אבות ארצינו הקדושה; מידי אביר יעקוב לנו מורשה."
זה חלק מה "רצון" של בני עקיבא לחנך את הדור הצעיר.
התנועה גם לוקחת משמעות רבה בנושא החברתי; מפגשים אחר הצהריים,כל מני פעולות שנועדו לגיבוש שכבת הגיל (במקרה של בני עקיבא - שבטים) או הסניף עצמו, מסעות, מחנות קיץ.
ו.. אולי אני אחשוב על עוד משהו. כרגע אין לי מחשבות בראש.

וואו, מצא חן בעיני. השאלה שלך. זעקת הלב הפנימית שלך. אין מה לעשות, את צודקת; בואי לבני עקיבא ;)

ויותר ברצינות.
אם אפשר, אקח את השאלה שלך לזעקה פנימית גדולה הרבה יותר: השגנו מדינה, השגנו עצמאות, השגנו חופש. ועכשיו מה? הגענו למטרה, ונגמר. לאן מתקדמים מכאן? מה המטרה עכשיו?
כי אני חושב, שגם אם לא התכוונת לזה, זה נמצא בתוך השאלה שלך. תנועות הנוער באמת מזיזות דברים: כשאדם מרגיש קשור לתנועה, הוא ממשיך עם הערכים שהונחלו לו בילדותו/נערותו גם בבגרותו. הוא מוביל את החיים שלו עפ"י זה. ומכוח זה, דברים מתקדמים במציאות. אם הגענו למצב שמתעוררת השאלה מה המטרה של תנועות הנוער, כי הרי כבר "הגענו אל המנוחה ואל הנחלה", ואני בהחלט מזדהה עם המקום שממנו השאלה מגיעה, אז השאלה הזו מתעוררת באותה מידה גם על כל המציאות שאנחנו נמצאים בה.

קודם אני רוצה לסייג קצת את דברייך. אני לא חושב ש"הגענו אל המנוחה ואל הנחלה". רק לפני 11 שנה היה אירוע נורא שבו חבל ארץ שלם הופקר לאויבנו ללא סיבה מוצדקת (פגיעה בציונות), רוב עמ"י עדיין לא חזר לארץ (כנ"ל); לא פשוט בארץ מבחינה כלכלית, וזה בוודאי מתחיל מהיחס לכלכלה; ולא תמיד אנחנו מתייחסים לאנשים בצורה שקולה ושיוויונית כמו שצריך. כל אלה ועוד, אלו דברים שתמיד צריך לעורר אליהם ולחנך אליהם, והחינוך הזה עצמו, הוא התנועה הגדולה ביותר. אמנם זו לאו דווקא מטרה מסוימת ומוגדרת בצורה ברורה כמו מדינה, אבל ב"ה יש הרבה מה לפעול: לפעמים בחקיקה, לפעמים בשינוי תודעתי, והרבה פעמים גם וגם.

אבל אני רוצה להוסיף לזה עוד רובד, שעליו כבר דיבר הרב קוק זצ"ל עוד בעליות הראשונות, לפני קום המדינה בכלל.
מה שמתרחש במאה-מאתיים השנים האחרונות, שהעם היהודי חוזר לארצו ובונה אותה, זה למעשה חלק מתהליך: תהליך גאולה. זהו התהליך שחיכינו לו קרוב ל2000 שנה. כל-כך חיכינו לחזור לארצנו, כל-כך חיכינו להיות בעלי עצמאות מדינית וממשלתית, ולא תחת חוקים שלא אנחנו קבענו אלא קבעו לנו. ולא מחולקים ומפורדים בעשרות מדינות. והנה זה קורה.
מדובר בתהליך, שכולל בתוכו אינסוף תקוות.
תחילתו של התהליך, בבניית "גוף האומה". הציונות ה"פיזית": בניין הארץ, מלחמות עליה. הקמת שלטון משלנו. הקמת כלכלה וצבא משלנו. כל הדברים היותר חומריים.
אבל התקוות שלנו לא מסתכמות רק בבניין פיזי של האומה. לאומה יש גם רוח, וגם הרוח שלנו קצת חרבה בגלות. אנחנו צריכים לבנות מחדש גם את רוח האומה.
כן, זה שלב שני אחרי בניין הגוף: קודם בונים את גוף האומה, ואחר כך נופחים בו רוח חיים. אבל צריך לבנות את הרוח הזו.
וכן, חסר לנו עוד הרבה גם בבניין הגוף. אבל רבותי לימדו אותי, וגם בעיני זה נשמע הגיוני ונכון, שעיקר המשימה והמטרה שלנו עכשיו, היא בניין הרוח.
לבנות את הקדושה בעם.

לא אמרתי שהגענו אל המנוחה והנחלה, כמו שתיארת את זה. אמרתי שהרבה מטרות שהיו רלוונטיות אז, בתקופה של ההקמה של הרבה מתנועות הנוער בארץ, כבר לא רלוונטיות לימינו. ברור שיש עוד מה לשנות - אבל אלה לא המטרות הראשוניות של התנועה, שהתנועה עדיין דוגלת בה.
גם לא כל כך הבנתי לאן אתה חותר בתשובה שלך. אז אתה בעצם אומר שצריך להיות שינוי בערכים ובמסרים שתנועות הנוער בארץ משדרות? שצריך לשנות את סדר העדיפויות?
אגב, אני מאוד מתחברת למה שאותו רב אומר. אבל התחושה היא שמדינת ישראל היא מין מדינת אינטסנט כזאת, הצלחנו כל כך הרבה במעט כל כך זמן, עוד לא הגענו למאה שנים אפילו, והמסקנה הראשונה שעולה לי מכך היא שאנחנו בונים יותר חומריות מ"רוח העם", כמו שקראת לזה, ושלזה ייקח יותר זמן. הבנתי את זה נכון?

דיון מעולה, האמת שממש אהבתי את הנושא.
בתור חניךה בצופים, אני לגמרי מביןה על מה את מדברת - הצופים בהתחלה הוקמו כדי לחנך ל - ואני מצטט.ת את המדריכה שלי - ״להיות נאמן לעם ולארץ״. למעשה, את הערכים של תנועת הצופים אפשר גם לראות בהמנון הצופים - ״היה נכון למלא חוקתך / נאמן לעצמך ולארצך / בכל עת לזולת תעזור / חוקתך הצופה שמור תשמור״. בעיקרון, בפעולות שאני עובר.ת עכשיו כן מכניסים לנו את הערכים האלה, אבל זאת כבר לא המהות של התנועה ואני רואה את זה.
לתנועות נוער כן יש מקום בעולם שלנו. מכירה את המשפט, ״אין עץ בלי שורשים״? תנועות הנוער הן אחד מהשורשים של בני הנוער. כמובן שלא כל בני הנוער בעולם צריכים להיות חלק מתנועת נוער, אבל טוב שהן עדיין קיימות כדי לשמור על קשר לעבר. הנה, קחי למשל את הנוער העובד - לפי מה שאמרת, המטרה הראשונית שלהם הייתה להגן על זכויות הנוער. אם תנועת הנוער הזאת כבר לא תהיה קיימת, לאט לאט אנשים עלולים לשכוח על מה היא עבדה ולמה היא חינכה - ומכך, הם עלולים לחשוב שלנוער תמיד היו זכויות.
התנועות תמיד משתנות, בדיוק כמו העולם. אנחנו כבר לא בעולם שהיה לפני הקמת המדינה, שבו הנוער העובד היו צריכים לחנך לזכויות לנוער. אנחנו בעולם אחר, ומכאן אפשר להבין שגם המהות של התנועות תשתנה. ברור שחשוב שיהיה קשר למקורות, כמו שיש לנו עכשיו בצופים, אבל זה ברור שהדברים ישתנו.

אז את.ה בעצם אומר.ת שהמהות של תנועות הנוער צריכה להשתנות? כאילו, להתאים אותה להיום? ואיך?
מאוד מסכימה איתך לגבי העניין של "אין עץ בלי שורשים", אבל מצד שני, אם אני אצמד לאנלוגיה הזאת, העץ הזה צריך לפרוח כדי להמשיך לחיות. צריך משהו שישאיר את העץ הזה.

אז את.ה בעצם אומר.ת שהמהות של תנועות הנוער צריכה להשתנות? כאילו, להתאים אותה להיום? ואיך?
מאוד מסכימה איתך לגבי העניין של "אין עץ בלי שורשים", אבל מצד שני, אם אני אצמד לאנלוגיה הזאת, העץ הזה צריך לפרוח כדי להמשיך לחיות. צריך משהו שישאיר את העץ הזה.

לא, אני רק אומר.ת שזה הגיוני שהמהות השתנתה. אין מה לפחד מזה, פשוט צריך למצוא את הדרך לשלב בין המהות המקורית למה שיש עכשיו.

אני נורא שמחה שעשית דיון על תנועות נוער!
אני בצופים, ובשנה הבאה אני כבר בשכב"ג (שכבה בוגרת) ואז ב"ה אני אתחיל להדריך.
לפי דעתי, יש הרבה מטרות לתנועות הנוער, ואני אתייחס ספציפית לצופים כי זה מה שאני מכירה:
1. לתת מקום לכל אחד, שירגיש שייך ושווה בחברה.
2. לפתח את הכישורים החברתיים של מי שבתנועה. בפעולות מכניסים משחקים ופעילויות שדורשים עבודת צוות, הקשבה ושיתוף פעולה.
3. הפיכת הנוער לערכי יותר. בצופים, לדוגמא, יש את עשר דיברות הצופה, שהן ערכים חשובים שעל פיהם הצופה אמור לחיות את חייו. לדוגמא: "הצופה דברו אמת," "הצופה חסכן," "הצופה רע (*לא רע מלשון 'אויב', אלא רע מלשון 'חבר'*) לכל אדם ואח לכל צופה," והאהוב עלי: "הצופה אינו נופל ברוחו, ובצר לו מצטחק."
4. מנהיגות. כשאתה עומד מול קבוצה של ילדים, ומעביר להם ערכים וידע שחשוב לך אישית שהם ידעו וייקחו לחיים שלהם (כשאתה כותב את הפעולה אתה כותב אותה לפי התאמה לקבוצה, הערכים שלך, ומה שחשוב לך שהחניכים שלך ייקחו אליהם לחיים), אתה בעצם פועל במנהיגות. לפי דעתי זה מאוד תורם.
5. לגרום לך לחשוב. בצופים, כשמעבירים דיון, לא אומרים לחניכים: "זה נכון, וזה לא נכון," אלא שואלים אותם שאלה שממנה הם מפתחים דיון ומביעים את דיעותיהם. המדריך מקשה על החניכים בשאלות, שואל אותם למה דווקא ככה הם חושבים ומה היה קורה אילו-, וככה מרחיב את צורת החשיבה שלהם. כמובן שהוא מכוון אותם לערכים שהוא מעביר, אבל לא מחליט בשבילם מה נכון ומה לא.
זה מה שיפה, נותנים לך לפתח דיעה משלך ולהבין דברים לבד.
6. להתפתח מבחינה אישית. כשהמדריך נתקל בכל מיני מצבים שקשה לו להתמודד איתם (כמו לדוגמא חניכים שרבים, שעם זה קשה לי אישית להתמודד), ושהוא לאו דווקא נתקל בהם בחיי היום-יום. בנוסף, גם לחניכים וגם למדריכים, יש גם למידת דברים חדשים והתנסויות רבות חדשות, שבעצם נותנות לך הזדמנות להתמודד ולהתפתח. לדוגמא, להתגבר על הפחד מגובה כשצריך לכפות (לקשור) בגובה, או עמידה מול קהל כשאתה מעביר משחק או מופיע בהופעה בחנוכה (אצל מי שיש). כשאתה מצליח להתמודד עם הדברים החדשים האלה, אתה מרגיש נפלא עם עצמך :)
וזהו מקווה שלא חפרתי יותר מדי~~

אז החויה האישית שלי עם תנועות נוער לא הייתה... מוצלחת במיוחד. אני ניסיתי הרבה מאוד תנועות נוער לפני שהגעתי לאיפה שאני היום - ניסיתי שלושה שבטים שונים בצופים, ניסיתי את המחנות העולים, ניסיתי את הנוער העובד והלומד, ושלא תבינו אותי לא נכון - בנוע"ל, למשל, היה לי נורא נחמד. גם במחנות העולים היה סבבה. צופים זה פחות הקטע שלי, אבל אני בטוחה שלמי שזה הקטע שלו זאת תנועה מהממת. פשוט.. משהו לא עבד. משהו באנשים לא התאים או בפעולות ופשוט לא היה לי באמת כיף באף מסגרת.
השנה הצטרפתי לכנפיים של קרמבו, וזאת אולי אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי אי פעם. זאת תנועה שמקבלת כל אחד כמו שהוא, בלי קשר לגיל או מקום מגורים או מגבלות כלשהן (בין אם אלה מגבלות שכליות או פיזיות או כל דבר).
ומה שאני אוהבת בתנועה זה שבאמת יש לנו מטרה. כרגע זאת התנועה היחידה בעולם שמשלבת ילדים עם צרכים מיוחדים ובלי צרכים מיוחדים, וזה כל כך מדהים להיות חלק מהדבר הזה. כשמישהו שואל אותי על התנועה אני עונה בהתלהבות, מסבירה על הכל, וכן, בין היתר, גם על המטרות של התנועה. כי בניגוד לתנועות שכמו שאמרת, הוקמו לפני הרבה מאוד זמן והשיגו את המטרות שלהן, כנפיים של קרמבו הוקמה ב2005 (אם אני לא טועה) וכל המטרות שלנו עדיין באוויר. זאת חוויה מדהימה להיות חלק מתנועה כזאת, בעיניי.
דיון נהדר.