אופליה|סתיו.

[Its on]

שם הפאנפיק:אופליה.
פאנדום: הארי פוטר
שיפ: סוד:)
דירוג: PG13
תודות:נופר הבטאית המקסימה-Lonely Girl
ויתור זכויות:לג'י קי,המדהימה.

לא כתבתי כבר הרבה זמן,וזה הראשון שלי בערך בפאנדום הארי פוטר..אז אל תפציצו בתגובות.

פרק א'.
בלטריקס לסטרנייג' כבר הרבה זמן לא הרגישה רע כל כך.
בחילות על הבוקר, הקאות, ורעב פתאומי.
היא ידעה שזה מטופש, אבל החשש הזה לא ירד מליבה. אפילו לא לרגע.
"זה מדהים, בלה! איזה יופי!" חייכה אחותה של בלטריקס, נרקיסה, וליטפה את בטן ההיריון שלה עצמה. "נוכל לעבור את זה יחד. ותחשבי על הילדים, הם יהיו שמחים כל כך!"
"למה את חושבת שאשמור את זה?! אם זה-זה בכלל! אולי אני סתם חולה והשמנתי!" ענתה לה בלטריקס בכעס.
"את לא תעשי הפלה. כמובן שלא." נרקיסה נחרדה מעצם הרעיון. להרוג תינוק?! "את חושבת שרודולפוס ייתן לך? ידוע לכולם שהוא רוצה ילד."
"ואם תהיה ילדה?" עקצה אותה בלטריקס. "לא שאני אשמור את ההיריון המטופש הזה בכלל." מלמלה וקירבה אליה את כוס היין שמזגה לעצמה קודם לכן.
נרקיסה הוציאה את כוס הזכוכית הגבוהה מיד אחותה הבכורה.
"לא, לא, לא. לא שותים יין בהיריון."
בלטריקס נאנחה והצטערה שהלכה לאחותה ישר כשגילתה על האפשרות שיש תינוק מקולל בבטן שלה.
תינוק?! היא כל כך לא רוצה ילד!
בלטריקס תמיד חשבה שילדים הם יצור דוחה. אז שיהיה לה אחד?!
אוי לא. רק לדמיין את זה לא נשמע טוב... בלטריקס אמא. לא מסתדר!
היא קמה ורצה לשירותים בפתאומיות, מבהילה את אחותה שהייתה עסוקה בליטוף בטנה הגדולה.
בלטריקס כרעה על הרצפה והקיאה.
היא ממש לא הייתה בטוחה שהפעם זאת בחילת הריון שיגרתית.
---
אופליה הברישה את שערה השחור והחלק במיומנות.
היא הביטה במראה בסיפוק. שער ארוך חלק ושחור, עיניים ירוקות בוהקות, עור חיוור. כן, היא נראית מצויין.
'מה זה שווה אם ההורים שלך אוכלי מוות בכלא, את גרה אצל הדודים הדוחים שלך, את בבית הלא נכון בהוגוורטס, ולעזאזל, אין לך חברים.' אמר קול אחד בראשה.
'לפחות את יפה...' ענה הקול השני. 'והורייך בכלא בגלל שהם עשו מעשה טוב. לאדון האופל.'
'מעשה טוב?! הם שיגעו שני בני אדם!' הזדעזע הקול הראשון. 'בשביל וולדמורט שנעלם!'
אופליה ניערה את ראשה בעצבנות, כמו מנסה להעיף את שני הקולות הטורדניים מראשה.
"בוקר טוב, יקירה." נכנסה לחדרה דודתה, נרקיסה. "היום מתחילה שנתך הרביעית בהוגוורטס, כפי שאת בוודאי יודעת. אני מקווה שאת מאורגנת היטב."
"אני מאורגנת היטב, תודה." השיבה אופליה בחיוך מזוייף.
"מתרגשת לחזור ללימודים?" שאלה נרקיסה והתיישבה ליד מיטתה של אחייניתה. נרקיסה סברה כי הילדה מסכנה מאד, הרי שני הוריה בכלא. ובעלה אמר שהיא גם זקוקה לחינוך. הבת של בלטריקס לסטריינג' בגריפינדור?! לכן, נתנה לה יחס רב. אפילו יותר משנתנה לבנה האהוב, דראקו.
'בטח מתרגשת, נרקיסה. לחזור לחברים שאין לי, למורים שמתעבים את קול הצעדים שלי ולכל שאר התלמידים שפשוט מפחדים ממני בגלל שאמא שלי היא אוכלת מוות. מתרגשת מאוד.' היא דמיינה את עצמה אומרת זאת לדודתה ועלה לה חיוך על השפתיים.
"בטח שאני מתרגשת, דודה נרקיסה." ענתה לה במקום, בלי להוסיף יותר.
נרקיסה חייכה בהקלה. "אני שמחה שאת אוהבת את הוגוורטס. חשבנו לשלוח אותך ואת דראקו לדומשטרנג, אבל המרחק... קיבלתי מכתב מאמא שלך, את יודעת?"
אופליה נאנחה. היא שנאה לדבר על אמא שלה. "כן? מה אמא אמרה?" שאלה בחוסר התעניינות.
"היא מתגעגעת אלייך. מאוד." אמרה נרקיסה, ודבריה היו רחוקים מאד מן האמת. בלטריקס לא ייחסה לביתה מילה אחת במכתב שכתבה מן הכלא.
"וואו. איזה יופי! גם אני מתגעגעת אליה." גם אופליה לא היססה לשקר.
ואיך יכלה לא לשקר?! היא לא הכירה בכלל את אמה! הרי היא נכנסה לכלא כשאופליה הייתה רק בת כמה שבועות! היא רק בחרה לה את השם הנוראי הזה, (מה יש להן עם שמות משונים?! דראקו ואופליה?! מה זה?!) ואת הגורל האכזר בבית הספר, ובעצם - בכל חייה הנוראים.
"טוב, פאלי, אני צריכה ללכת לבדוק אם דראקו ארז היטב." נרקיסה נעמדה. "תרדי לקומת הכניסה עוד כמה דקות, טוב?"
אופליה הנהנה. היא המשיכה להנהן עד שדודתה סגרה אחריה את הדלת.
היא נשכבה על מיטתה בייאוש. "הלוואי שבאמת היינו עוברים לדומשטרנג." אמרה לעצמה בשקט. "כולם כל כך מפחידים,שהם לא יפחדו ממני בכלל. מי ישים אליי שם לב בכלל?"
---
אופליה נפרדה מדודתה נרקיסה ועלתה לרכבת האקספרס להוגוורטס.
היא הלכה לחפש לעצמה תא, אך אף אחד מהם לא היה ריק.
לבסוף מצאה אופליה תא, עם ילד אחד עם פנים עגולות וורודות בפנים.
הבן של האנשים שאמא שלה הרסה להם את החיים, שיגעה אותם.
נוויל לונגבוטום.

[לונגה]

כתוב יפה, עלילה מסקרנת. אין לי ממש תגובה בונה. מחכה לראות לאן זה יתפתח =]

[Disappear]

אעעא יצא לי טוב D:
אין תגובות בונות, יצא מושלם. העלילה מעניינת , הבטאית עשתה לך מצוין [ ] ואני מחכה לראות לאן זה ימשיך .. (: