"יומנו של קוסם בתחילת דרכו", יומנו של הארי פוטר

[Hogwarts]

יומנו של קוסם בתחילת דרכו

- יומנו של הארי פוטר בשנה הראשונה-

30/7/1991
עוד יום מטורף עם הדרסלים. אבל היום היה ממש מטורף. זאת-אומרת, יותר מהרגיל. למרות שורנון חשב שביום ראשון לא יגיעו המכתבים המוזרים הממוענים אליי, דווקא הגיעו המכתבים בהמוניהם, כמו גשם של מכתבים שהגיע לסלון שלנו. ורנון, שכמו תמיד הייתה לו סלידה עמוקה מהמכתבים האלה, גרר אותנו לאיזה אי נידח באמצע חור בלב ים, בו אני כותב עכשיו. הביקתה רעועה והרוח נכנסת דרך כל הפירצות, ואני ודאדלי קופאים פה מקור. ה"ציידה לדרך" שהכין לנו ורנון, שקית צ'יפס לכל אחד, נגמרה מזמן, וכולנו גוועים ברעב וקופאים מקור. הלוואי שהייתי יודע מה הפירוש של כל זה- מה מתחבא במכתבים האלה שגורם לפטוניה לפספס את תוכנית הבישול האהובה עליה אותה היא לא מפספסת לעולם. אני מניח שנישאר בביקתה הזו לפחות עוד כמה ימים, מה שמתאים לדוד ורנון, אבל מצער אותי - כי מחר יום ההולדת שלי... נמאס לי לצפות שמישהו מבני המשפחה יציין את זה - ולכן אכין עוגה לעצמי על העפר שבביקתה.
אכתוב מאוחר יותר,
הארי

[הייתי כאן]

31/7/1991
מי היה מאמין? היה לי יום יותר מוזר מאשר אתמול. היום, בחצות, בתחילת יום הולדתי, נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד איש עצום בגודלו בעל זקן עבה ושעיר שהציג את עצמו כהאגריד, שומר הקרקעות והמפתחות של בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. הוא סיפר לי על הורי, על בית הספר, על קסמים ועל המוות של הורי. לאחר מכן, לפני שהאגריד יצא, הוא הצמיח לדאדלי זנב חזיר ורוד ומסולסל בעזרת המטרייה שלו ונתן לי כמה שעות של צחוק על דאדלי "החזירון".
מחר אני הולך מפה (סוף סוף) עם האגריד להתכונן לבית הספר ולקנות ציוד.
אכתוב לך גם מחר.
הארי

[Getting back together]

1\8\1991

היום הזה היה הום הכי מוזר שעבר עליי בחיי.

חשבתי שחלמתי על האגריד הענק, אבל כשקמתי הוא כן היה שם. עפנו בסירה למקום בשם ''סימטת דיאגון.'' היה שם פונדק בשם הקלחת הרותחת וכולם שם הכירו אותי איכשהו, והאגריד סירב להגיד לי למה... והיו שם המון חנויות לציוד קוסמים! מי היה מאמין? ואפילו ראיתי ספר של תעלולים לקרובי משפחה שרציתי לנסות על דאדלי, אבל האגריד לא הרשה לי לקנות אותו. הלכנו לבנק של הקוסמים -גרינגוטס- והוצאנו משם הרבה מאד כסף של ההורים שלי שבכלל לא ידעתי שהוא שם! ואז האגריד עשה משהו מוזר- הוציא שקית קטנה מתא אחד, 713 אני חושב... ואז הלכתי לקבל שרביט, היה שם מוכר מוזר שדיבר כל הזמן על ההורים שלי ועל שרביטים, ונראה המום כשהשרביט בחר בי והסביר לי על קוסם אפל בשם וולדמו- אה רגע, אומרים שאסור להגיד את השם. הביקור הזה היה... מוזר.

אכתוב לך בקרוב,

הארי.

[Im a Chloe]

2/8/1991

חזרתי לשגרה אצל הדרסלים. אני בקושי מדבר איתם, אז שקט לי. לא שאני מתלונן!!
אני חושב שההאגריד הזה חייב לי עוד כמה הסברים.
אני מפחד שאני אתעורר בבוקר ואגלה שהכול היה חלום, שאני לא באמת קוסם ושאני לא אעזוב את הבית של הדרסלים. זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי- בזה אני בטוח.
מי היה מאמין שאני אדם ממש מפורסם בקרב הקוסמים??
אני רגיל להיות אף אחד, שמזלזלים בו. שמה- אין מישהו שלא מכיר את השם שלי.
לפחות מישהו מעריך אותי. טוב, דוד ורנון קורא לי לארוחת ערב.

אכתוב בקרוב.
הארי.

[Richard III]

31/08/1991

אני עומד לצאת. הדארסלים למטה, מתכוננים גם הם ליציאה.
המזוודה שלי פה לידי, והתנשמת החדשה שלי, הדוויג, כבר נעולה בתוך הכלוב שלה, מכרסמת כמה חטיפים לינשופים.
אני עדיין לא יכול להאמין שכל זה קורה. שאני באמת עף מכאן. שאני קוסם. שההורים שלי לא סתם מתו בתאונת דרכים, שלא סתם קיבלתי את הצלקת הזאת כי התנגשתי בזכוכית השבורה של המכונית שלנו.
מצד שני, זה באמת מסביר כמה דברים... מי מקבל צלקת בצורת ברק מהתנגשות בזכוכית? וסוף כל סוף יש הסברים לכל המקרים המוזרים שקרו לי... זה די מנחם, האמת. לדעת שאני לא סתם איזה פריק, שיש הסבר הגיוני להכל.
סלח לי, יומן, אמרתי הגיוני? מה הגיוני בהר אדם שבא לבית הזמני שהדארסלים עברו אליו כדי להתחמק מאלפי מכתבים שהגיעו בעזרת ינשופים, שאומר לי שאני קוסם ושהבסתי את הקוסם האפל ביותר בכל הזמנים כשהייתי רק בן שנה?!
אלוהים, בבקשה שלא אתעורר פתאום ואגלה שאני לובש את הבגדים הענקיים של דאדלי ונשלח לפנימיה ל'קוקואים', כמו שדוד וורנון רוצה לשלוח אותי אליה.
מצד שני, הוא קרה להוגוורטס פנימיה לקוקואים, וממש לא אכפת לי להשלח לשם...
אני חייב לסיים עכשיו, כי דוד וורנון קורא לי, והדבר האחרון שאני רוצה עכשיו הוא להכעיס אותו ושהוא ישנה את דעתו וישאיר אותי פה.
אכתוב כשאגיע להוגוורטס(אם באמת אגיע וכל זה אמיתי), הארי.

[הוגוורטסית בדם]

1/9/91

וואו, עבר עליי יום ארוך!
אני עדיין לא מצליח לקלוט מה קורה כאן, לפעמים אני בטוח שכל זה פשוט חלום אחד גדול!
אני נרגש מאוד מאז הבוקר, ועכשיו אני תשוש. אני לא מאמין שאני מצליח להשאיר את העיניים פקוחות כדי לכתוב בך!
(מצטער על השימוש המוגזם בסימני קריאה, כבר ציינתי שאני נרגש?)
היום התחיל בצורה דיי מבהילה, שלא מצאתי את הרציף והכל, אבל בסוף איזו גברת ג'ינג'ית ממש נחמדה עזרה לי וישבתי עם הבן שלה, רון, ברכבת. הוא נראה ממש אדיר, הלוואי שנמשיך להיות חברים.
וכמובן, הכי חשוב, התמיינתי לגריפינדור, רון אומר לי שאני בר מזל, בנתיים אני באמת מרגיש ככה. לפחות לא יצאתי בסליתרין עם דראקו מאלפוי המעצבן.
פגשנו היום ילדה שקוראים לה הרמיוני, היא גם בגריפינדור. דיי מעצבנת, אבל רון מגזים בהירתעות שלו ממנה.
טוב, אני חייב ללכת לישון, אני מרגיש עייף כל כך...
שלך, הארי.

[Always and Forever]

02/09/91

כבר חצי היום הזה לא פחות מעייף מאתמול; נכון, הצלקת לא כאבה לי, אבל הלכתי לאיבוד (עם רון) לפחות עשר פעמים. אתה לא יכול לשער בדעתך כמה פניות, דלתות ומעברים יש פה. אני בספק אם אי-פעם אצליח להצליח לשיעור אחד בלי להסתבך. ומילא זה, יש כאן גם מדרגות מתחלפות! בגלל אחת מהן, הצלחתנו להסתבך עם השרת של בית-הספר כבר ביום הראשון- עד שכמעט מצאנו את הדרך, או לפחות חשבנו שמצאנו, נתקלנו במדרגה נעה, ושוב התרוצצנו בכל המסדרונות... בסוף, הגענו לדלת נעולה. ניסינו לפתוח אותה בכוח, כי רון אמר שהוא בטוח שהכיתה שם. בסוף, השרת מצא אותנו, והסתבר שניסינו לעבור במסדרון האסור שבקומה השלישית... ועד שהגענו לשיעור, מסתבר שהשיעור ממש משעמם, ושהרמיוני גריינג'ר, בת המוגלגים היודעת-כל, קרצייה כפי שרון טען בחריפות עוד ברכבת.
טוב, עוד מעט מתחיל השיעור האחרון שלי להיום, ואני לא רוצה לאחר גם אליו...

להתראות בקרוב,
הארי.

[הוגוורטסית בדם]

03/09/91

יומן יקר,
אני חושב שאני מתחיל להתרגל לכאן, לאט לאט. למדתי לדלג מעל המדרגה הנעלמת, מה שאי אפשר להגיד על נוויל המסכן, שכחן כל כך, לפעמים אני דיי מרחם עליו.
כבר היה לנו שיעור שיקויים, הוא היה זוועתי, עם הסליתרינים המעצבנים וסנייפ שנושף לך בעורף, ממש לא הלך לי בו טוב, אני מקווה שיהיה בסדר בהמשך.
בנתיים הולך לי בסדר, אני יושב ליד רוב ברוב השיעורים, ושנינו מגבים אחד את השני. אני חושב שנהיה חברים טובים.
שיעור שינוי צורה פשוט מדהים, הוא קשה מאוד ופרופסור מקגונגל קשוחה מאוד, אבל ממש מגניב לראות אותה הופכת לחתולה.
קצת פחות מגניב שהרמיוני היא היחידה שהצליחה להגיע לתוצאות, רון נוהם כל פעם שהרמיוני מצליחה משהו. לפחות היא הוסיפה נקודות לגריפינדור.
טוב, אני ממהר לארוחת צהריים!

שלך,
הארי.

[Richard III]

05.09.91

בינתיים, אני עדיין בהוגוורטס. אם זה חלום, אני ממש מקווה לא להתעורר! למרות, שאם זה היה חלום והייתי יכול לשלוט בו, הייתי ממש מנסה לגרום לרון ולהרמיוני להפסיק לריב, זה כבר נהיה מעצבן. רון כל הזמן מלכלך עליה כשהוא חושב שהיא לא שומעת, אבל אני די בטוח שהיא שומעת.
ויש גם את מאלפוי הדוחה הזה. נראה שהוא פשוט לא התאושש מזה שלא רציתי להיות חבר שלו... למרות שאני אהיה מופתע אם מישהו ירצה חבר שלו, במיוחד אחרי ההצעה המלבבת שלו.
ושיעור שיקויים... לפעמים אני חושב שכל הניסיונות שלנו להשיג לגריפינדור נקודות הן לא בשביל להעלות נקודות אלא בשביל להחזיר את הנקודות שאנחנו מאבדים בשיקויים!
סנייפ, הנחש הזה, פשוט משוחד לטובת הסלית'רינים, ואף אחד מאיתנו לא יכול לעשות נגד זה כלום!
אני פשוט לא מצליח להבין מה יש לבחור הזה נגדי. לפעמים הוא פשוט מביט בי במבט שהוא כבר יותר משנאה. הוא תיעוב! מה כבר עשיתי לו?
אני מקווה שאצליח לפצח את החידה הזאת, מתישהו... למרות, שאם לשפוט על פי השכל והיכולות שלה, סביר להניח שהרמיוני תפצח אותה לפניי. למרות שאיך שהיא מתנשאת ושתלטנית לפעמים, לא אחלום על לשאול אותה.
פרופסור פליטיק נכנס, אני חייב להפסיק לכתוב או שגם הוא יוריד לי נקודות!

שלך, הארי.

[הוגוורטסית בדם]

06/09/91

בוקר טוב, יומן.
היום מתוכנן להיות לנו שיעור תעופה, זה נשמע ממש נחמד! מאז תחילת הלימודים רציתי יותר מכל דבר אחר ללמוד לעוף.
אבל גיליתי שאנחנו נהיה עם סליתרין באותו שיעור, עכשיו אני הרבה פחות להוט לעוף על מטאטא. לא ממש בא לי לעשות מעצמי אידיוט גמור מול מאלפוי, שכל הזמן משוויץ ביכולות התעופה שלו. רון אומר שאלו בטח סתם דיבורים. אני מקווה שהוא צודק אבל האמת שאני לא כל כך בטוח.
אף פעם לא עפתי על מטאטא, זה מתקבל על הדעת כי עד לפני קצת יותר מחודש בכלל לא ידעתי שאני קוסם, אני מקווה שזה נחמד כמו שזה נשמע.
כולם עוד ישנים בחדר, שיימוס התחיל להתנועע ודין התרומם לרגע אבל חזר לישון. אני קם כמעט תמיד מוקדם מכולם, יש לי חלומות מוזרים עם אור ירוק, התווסף להם גם צחוק מרושע. אני מניח שאלו ה...הורים שלי...
טוב, אני חייב להתארגן לארוחת הבוקר, אמשיך אחר כך.

שלך, הארי.

[Finn Nelson]

06/09/91

אחר צהריים טובים יומן.
אתה לא תאמין מה קרה לי בשיעור התעופה שסיפרת לך עליו מקודם. קודם כל, המטאטא שלי נענה לי הכי מהר מכולם, ואז כשהפרופסור הלכה, מאלפוי המעצבן הזה לקח לנוויל את הכדור שחכה(?). ניסיתי לעצור בעדו, וגיליתי שאני מסתדר לא רע עם המטאטא שלי. עפתי, ממש עפתי. אבל זה לא הכל יומן, כשדראקו זרק את הכדור, אני עפתי אחריו ותפסתי אותו, ממש מול החלון של פרופרסור מקגונגל, והחזרתי אותו אל נוויל.
מיד אחרי השיעור, פרופסור מקוגונגל הפגישה אותי עם קפטן נבחרת הקווידיץ' של בית גריפינדור, והיא המליצה לו לקחת אותי לקבוצת הקווידיץ' כמחפש. לאחר האימון, הפכתי למחפש הרשמי של בית גריפינדור!
הפרופסור אמרה לי שאני המחפש הצעיר ביותר בשנים האחרונות. אולי זה בגלל אבא שלי..
טוב יומן, היה כיף לספר לך את זה. אני עדיין לא מאמין שאני המחפש של גריפינדור...
אני צריך להתארגן לארוחת הערב. אמשיך אחר כך.
הארי.

[הוגוורטסית בדם]

07/09/91

היי יומן!
שבוע הבא אני אמור להתחיל את אימוני הקווידיץ' שלי, אני ממש מתרגש.
כשגיליתי שאבא שלי היה מחפש, כמוני, שמחתי מאוד, כולם אומרים שהוא היה טוב בקווידיץ' ואני חושב שאולי זה עבר לי בגנים. אני מקווה מאוד שהתיאוריה שלי נכונה, כי אני מאוד רוצה להיות מחפש טוב ולעזור לקבוצה.
סיפרתי כבר אתמול לרון, הוא ממש התרגש בשבילי, אני שמח שיש לי חבר כזה.
אני עדיין מלא בהתרגשות, קשה לי להכניס אוכל לפה. רון אומר שבתור המחפש לעתיד אני צריך לאכול קצת ולא לחשוב כל כך הרבה. אבל אני כל כך שמח ומחכה בקוצר רוח לאימונים שלי!
אוי, צריך לזוז, מאלפוי מתקרב לשולחן שלנו, מצטער על כך שקיצרתי.
שלך, הארי.

[We are infinitea]

היי יומן,
האימון היה נהדר!
ווד הסביר לי את כל הכללים של הקווידיץ', מה זה סניץ', קואפל, ובכלל...
הוא אמר שאני טוב מהמצופה ושאהיה מחפש מצויין.
אני חושב שיש לי מזל הרי לא כל תלמיד שנה ראשונה נבחר להיות מחפש.
אני חייב לסיים אם אני לא רוצה לאחר לארוחת הערב.
שלך הארי.

[OTP]

וואו! איזה שבוע נהדר ועמוס!
מצטער על חוסר הפתיחה הרגיל, אז:
היי יומן,
כמה שיעורים! קיבלתי המון שיעורי בית, והאימוני קווידיץ' ממש מעייפים, למרות שאני בחיים לא אפסיק לשחק. זה כיף מדי.
בעוד שבועיים המשחק הראשון שלנו. רון ממש מתרגש, לפעמים אני חושב שאפילו יותר ממני. הרמיוני קראה ספר שלם על קווידיץ' בשבילי, אפילו שזה ממש לא מעניין אותה... היא כל הזמן נותנת לי עצות עיוניות בקשר למטאטא שלי. זה די מעצבן, אבל אני מניח שאני קצת חשוב לה אם היא קראה ספר על נושא שמשעמם אותה כדי שאני אצליח, או שהיא פשוט רוצה להשיג את גביע הבתים. בכל מקרה, היא פחות נוראה ממה שחשבתי, אפילו על גבול הנחמדה. אני מניח שנוכל להיות חברים.
אני חייב לסיים, ווד קורא לי לאימון ערב.
תאחל לי בהצלחה!
הארי.

[גודריק]

העיי יומן

אני מתחעל לחשוד בהאגריד