לאהבה אין גבולות|| עדן, Glee

שם הפיק: לאהבה אין גבולות.
שם הכותבת: עדן.
דירוג: בינתיים זה PG, אבל אני די בטוחה שבהמשך זה יהיה PG13.
פאנדום: Glee.
שיפ: קווינצ'ל, אולי יהיו עוד בהמשך.
ויתור זכויות: ראיין מרפי, הכותבים של גלי וכו'.
תודה רבה לחלי, הבטאית המדהימהD:


פרולוג

"טיסה 5457 לקונטיקט יוצאת בעוד 5 דקות!" נשמע קולו של הכרוז.

הזרה מיהרה לעבר המטוס, גוררת שתי מזוודות תפוחות אחריה.

"את צריכה עזרה עם המזוודות?" פה אליה נער צעיר, בערך בגילה.
הנער היה נאה, אפילו נאה מאוד, והיא שקלה לרגע לסכים להצעתו המפתה, אבל אז עצרה וחשבה שאולי לא כדאי.
"לא, תודה, אני מסתדרת בעצמי..." היא חייכה אליו חיוך מעט מאולץ והמשיכה ללכת לכיוון המטוס.
היא נפטרה מהמזוודות אצל הדיילת החייכנית שפגשה אותה בדלפק לפני הכניסה למטוס, והמשיכה לטיסה רק עם תיק קטן אותו החזיקה בידה.

היא התיישבה במטוס, פתחה את התיק והוציאה משם ספר. האישה חייכה למראה ההקדשה בעמוד הראשון:

קווין היקרה,
בהצלחה בחייך החדשים. כל מה שהשגת מגיע לך, ואנחנו מאוד גאים בך ומקווים שתצליחי בכל מה שתבחרי לעשות.

חברי 'כיוונים חדשים'-
קורט, בליין, טינה, מייק, ארטי, סנטאנה, בריטני, שוגר, פאק, סאם, מרסדס, ג'ו, פין, ורייצ'ל *

השם האחרון היה כתוב בכתב לא ברור, אבל קווין זיהתה את הכותבת בקלות, בעיקר לפי הכוכב הזהוב שהודבק ליד השם.
רייצ'ל.

***


קווין התחרטה על הרבה דברים כשעזבה את אוהיו;
היא התחרטה שהיא שכבה עם פאק,
היא התחרטה שהיא בגדה בסאם,
היא התחרטה על כל מה שניסתה לעשות לשלבי בשביל לקבל את בת' חזרה,
היא התחרטה על כל ההצקות שלה למרסדס, על העובדה שהיא הייתה שמנה, ושהיא הייתה שחורה. אותה מרסדס שעזרה לה ואירחה אותה בביתה בתקופתה הקשה ביותר.
אבל יותר מכל היא התחרטה שלא אמרה לרייצ'ל כמה היא אוהבת אותה.

---------------
תהיו עדינים בביקורות. זה פאנפיק ראשון שאני כותבת.

קווניצ'ל 3>
טוב, נורא חמוד קודם כל. בתור הפאנפיק הראשון שכתבת אהבתי.
כן, הפרק היה די קצר ולא הכי ברור. אבל אני אחכה להמשך שאולי יסביר לי את מה שאני מערפל פה D:
לפי דעתי הפורולוג הלך מהר מדי, ולא כתבת את רגשותיה של קווין הרבה פעמים. הייתי מציאה לך להשקיע יותר בתיאור המקום ותיאור הרגשות של קווין מאשר לדחוף יותר אירועים באותו פרק. כי זה מרגיש לי נורא חסר

תגובה צולעת, אני יודעת. אני לא הכי טובה בזה.
אבל בעיקרון נורא אהבתי ואני מחכה להמשך

תודה33>

אני יודעת שהפרק לא ברור, אני לא משהו בזה אבל נראה לי שיהיה יותר מובן בהמשך...

שלום עדן, יומ טוב
בשביל פאנפיק ראשון הוא כתוב בצורה נחמדה מאוד, אומנם הוא קצר והיית יכולה להוסיף עוד קצת תיאורים, למשל תיאור רגשותי ה, תיאורי סביבה, אמרת שהיא הייתה בנמל תעופה, היית יכולה לכתוב שהיא עמדה בתור או שהיא כמעט עלתה על הטיסה הלא נכונה כי נמל התעופה געש ורגש ברבבות של אנשים שקראו וטרו אחר יקיריהם בנמל העמוס. היית יכולה גם לתאר קצת יותר את עניין הספר, אולי לכתוב את שמו, אולי לכתוב זיכרון של היום בו היא קיבלה אותו ודברים נוספים... ישנן דרכם רבות להפוך פרק קצר לארוך יותר. אבל אני בטוחה שאם הזמן הפרקים רק ילכו והתארכו ואת רק תלכי ותשתפרי בכתיבתך. עלי להודות שלמרות שמדובר בפאנפיק ראשון הכתיבה הייתה טובה וכך גם הרעיו המרכזי, אני מקווה לקרוא את ההמשך בקרוב. בהצלחה רבה ותמשיכי לכתוב:)

לכל מי שכתב, תודה על התב"ים... לקחתי לתשומת ליבי, אבל קראתי אותם רק אחרי שכתבתי את הפרק השני והשלישי, אז אני אתייחס אליהם בפרקים הבאים...

פרק 2


קווין ישבה בנחת וקראה את הספר, כאשר המטוס החל להיטלטל בפתאומיות.
"כולם להירגע, זה רק כיס אוויר!" צעק הטייס ברמקול.

קווין נשמה עמוק. היא תמיד שנאה טיסות. היא הרגישה שהיא מתחילה להילחץ, ואז היא נזכרה בפעם הראשונה שראתה את רייצ'ל.
לא בפעם הראשונה שראתה אותה בתיכון, הרי אז היא עוד חשבה שהיא סתם עוד לוזרית מגלי קלאב, והאירוניה הייתה שגם קווין הפכה לכזאת עם הזמן. אבל לוזרית גאה.

היא נזכרה בפעם הראשונה שהיא ראתה אותה באמת, בלי כל הסטיגמות שכולם הדביקו אחד לשני. זה היה באודיטוריום, ורייצ'ל שרה את "don’t rain on my parade".

פלאשבק:

Don't tell me not to live,
Just sit and putter,
Life's candy and the sun's
A ball of butter.

קווין התנשפה בהפתעה.
היא ידעה שרייצ'ל שרה טוב, אבל לא עד כדי כך...

Don't tell me not to fly-
I've simply got to.
If someone takes a spill,
It's me and not you.
Who told you you're allowed
To rain on my parade!?


היא הקשיבה לשיר בעיניים עצומות, זה היא אחד השירים האהובים עליה. היא לא ידעה שיש להן בכלל דברים במשותף.

But whether I'm the rose,
Of sheer perfection,
Or freckle on the nose,
Of life's complexion,

רייצ'ל הייתה כולה שקועה בשיר, לא שמה לב לקווין בכלל, ולבסוף זאת התגנבה החוצה מהאודיטוריום, כמעט בוכה. באותו היום היא הבינה שהיא מאוהבת, אבל לא במי שהיו מצפים ממנה. לא. קווין הייתה חייבת להתאהב דווקא ברייצ'ל ברי.

היא המשיכה להרגיש את זה גם בשבועות לאחר מכן, וכל פעם שהייתה רואה את רייצ'ל ופין מתנשקים היא הרגישה דקירה חזקה בלב.

במיוחד הייתה זכורה לה הפעם ההיא, כשראתה את פין ורייצ'ל מתנשקים ליד הלוקרים,
וסנטאנה ראתה את הבעת פניה וצחקה.
"את מקנאה, נכון?" היא שאלה את קווין, שענתה לה "כן." בקול חולמני. "עדיין לא התגברת עליו, הא?" סנטאנה חייכה.
"על מי?" שאלה קווין במבט מבולבל.
"על פין, ברור. אני עדיין לא מבינה איך את יכולה לאהוב אותו, עם פטמות הפירמידה האלו שלו והפרצוף המטופש. יש לו פרצוף תפוח אדמה, נכון? והוא..." סנטאנה המשיכה לפטפט אבל ראשה של קווין היה במקום אחר. היא ידעה שהיא לא רוצה את פין. למען האמת, לא ממש היה אכפת לה ממנו. לא.

היא רצתה את רייצ'ל.

* * *

"כולם, תנסו להירגע. המטוס נקלע למצב חירום. בלי פאניקה-" הרמקול השתתק והתחיל לפלוט קולות מוזרים, כגון "פפפ", "או "כחחח", או להפתעתם הרבה של הנוסעים- "לדוד משה הייתה חווה, איה איה או-".
קווין גיחכה אבל התעשתה במהירות. לעזאזל. היא הולכת למות. היא חשבה על רייצ'ל, היא לא יכלה לחשוב על שום דבר חוץ ממנה. רייצ'ל הייתה מושלמת. יפהפייה(לפחות בעיני קווין), כנה, ושרה מדהים. היא הבינה למה פין אהב אותה.
ולקראת הטיסה, כשהם נפרדו... קווין הייתה מאושרת. היא רצתה לצאת ולצרוח לעולם- "אני אוהבת את רייצ'ל ברי!", וזין על מה שיגידו לה.
אבל היא הייתה פחדנית מדי, ועכשיו היא עומדת למות, ורייצ'ל לעולם לא תדע.

אני לא מאמין שלא ראיתי את זה מקודם O:
אוקיי, וואו. קראתי עכשיו את שני הפרקים האלה ואני על סף דמעות.
פאברי זה אחד מה- OTP שלי והם למעשה השיפ הכי טוב של Glee (לפחות בשבילי).
אני שמח שפרסמו פה עוד פאנפיק שלהן, אני מתרגם כמה אבל זה לא מספיק, אז תודה לך (:
אין לי ממש מה להעיר לך כי זה מושלם, כל מה שעשית פה מושלם. כדאי לך להאריך קצת את הפרקים, זה כן. אבל בכללי זה פשוט מושלם ובאמת שאת לא יכולה לשנות פה משהו כי זה אדיר בטירוף, ו.. ארגג. פאברי 3> ):
רק שתדעי שעכשיו אני הולך לעקוב אחרי כל פרק שתפרסמי

אני יודעת שהפרקים די קצרים...
אני כל כך מסכימה עם כל מה שאמרת, חוץ מזה שזה מושלם, כי זה לא. תתרגם פאנפיקים עליהן, בבקשה! אין לי מספיק פאברי בווריד!
עשית לי את היוםD:

זה פאנפיק מדהים , ואת כותבת ממש ממש יפה
כמו שאמרתי לפני , כדאי להאריך קצת את הפרקים - חצי מהפרק הקודם היה מילים של שיר ...
אבל חוץ מזה כתוב באופן מצויין !
מקווה להמשך D:

תודה לכל מי שכתב תגובה:) כתבתי את פרק 1, 2, ו-3 אחד אחרי השני, אז אין בהם התייחסות לתגובות, אבל ב-4 יהיה.
אני יודעת ששלוש ממש ממש קצר. 4 יהיה הרבה יותר ארוך.

פרק 3

רייצ'ל התמקמה בדירתה החדשה בניאדה וקיוותה שיהיה לה טוב שם.
היא יצאה החוצה לבוקר מושלם בניו יורק. השמיים היו כחולים, הציפורים צייצו, והיא חשבה ששום דבר לא יכול להשתבש ביום כל כך מושלם. היא טעתה. אוי, כמה שהיא טעתה.

היא התיישבה על ספסל בפארק, ולידה התיישב איש מבוגר שקרא עיתון. הכותרת הראשית צדה את עינה.

מטוס שהיה בדרכו לקונטיקט התרסק!

קונטיקט. השם נשמע לה מוזר. קונטיקט, מה יש בקונטיקט, לעזאזל?
ואז היא נזכרה. ייל.
"שיט!" היא צעקה.
אנשים התחילו לבהות בה ולהתלחשש. גם האיש שישב לידה על הספסל קם ופנה ללכת.
"רגע! אדוני!" היא קמה ואחזה בכתפו.
"מה- מה את רוצה ממני?" הוא שאל אותה.
"אני... אתה יכול לתת לי את העיתון?" היא שאלה. נראה שהוא מתלבט אם לתת את העיתון לזרה המשוגעת הזאת, מה שאולי יגרום לה לעזוב אותו בשקט, כשהיא הוסיפה- "בבקשה. חברה שלי טסה לקונטיקט, ואני חושבת שאולי היא הייתה בהתרסקות של המטוס. היא מאוד חשובה לי."

הוא התרכך ונתן לה את העיתון.
היא פתחה את העיתון והתחילה לקרוא, והחווירה כשראתה מה היה כתוב:

המטוס ונוסעיו נמצאו, אך אחת הנוסעות, לוסי ק.פאבריי נעלמה. החיפושים אחריה החלו.

"פאק." היא מלמלה. היא חזרה לניאדה והתקשרה לקורט. "קורט? קורט, תענה! קורט..." היא כמעט בכתה.

"הנה, אני כאן. מה קרה? למה את בוכה?"

"קווין."

"מה קרה עם קווין?" הוא שאל.

"המטוס שלה... הוא..."

"מה קרה לו? רייצ'ל? רייצ', את שם?"

"הוא... התרסק. מצאו את שאר הנוסעים, אבל קווין נעלמה." היא בכתה.

שתיקה השתררה.

"אוי... אוי ואבוי..." הוא מלמל.

קורט, חברה הטוב ביותר, היה היחיד שרייצ'ל אי פעם סיפרה לו את הסוד הכמוס ביותר שלה, על הקראש שלה מאז השניה שראתה אותה- קווין פאבריי.

וואו!
קודם גלי? קווינצ׳ל לא מוצאים את זה בכל מקום! גלי שליטעע!
בכל מקרה נחזור לנושא, מאוד אהבתי את צורת הכתיבה שלך והתיאורים. בעיניי הפרקים טובים ואני מחכה להמשך בשני הפאנפיקים שלך, אבל רק בקשה אחת. אם יהיה אפשר להאריך את הפרקים כי הם מאוד קצרים...