ככ הרבה זמן רציתי לכתוב לוליו וסוף סוף הצלחתי D:
תאהבו אותם הם מצחיקים.

---

שם הפאנפיק: אימון
שם הכותב: וריאן
דירוג: PG
שיפ: לוליו!
ז'אנר: AU...?
ויתור זכויות: קסנדרה קלייר

---

לוקה ישב בפינה של חדר האימונים והביט בציידי הצללים הצעירים שהתאמנו בהשלכת סכינים. עברו כבר חודשיים מאז שהוא הגיע לבקר במכון הזה, ולמרות שהוא שמח להתרחק קצת מהבית ומהמשפחה שלו, הוא היה עצוב שהוא היה צריך גם להתרחק מגאמינג ונטשה. לפחות צ׳יורי באה איתו.
לוקה צפה כשאחד הילדים פספס שוב פעם את המטרה, וכל הגוף שלו השתוקק לקום ולהראות להם איך באמת אמורים להטיל סכינים, אבל הוא נשאר במקומו וצפה בשקט. בכל מקרה הוא לא התאמן על הטלת סכינים - או בכלל, לצורך העניין - מאז שאיבד את ידו. ואפילו אם הוא היה מצליח ללמוד להשתמש ביד שמאל, הוא היה כבר רגיל להשתמש בכל הגוף שלו כשהוא נלחם, שהוא בטח יפספס את כל המטרות עכשיו כשחסרה לו יד שלמה.
לוקה נאנח בייאוש, ובדיוק באותו רגע צל ניצב מעליו. ״קדימה, קום.״
לוקה הרים את מבטו, וראה מולו צייד צללים צעיר. הוא היה נראה בגילו, אולי קצת מבוגר יותר, עם שיער לבן וארוך כל כך שלוקה היה בטוח לגמרי שזה לא היה פרקטי בהתמודדות מול שדים - או כל יצור חי אחר, לצורך העניין. למרות שהעיניים הכחולות ננעצו בלוקה, זה היה נראה כאילו הנער לא ראה אותו בכלל. עכשיו לוקה נזכר, זה היה הנער העיוור.
״איך אתה-״ הוא התחיל לשאול, אבל הנער הלבקן קטע את דבריו.
״אפשר לשמוע את הרחמים העצמיים שלך מהצד השני של הקיר. קדימה, קום ותילחם בי.״
לוקה לא היה יכול שלא לגחך. בכל הזמן שהיה פה, הוא בחיים לא ראה את הבחור הזה בחדר האימונים. הוא היה בספק שהנער הזה בכלל נלחם בשדים - האמת, זה כנראה הסביר את האורך הלא הגיוני של השיער. ״להילחם בך?״ הוא שאל בזלזול. ״אתה תהיה על הרצפה בעשר שניות.״
״אם ככה, אין לך סיבה לפחד.״ ציין הנער. ״קדימה, קום ותילחם בי.״ אבל הפעם הוא אפילו לא חיכה לתשובה - במקום זה הוא תפס את הזרוע של לוקה ומשך אותו לעמידה בגסות.
לוקה הזעיף פנים והציץ אל עבר ציידי הצללים הצעירים, שהפסיקו להטיל סכינים ועכשיו בהו בשניים בעיניים פעורות בסקרנות. הוא הסמיק והחזיר את מבטו אל הנער. ״אנחנו אפילו לא לבושים בבגדים שמתאימים לאימון.״ הוא ציין.
הנער נראה משועמם. ״אתה יודע, יש דרכים אחרות להגיד שאתה נכנע-״
לוקה אגרף את ידו בזמן שהנער דיבר, ועכשיו כיוון אל הלסת שלו בכל הכוח. זה עמד להשתיק אותו ואת הקול המתנשא שלו. אבל האגרוף לא פגע ביעדו - הנער תפס את זרועו של לוקה באוויר. לוקה פער את עיניו בהפתעה, ואפילו לא שם לרגל שנשלחה מתחתיו עד שהוא נחת על הגב על רצפת חדר האימונים.
הנער חייך חיוך זחוח והושיט את ידו בשביל לעזור ללוקה לקום. ״זה לקח פחות מעשר שניות.״
לוקה לא תפס את ידו, ובמקום זה קם לבדו. ״מה לעזאזל?״
החיוך נמחק מפניו של הנער. ״אל תתנהג כאילו רימתי. זאת אשמתך שאתה גרוע.״
״אני לא גרוע!״ מחה לוקה בזעף.
״טוב, כן, אני מנחש שיש לך את הטכניקה. פשוט חסר לך ביטחון עצמי.״
״למה בכלל התעקשת להילחם בי בכל מקרה?״
הנער נראה מופתע מהשאלה. ״חשבתי שזה יעודד אותך.״
״יעודד אותי?״
״טוב, אם מישהו עיוור שבחיים לא נלחם בשד יכול להפיל אותך בפחות מעשר שניות, אז אתה בטוח יכול לעשות את אותו הדבר - ועוד יותר מזה.״
לוקה נחר בבוז. ״כשאתה אומר את זה ככה, אתה רק גורם לי להרגיש גרוע יותר.״
״אתה נמצא בחדר האימונים כמעט כל היום,״ ציין הנער. ״אני רק חושב שאם אתה כל כך רוצה להילחם, אתה לא צריך לעצור בעצמך רק בגלל שאיבדת את היד.״ לוקה הזעיף את מבטו - איך הוא העז להתייחס לזה כאילו זה רק פצע קטן? - אבל הנער המשיך, ״הגוף שלך עדיין מתפקד, אתה יודע. אתה פשוט צריך ללמוד איך לזוז אחרת.״
״אל תדבר כאילו אתה מבין בזה.״
״בסדר.״ הנער שתק לרגע. ״איך קוראים לך?״
לוקה פתח את הפה ואז סגר אותו. ״אולי כדאי שתציג את עצמך קודם.״ הוא אמר בסוף במקום לענות.
״אני אליו.״
לוקה הסתכל עליו בשתיקה. זאת הייתה אמורה להיות שאלה פשוטה - הוא בסך הכל שאל אותו איך קוראים לו - אבל לוקה לא היה בטוח איך הוא אמור לענות. אבל אם המטרה של הטיול למכון הזה הייתה בשביל להשתחרר קצת מההורים שלו, זה בטח אומר שהוא זוכה גם להשתחרר מהשם שהם נתנו לו, נכון?
״לוקה.״ הוא ענה לבסוף.
״בסדר, לוקה,״ אמר אליו, ופנה לצאת מהחדר. ״בפעם הבאה, תוודא שאתה נשאר על הרגליים יותר מעשר שניות.״
לוקה הסתכל עליו הולך, ואז החזיר את מבטו אל הילדים, שעדיין עמדו בחדר ובהו בו כמו מטומטמים. הוא הסמיק, אבל ניסה להראות בטוח בעצמו כשהוא הלך אל אחד הילדים. ״תביא לי את זה.״ הוא אמר, וחטף מידו של הילד את הסכין.
ללמוד איך לזוז אחרת. לוקה בחן את הסכין. כל התחושה הזאת הייתה זרה - הוא לא היה רגיל להחזיק כלי נשק ביד שמאל - אבל הוא לא היה מוכן לתת לאליו להשפיל אותו ככה יותר.
לוקה הניף את ידו מאחורי ראשו, והטיל את הסכין.

לוליו><
אני פשוט אוהבת איך שאליו מתנהג בקטע הזה,
ואיך שהוא פשוט אדיש ללוקה
ומצחיק אותי איך שלוקה מתעצבן ממנו
זה כתוב בצורה ממש יפה,
לא יכולתי להפסיק לקרוא.
ואחרי זה גם קראתי פעם שנייה
קיצור
מושלם.

אני רק אגיד מראש שכל הקטע הזה הייתי בהלם שלוקה ואליו מתקשרים ואליו אפילו לא עשה לו בולינגגג (כי זה לא נחשב בולינג הוא היה ככ נחמד). זה מרגיש כמו חלום. הם התפתחו כל כך הרבה D:
ולוקה הןא אסון מאוהב. לוקה אסון מאוהב הוא הסוג הכי טוב של לוקה.

לוקה צריך אמונה עצמית. ואת גאמינג. רואים שהמצב הנפשי שלו ברצפה :(

אליו חתיך והוא נראה מאוד כמו דמויות האנימה שהיה לי קראש עליהן כשהייתי קטן. וגם כרגע כי זה עדיין הטיפוס שלי.
בואו רגע נתייחס לעובדה שאליו היה מאוד נורמלי לגבי לגשת לזר מוחלט ולומר לו להרביץ לו כי I could (and would) never. אני גם רוצה את היכולת. לא לבקש מזרים להרביץ לי אני התכוונתי ללפנות אליהם אבל הבנת.

סליחה זה fighting as foreplay ואף אחד לא יכול לומר לי שאני טועה

שמישהו יקדיש לי את תשומת הלב שלוקה מקדיש לשיער של אליו.

אליו אולי תהיה קצת יותר עדין איתו...?

תפסיק לחפש תירוציםםם קום ותילחם בוו מה אתה פחדן

מארק מיי וורדס, אולי עכשיו הוא משתיק אותו באגרוף אבל בעתיד זה יהיה בנשיקה

אליו core: לנסות לעודד אנשים ובסופו של דבר לגרום להם להרגיש גרוע יותר ממה שהרגישו קודם.
איזה מסכן מישהו צריך ללמד אותו יותר על אינטראקציות חברתיות
לא אבל אליו היה כ"כ נחמד פה כי הוא פשוט ראה זר מדוכא והחליט שיאפ הוא ינסה לעזור. אין אנשים כאלה בעולם בימינו.

אמג הוא הסתכל עליו לפני זהההה ושם לב אליוווו

כל כך רומנטי

כן זו הדינמיקה שלהם במשפט אחד.


אני אוהב את לוליו ואני אוהב את הכתיבה שלך ואתה צריך לכתוב אותם יותר או שאני אה אתאכזב מאוד ><

ואו מושלם
אני חולה על זה
פשוט מושלם
ואני רוצה עוד מזה!