המשך ישיר של הקטע הזה! אני ממש אוהב את האיו הזה בגלל זה החלטתי לכתוב את כל הסיפור שלו כל הדורות כי זה סיפור ממש יפה ><
אני לא מרוצה מהקטע הזה אבל לא בהכרח בגלל שהוא לא טוב אבל פשוט כי נתקעתי עליו במשך חודשיםםם אז ברור שאני לא אהיה הכי מרוצה מהתוצר הסופי. אבל לא נורא גאמינג חמדמדי.
אני רציתי לקרוא לקטע הזה אישה זרה אבל זה דומה לי מדי לשם של הקטע הראשון של מסיבת תה אז החלטתי לוותר כי זה לא סגירת המעגל שאני רוצה עדיין.
טוב תהנו!

---

גם היום היא הגיעה לשוק.
גאמינג שם לב לאישה הזרה כבר לפני שבוע. היא אף פעם לא התקרבה לדוכן שלהם, אבל הוא עדיין היה יכול להרגיש את המבט שלה שננעץ בהם בכל פעם שהם לא הסתכלו. כמובן, הוא לא היה יכול להוכיח שהיא באמת עקבה אחריהם - היא כיסתה את פניה עם ברדס - אבל זה הזכיר לו יותר מדי את מה שקרה עם לוקה עשר שנים קודם לכן.
אבל היום קרה משהו חדש. היום האישה החליטה לגשת אל הדוכן שלהם.
גאמינג הסתכל עליה מתקרבת וכבר כמעט ציפה שהיא תרד על ברכיה ותתחנן להצטרף לחבורה הנודדת הקטנה שלהם, אבל כשהיא נעצרה מול הדוכן היא שאלה את השאלה האחרונה שגאמינג ציפה לשמוע.
״סליחה, איך קוראים לחבר שלכם שם?״
גאמינג וצ׳יורי הסתובבו שניהם לראות על מי היא מצביעה - לוקה, שאפילו לא שם לב שמדברים עליו ובמקום זה היה עסוק בסידור הבדים. לפעמים גאמינג תהה אם הוא מבלגן אותם בכוונה בשביל שיהיה לו מה לעשות.
צ׳יורי חזרה להסתכל על האישה במבט צונן. ״לוקה.״
״לוקה,״ חזרה אחריה האישה. ״האם אני יכולה לדבר איתו רגע? בצד?״ היא הוסיפה בהדגשה.
גאמינג וצ׳יורי החליפו מבטים. היה ברור שהאישה הזאת היא לא כמו שאר פשוטי העם שהסתובבו כאן בשוק. אפילו בלי שומרים שהקיפו אותה, כל שפת הגוף שלה צעקה דם אצולה. האם יכול להיות שהיא זיהתה את לוקה? אבל הם תמיד כל כך נזהרו לכסות את פניו.
״בטח,״ ענתה צ׳יורי בסוף. ״חכי רגע.״
גאמינג ניסה לסמן לצ׳יורי להפסיק כשהיא הלכה לקרוא ללוקה, אבל הדבר היחיד שהוא קיבל בתמורה היה מבט מוזר מהאישה הזרה. מהר מאוד לוקה הצטרף אליהם ליד הדוכן. ״קרה משהו?״ הוא שאל.
״אפשר לדבר איתך בצד?״ חזרה האישה ושאלה, בעודה מחווה עם ידה אל מקום ריק מדוכנים.
לוקה שלח בגאמינג מבט מבולבל מהיר לפני שעקב אחרי האישה.
״למה קראת לו?״ שאל גאמינג אחרי שהשניים יצאו מטווח שמיעה. ״את יודעת שהוא אמור לשמור על פרופיל נמוך.״
״אוי, תירגע,״ ענתה צ׳יורי בזעף. היא תמיד נשמעה כאילו היא כועסת על משהו. ״היא סתם ילדה מאוהבת. עדיף לתת לו לדחות אותה כבר עכשיו בשביל שהיא תשכח מאיתנו מהר יותר.״
גאמינג פער את עיניו. ״מאוהבת? בלוקה?״
צ׳יורי גלגלה את עיניה ופנתה לסדר את הבגדים שהם מכרו. ״אני מוקפת בשני מטומטמים.״
גאמינג החליט לא לענות. במקום זה הוא השקיף על לוקה והאישה הזרה. הם היו רחוקים מדי בשביל שהוא יוכל לשמוע על מה הם מדברים, אבל הוא שם לב שלוקה לפעמים צוחק מדברים שהיא אומרת. הוא תהה אם צ׳יורי באמת כל כך חכמה כמו שהיא חושבת, כי אם האישה הזאת באמת מאוהבת בלוקה, זה לא היה נראה כאילו הוא דוחה אותה.
״גאמינג.״ הוא הסתובב לראות את צ׳יורי, שהסתכלה עליו במבט זועף ודחפה לידיו ערימה של בגדים. ״תפסיק כבר לחלום ותעבוד.״
״הם נראים שמחים.״ ציין גאמינג.
״איך אתה יודע? אתה אפילו לא רואה את הפנים שלהם.״
גאמינג הזעיף את פניו. כמובן, זה היה נכון. לשניהם היו ברדסים שכיסו את הפנים שלהם. אבל בכל זאת…
צ׳יורי כנראה שמה לב למבט שלו, כי היא נאנחה בדרמטיות. ״שלא תחשוב על זה אפילו. היא אצילה.״
״גם לוקה היה אציל.״ גאמינג הרגיש את הצורך לציין.
״כן. והוא שנא את זה. אני צריכה להזכיר לך מה קרה בפעם האחרונה כשנפגשנו עם אציל?״
גם הפעם גאמינג לא ענה. כמובן, הוא לא עמד לשכוח מהסיפור הזה בזמן הקרוב, לא חשוב עד כמה הוא רצה.
הוא עדיין זכר את התנאים הנוראים בבית הקודם שלו. למרות שאולי בית לא היתה המילה המתאימה - הוא היה סתם עבד חסר ערך. אמא שלו היתה מינקת, למרות שזה לא שרד הרבה זמן אחרי שהיא ילדה בן חולה. גאמינג עדיין תהה לפעמים למה הם לא נפתרו גם ממנו באותו זמן. למות בתור תינוק בטח היה חוסך לו המון צרות.
אבל היה אסור לו לחשוב ככה יותר. אולי פעם זה היה נכון, אבל עכשיו היו אנשים שזקוקים לו. צ׳יורי, שלמרות שתמיד מצאה סיבה לכעוס עליו, היא היתה מוכנה לסכן הכל בשביל לעזור לו לברוח ממוות, ולוקה, שאפילו אחרי עשר שנים עדיין התקשה להתרגל לחיים בדרכים. אם הוא היה מת בתור תינוק, מי יודע מה היה קורה לשניים האלו עכשיו.
גאמינג לא ידע כמה זמן הוא היה שקוע במחשבות, אבל כשהוא הרים את ראשו הוא ראה את לוקה מתקדם לעברם, הברדס מסתיר את הבעת פניו.
״נו, איך הלך?״ שאלה צ׳יורי בקול מלגלג. גאמינג לא הצליח להחליט אם היא באמת מתעניינת או שהיא סתם מנסה להיות נחמדה.
אפילו מתחת לברדס, לא היה אפשר לטעות בחיוך הרחב שהתפשט על פניו של לוקה.
״היא מושלמת.״

אז
תגובה ראשונההה

הקטע הזה היה ממש טוב, אהבתי שזה היה בעיקר דיאלוגים בין דמויות כי זה ממש מעניין

"אני מוקפת בשני מטומטמים"
הלפ זה פשוט נשמע לגמרי כמו משהו שיצא לצ'יורי מהפה וממש יכולתי לדמיין אותה אומרת את זה
וגם זה פשוט היה כזה מגניב ו"צ'יורי" שהיא מצד אחד מתנהגת בצורה כזאת ומצד שני סיכנה הכל כדי לעזור להם

והסוףף
אני חייכתי ביחד עם לוקה
ללוקה יש חברה
יאי

גאמינג חמדמדי ><
גאמינג>>>>

אז
אה כן
אני לא משהו בלכתוב ת"בים אבל רציתי לכתוב משהו על הקטע

בכל מקרה קטע ממש טוב וממש נהנתי לקרוא אותו!

מבוכים ודרקונים!!! מאוד התגעגעתי לאיו הזה ואני שמח שסוף סוף המשכת אותו >< הדבר שהכי אהבתי בקטע הזה הוא הדינמיקות בין גאמינג וצ'יורי, לוקה וגאמינג וצ'יורי ושניהם. האופי של כל אחד מהם בא לידי ביטוי בכל אחת מהאינטראקציות שהתקיימו/הוזכרו בקטע וזב מהמם בעיני
בנוסףף גאמינג. גאמינג עשה את הקטע. יכול להיות שאני אומר את זה כי אני משוחד כי הוא האהוב עליי מביניהם אבל באמת הקריינות הפנימית שלו הללו את פיבסתה מדהימה ואצטט כאן כמה דוגמאות:

גאמינג? הדמות הכי טובה ממבוכים ודרקונים? יתכן מאוד 3:
הללו את פיבסתי אומר שלוקה מסכן על הפקפוק בו אבל בכנות גם אני הללו את פיבסתי מפקפק באידיוט הזה.
אהבתי שכל הקטע הזה מורכב ברובו משורות דיאלוג ואני חושב שזה באמת היה הדבר הכי נכון לעשות פה. הדיאלוג יצא גם ממש זורם וחלק! והדינמיקה של צ'יורי וגאמינג היא הכל. היא בייסיקלי שומרת אותו חי. בצורה הכי מילולית שאפשר לומר את זה בה.

לאא לא לחשוב ככה :(
הדרך שבה הכנסת את הרקע שלהם נכנסה מאוד יפה במבנה של הקטע גם כן! הכל הרגיש טבעי ויפה וזורם ואהבתי את זה מאוד.

הפסקה האהובה עליי. בלתי תחרות בכלל. כל משפט הוא מושלם.

ולוקה ונטשה מקבלים את הרגע שלהם בסוף! גם אם נטשה עדיין סתם זרה בברדס. מצפה להם הרבה מאוד לפניהם D:
לא יכול לחכות עד שתסיים לכתוב את הקטע הבא ><