הו וואו חיכיתי עד שפיבס יתאדה לפני שפרסמתי את זה הקטע הזה מחכה כבר הרבה זמן
גם הקטע הבא אני רק צריך להוסיף כמה פסקאות והוא בייסקלי גמור כבר.
לעזאזל עם פיבס!!!
טוב זה המשך ישיר של הקטע הזה! אז לכו לקרוא בשביל להבין.
הדינמיקה של השלושה האלו זה החיים שלי באמת למה הם מושלמים.
תהנו!!!

---

המקום האחרון שצ׳יורי ציפתה למצוא את עצמה בו היה ספרייה באחוזה של אצילים.
נטשה - האישה המוזרה של לוקה - הזמינה את שלושתם אל הבית שלה. לוקה ישר קפץ על ההזדמנות כי הוא היה כלבלב מאוהב. גאמינג קפץ על ההזדמנות בגלל האוכל. וצ׳יורי פשוט עקבה אחריהם.
עכשיו היא הייתה בספרייה ביחד עם לוקה. גאמינג נתן מבט אחד באחת החברות של נטשה וכבר נעלם.
בנים באמת היו עם מטומטם.
צ׳יורי הסתובבה בין המדפים, בחנה ספרים וחיכתה שלוקה יתחיל לדבר איתה. אבל לא, נראה שהוא הרגיש ממש כמו בבית, וישב ליד אחד השולחנות עם ערימה ענקית של ספרים שהוא כבר הצליח למצוא.
בסוף לצ׳יורי נמאס לחכות.
״לא ידעתי שאתה יודע לקרוא.״ היא ציינה בקול ענייני. כמובן שזה לא היה נכון, אבל תמיד היה כיף להקניט את הבנים.
״את יודעת לקרוא?״ שאל לוקה מבלי להרים את המבט מהספר.
״כן,״ ענתה צ׳יורי בגאווה. ״אני למדתי בסתר בבית של הזקן המסריח.״
״הוא באמת היה מסריח?״
״אני לא חושבת שהוא ידע מה זה מקלחת.״
״הוא באמת היה זקן?״
״הוא מבוגר ממני. זה אומר שהוא זקן.״
״גם גאמינג מבוגר ממך.״
צ׳יורי הנהנה בהסכמה. ״זקן.״
לוקה הפסיק לענות. לא יאמן, הוא עדיין היה כל כך שקוע בספר הזה. צ׳יורי התחילה לתהות אם אולי היה מעניין יותר עם גאמינג ומסיבת האיפור - או מה שזה לא יהיה שבנות עשירות עושות.
היא הלכה אליו והציצה מעל הכתף שלו. ״עגילים שנותנים לך עושר?״ היא שאלה בזלזול. ״למה אתה צריך עגילים כשיש לך חברה עשירה?״
לוקה הרים אליה מבט. הבעת פניו הייתה קשה לפענוח. בסוף הוא נאנח וסגר את הספר. ״צודקת.״
״למה אתה קורא בכלל ספרי אגדות טיפשיים?״
״הם לא טיפשיים.״ הוא ענה בקול נעלב. ״חוץ מזה, אני מחפש משהו.״
״איך להיות עשיר?״
״סתמי.״
צ׳יורי גיחכה. ״אבל באמת, מה אתה מחפש?״
בהתחלה, לוקה לא ענה. צ׳יורי פתחה את פיה בשביל לשאול שוב, אבל כנראה שהוא שם לב כי הוא מיהר לשנות נושא. ״ראיתי כאן מישהו. שאני מכיר.״ הוא הוסיף.
צ׳יורי הפסיקה לחייך. ״כאילו, בן אצולה?״
לוקה הנהן מבלי להסתכל עליה.
״הוא זיהה אותך? הוא אמר משהו? הוא עשה משהו? תגיד לי מי זה, אני ארביץ לו.״
הוא נעץ בה מבט. ״את לא עומדת להרביץ לו.״
״טוב, אתה צודק, הסכימה צ׳יורי. ״אני אחנוק אותו.״
לוקה נאנח וחזר להסתכל על הספר שלו. ״הכל בסדר. אני לא חושב שהוא זיהה אותי. הוא עיוור.״
צ׳יורי נשפה אוויר בהקלה. ״טוב, יכולת להתחיל בזה.״
אבל לוקה לא ענה. הוא נראה… שקוע במחשבות. זה לא היה סימן טוב.
״לוקה?״ היא שאלה בדאגה נדירה.
״אני לא רוצה לחזור לשם שוב.״ הוא אמר את זה בקול כל כך חלש שצ׳יורי הייתה צריכה להתקרב בשביל לשמוע.
״אל תדאג. אתה לא. גאמינג ואני נדאג לזה.״
אבל לא נראה שזה מעודד את לוקה. ״זה לא מספיק.״
״על מה אתה מדבר?״ צ׳יורי ניסתה לפלוט גיחוך קליל, אבל זה יצא מאולץ. משהו כאן היה מאוד לא בסדר. הוא אף פעם לא התנהג ככה.
לוקה סגר את הספר ונעמד. ״אני צריך עוד כוח.״
הוא יצא מהספרייה לפני שצ׳יורי הספיקה לענות. והפעם, היא לא עקבה אחריו.

•••

לוקה חזר לספרייה באותו הלילה. נטשה הזמינה את השלושה לישון באחד מחדרי האורחים באחוזה, ולוקה וצ׳יורי הסכימו בלי היסוס. הגיע הזמן שגאמינג ישן במיטה נורמלית. הוא התחיל להראות הרבה יותר חולה בזמן האחרון.
אבל למרות שהוא הסכים לזה, לוקה בכלל לא הרגיש בנוח באחוזה הזאת. הכל היה יותר מדי דומה לאחוזה שבה הוא בעצמו גר כשהוא היה ילד.
וזאת הסיבה שהוא התגנב אל הספרייה באמצע הלילה, בדיוק כמו שהוא נהג לעשות פעם. זה, והוא עדיין היה צריך למצוא פתרון.
הוא עדיין היה צריך כוח.
הוא עבר בעיניו על המדפים, ומדי פעם דפדף באחד הספרים. הם כולם היו מלאים באותם תכשיטים קסומים ומפתים - שרשרת שנותנת אהבה, סיכה שנותנת מזל. אבל אפילו עם כל הסיפורים הנוצצים והעובדה שהוא היה לבד לגמרי בספריה הגדולה, עדיין היה לו קשה מדי להתרכז. הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על מה שצ׳יורי אמרה באותו בוקר.
עגילים שנותנים לך עושר? למה אתה צריך עגילים כשיש לך חברה עשירה?
לוקה קפא במקומו כשהוא הרגיש יד גדולה מונחת על כתפו, ושמע קול נמוך לוחש באוזנו:
״אני יודע איך לעזור לך.״

אני מאוד אוהבת את הדמויות ואת הדינמיקה שלהן אחת עם השנייה.
נקודת המבט השונה מורגשת בכל קטע, זה מאוד מגניב בעיניי
ואני סקרנית לראות מה לוקה מתכנן ואיזה תכשיט קסום הוא מחפש!

אוקיי
אז כבר קראתי את הקטע הזה אבל חזרתי כדי לקרוא שוב ולתת ת"ב
אזזז

אוקיי קודם כל
אני ככ אוהבת את הדמויות האלהאאעאעעע
צ'יורי כזאת מגוננת די
"תגיד לי מי זה, אני ארביץ לו"

כמובן שזה כתוב בצורה מהממת
הכישורי כתיבה שלך ממשיכים להדהים אותי כל פעם מחדש ><

אה ו
לוקה תספר לנו כבר מה אתה מחפש!!!!

צ'יורי צ'יורי צ'יורי. מה עוד אפשר לומר. היא פשוט עשתה קארי לכל הקטע הזה וזה נהדר. אני ממש אוהב את הקריינות שלה על אירועים! ואיך שהמוח שלה עובר ממחשבה אחת לאחרת. הכל מרגיש לי ממש חדשנית וממש בוטה ומאוד צ'יורי-י, שזה כמובן הדבר הכי טוב שאפשר לצפות מנקודת המבט שלה להיות.

כי כמובן שזה איך שהיא חושבת על נטשה.

בואו ניתן דקת דומיה לפיסה המדהימה הזו של דיאלוג:

הזרימה ממשפט למשפט הייתה נהדרת ואתה לא מבין את כמות הפעמים (4) שקריינתי את המשפטים האלה בראש שלי בניסיון לדמיין את הקולות שלהם.
אבל אאוץ' גאמינג אתה לא זקן.

תאמיני לי שאת לא רוצה לדעת מה בנות עשירות עושות.

אני אוהב את הזרימה הטבעית בין עלילה לדינמיקה שלהם כאינדיבידואלים שמתקיימים באותו חלל. הרבה פעמים אני קורא דברים שמרגישים כאילו הדמויות חוזרות על שורות ריקות שהמטרה שלהם היא רק להעביר הכי הרבה עלילה בהכי פחות זמן ולא שומעים בכלל את הדמויות או את הקולות שלהם. איתך זה אף פעם לא קורה D:

אליו mentioned

צ'יורי, צ'יורי, צ'יורי... את לא יכולה פשוט ללכת ולהציע לרצוח קראשים של אנשים אחרים. זה גס רוח. תתני להם לעשות את זה בעצמם.

כן כי לוקה אף פעם לא חושב
דא

אני אוהב שבייסיקלי המחשבה הראשונה ששמענו מלוקה הייתה דאגה לגבי גאמינג ואיך גאמינג נראה ואיך הבריאות שלו וכמה שלוקה דואג לו. באמת מעביר את הטון לגבי האופי של לוקה והאובססיה הידועה לשמצה 3:

אני מת על העובדה שקאנונית כל מי שלוקה יצא איתו הוא עשיר.

אתה יודע עכשיו אני מדמיין את הסצנה הזו אחרת לגמרי כשאמרת לי שההוא חתיך
בטוח גם הקול שלו מושך.

זה היה קטע נהדררר כ"כ נהניתי לקרוא אותו!!!
סליחה על האיחור אגב אופס