בומבאדיל

כמעט חודשיים עשו בבית אלרונד. לבסוף, שבו הסייירים, ולא מצאו, כפי שהתברר, זכר כלשהו לפרשים מהלך ת"ק פרסה לכל רוח מריבנדל. אז זימן אליו אלרונד את פרודו וסם. "שליחות לפניכם," הכריז. "עדיין איתן אתה בדעתך, פרודו בן דרוגו?" "כן," השיב. "אני אלך עם סם." "אם כך, לא אוכל לסייע, ולו בעצה. אינני יודע את הקורות הבאות עימכם. אויבים רבים תפגוש, חלקם בתחפושת, אך ידידים ועזרה, יבואו לך ממקום אשר לא תפללהו. אעביר קול בין מודעיי  ברחבי הארץ התיכונה שיסייעו לך, אם תיקלע לארצם; אך רבים משלוחיי לא יגיעו ליעדם. ראה הזהרתי.

"אני אבחר לך מעט חברים לדרך, ככל שרצונם יעמוד, כי כל תקוותך במהירות וחשאיות. גם אם היה בידי ליגיונות של אלפים משוריינים נושאי-חנית, כימי קדומים, לא היה בהם מועיל, והם היו מעלים על עצמם את חימת מורדור. באחוות הטבעת יהיו תשעה, כנגד ט' הפרשים השחורים: אתה, משרתך, וכמובן גאנדאלף. הייתר ייצגו את יתר העמים החופשיים. בשם האלפים יילכו לגולאס וגלורפינדל, ובשם הגמדים גימלי בן גלויין. בשם בני האדם יבואו הלברד הדונאדאן, רעהו של אראגורן, שהגיע הלילה לנוח כאן. וכאשר דרש ממני גנדלף - גם מרי ופיפין. "והפסען?" שאל פרודו בתקווה. "לא," השיב קול מאחוריהם. "אני אלך עם בורומיר למינס טירית'."

הפרק הקודם		הפרק הבא