גרסת הארי פוטר לצעקה

אני יודעת שהם לא יהודים בהארי פוטר, אבל זה הפרק, תזרמו:)

זאת הייתה השבעה על רון בבית משפחת וויזלי. אנשים הגיעו באותה המהירות שבה הם הלכו, אנשים מסוימים נשארו הרבה זמן, ולפתע, הגיעו הרמיוני והארי עם עיניים אדומות.

ג'יני מיד נהפכה לאדומה כשהסתכלה על הארי, והוא והרמיוני התקרבו אל ג'יני. "שלום, ג'יני.." הרמיוני אמרה בקול חנוק. "מה שלומך?" 

"לא טוב, מיוני.." היא ענתה. 

"ברור, הבן אדם האהוב על כולנו נרצח" אמר הארי בטון כמעט כועס. 

הארי והרמיוני ישבו ואכלו, דיברו עם האחים וניסו לצחוק בכוח כדי להעביר את העצב, ולאחר מכן, הלכו כל אחד לבכות בביתו, כי כבר היה חושך.

"ג'יני?" מולי פנתה אל ג'יני כשנכנסה אל חדרה. "כן?"

"את רוצה לדבר?" 

"לא.."

"בטוחה?"

"כן.." 

"טוב, מותק.." מולי סגרה את הדלת. ג'יני בכתה קצת עד שנרדמה. ולפתע, איש חסר פנים הגיע מהחלון, כיוון אליה את השרביט שלו וצרח: "אבדרה קדברה!-"

-אבל אז, תודה לאל, היא התעוררה.

"פיווו!" היא נאנחה באושר. אבל לפתע, דמות שחורה חסרת עיניים שרק מחייכת חיוך לבן, פתחה את הדלת, והתקרבה אליה..-

-אבל אז, תודה לאל, היא התעוררה. "מה יהיה?" היא מלמלה לעצמה בזעף, וניסתה לישון. היא עצמה את העיניים, הרפתה את הגוף, הידיים שלה היו חופשיות, העיניים עצומות, הרגליים רגועות, אבל רק האוזניים שמעו צלצול.

"אמא!" היא צעקה.

"תפתחי את הדלת!"

אבל לא היה קול ולא עונה. 'הכל אני צריכה לעשות כאן בכוחות עצמי?' היא חשבה בזעף והתקרבה לכיוון הדלת של החדר, פתחה אותה, והגיעה לסלון. היא עברה את הסלון, והגיעה אל דלת הבית.

היא פתחה אותה בבום, כנראה כדי לצעוק על מי-שזה-לא-יהיה שמה נראה לו שהוא מגיע לבית של אנשים בשעה כל כך מאוחרת בלילה?! אבל.. לא היה אף אחד. מקום שומם וריק, אבל הצלצול עדיין נשמע.

ג'יני הסתכלה סביב, לפתע, ראתה את הטלפון המוגלגי של רון רועד.

ג'יני הרימה אותו, חיפשה את הכפתור שאיתו עונים, מצאה אותו, וכיוונה את הטלפון לאוזן, כמו שהיא הבינה שהמוגלגים עושים.

"תקשיב לי, זה טלפון של בן אדם מת.. אז אל תתקשר. להתראות."

"בן אדם מת?" קול שהיה נשמע מטריד ענה מהקו השני.

"כן.. להתראות..-"

"-זה בטח מאוד קשה לחוות מוות של בן אדם.." הקול המשיך. ג'יני ישבה לרגע, נאנחה, והתיישבה על הספה. "תרצי לדבר איתי על זה?" הקול שאל.

"אממ.. מי זה?" ג'יני שאלה. 

"מישהו שאיתו תוכלי לדבר על הכל, על איפה ההורים שלך נמצאים, איפה האחים שלך, מה סרט האימה האהוב עלייך.. דרך אגב, מה סרט האימה האהוב עלייך?..." הקול שאל, ג'יני הרימה גבה.

 "..ג'יני?"

ג'יני נבהלה וניתקה מיד את השיחה. 'אנשים ממש מחפשים להפחיד אנשים אחרים בלילה..' היא חשבה וניסתה להרגיע את עצמה שזה היה רק מישהו שניסה להפחיד אותה ולא ממש סכנה.

אבל לפתע, נשמע צלצול אמיתי בדלת. "מי שם?" ג'יני שאלה בקול רועד. אבל הטלפון התחיל לצלצל שוב.  ג'יני ענתה, אבל רק כדי לצרוח עליו. "תקשיב לי, מנייאק!!"

"לא, את תקשיבי, חתיכת כלבה! תפתחי לי את הדלת או שאני בא אלייך מאחורה והורג אותך, מבינה?!" דמעה של פחד זלגה על פניה של ג'יני, ולפתע, כל הרצון לצרוח עליו נעלם. 

"מה אתה רוצה?" היא שאלה בלחש.

"אני רוצה לשחק משחק." הקול ענה בקול חלש יותר.

"איזה סוג של משחק?" ג'יני שאלה ברעד. "משחק שבו אני שואל ואת עונה! והנה החוקים, את עונה לא נכון - את מתה, את עונה נכון - את מתה!" 

ג'יני התחילה לבכות חזק, אבל לפתע, רגש של כעס התעורר בה. "יודע מה, למה שלא תראה את עצמך, יא פחדן?!"

"בכיף!" קול מטריד קרא מאחוריה. היא הסתובבה למראה אותה הדמות שלובשת שחור עם המסכה הלבנה שמזכירה שלד או רוח רפאים. היא צרחה ומיד קפצה מהחלון בניסיון לברוח. 

אבל מה שהיא לא ידעה, זה שהדמות יצאה מדלת הבית. הדמות רצה אליה ותפסה בידיה בחוזקה. "אמאאאאא!!" ג'יני צרחה. אבל הדמות הוציאה סכין מהכיס והתחילה במה שהיא עשתה..

ג'יני נשארה שם, מדממת, אבל היא עדיין הייתה בחיים.

הדמות הורידה את המסכה, ג'יני פלטה צעקה קטנה מהבלה של מי שזה.את היה.ייתה, והדמות הצמידה מכשיר משנה קול אל הפה שלה. "אמרתי לך לפתוח לי את הדלת, ג'יני.."

הפרק הקודם		הפרק הבא