ריק ומורטי בהוגוורטס

וואבה לאבה דאב דאב!

במבט לאחור, כך הארי חשב, אולי זה לא היה רעיון טוב לשבת בתא רק הוא, הרמיוני, רון וג'יני. הרמיוני ורון לא הפסיקו ללעוס אחד לשניה את הפרצוף, והארי וג'יני הביטו בנוף במבוכה. הם היו אמורים להתנשק גם? הם לא? המצב בין ג'יני להארי היה... לא ברור במיוחד.

"אני אלך לנוויל," אמרו הארי וג'יני באותו זמן, וגם נעמדו באותו זמן בכוונה לצאת מהתא.

הרמיוני התנתקה מרון לרגע, רק כדי לומר, "אני לא בטוחה שנוויל משלים את השנה השביעית שלו," ואז לקחה נשימה עמוקה ושבה לחקור את חלל הפה של רון בעזרת חלל הפה שלה.

"אה, אני יודע!" הארי אמר, "אני אלך להציק למאלפוי!"

"אתה מה?" התבלבלה ג'יני.

"מאלפוי, נו, הרי בכל נסיעה ברכבת הוא היה בא ומציק לנו," הארי הסביר, "אז עכשיו, כשאנחנו בצד המנצח, הגיע הזמן שנעשה את זה לו בחזרה!"

"הארי, זה לא יפה!" נזפה בו הרמיוני ושבה לנשק את רון, אלא שהוא נעמד. "בוא," הוא אמר להארי, והשניים יצאו מהתא, משאירים את הרמיוני ההמומה בפנים, ואת ג'יני.

"ראית אותו?!" התפלאה הרמיוני, "הוא מעדיף להציק למאלפוי מאשר לנשק אותי!"

"אני מתה לבוא איתם גם," ג'יני נאנחה בתוגה, משאירה את הרמיוני לצקצק בלשונה במחאה.

לא עברו שלוש דקות והארי ורון חזרו מאוכזבים. "איזה חוסר זרימה!" מחה רון.

"מה קרה?" שאלה ג'יני.

"מאלפוי היה כולו מדוכדך ובכיין, ובכלל לא עקץ אותנו בחזרה," הארי ענה, "הוא אמר לנו שהמלחמה נגמרה והוא הפסיד, וזה ממש נמוך שאנחנו יורדים עליו ככה אחרי שחבר שלו מת. נכון, זה היה בניסיון להרוג אותנו והכל, אבל הוא עדיין גרם לי להרגיש רע."

"אמרתי לכם שזה לא רעיון טוב," הרמיוני אמרה בעליונות, "בוא, רון."

רון מיהר להרמיוני בתשוקה, והארי וג'יני יצאו מהתא וחיקו קולות של הקאה.

עכשיו שניהם לבדם היו במסדרון של הרכבת.

"משהו מהעגלה, חמודים?" הקפיץ אותם קולה של המכשפה עם העגלה, "למה אתם לא בתא שלכם?"

"את גם לא היית רוצה להיות בתא שלנו כשיש בפנים את- את- את זה..." הארי ענה והחווה בראשו לרון והרמיוני שהיו עסוקים בלאכול את הראש. פיזית.

המכשפה הגניבה מבט, ואז אמרה להארי, "אוי, הגמגום שלך מזכיר לי את הפרופסור החדש להתגוננות מפני כוחות האופל."

"מי הוא, באמת?" שאלה ג'יני.

"קוראים לו פרופסור סנצ'ז, אתם כבר תכירו אותו היום," המכשפה חייכה במסתוריות והתקדמה עם העגלה שלה.

הארי נאנח. "בפעם האחרונה שהיה מורה מגמגם להתגוננות, היה לו את וולדמורט בעורף. אני מקווה שפרופסור סנצ'ז הזה לא חובש טורבן."

בסופו של דבר הם הגיעו להוגוורטס. הייתה זו השנה הראשונה בתולדות בית הספר בה כל התלמידים ראו את הת'סטראלים שהסיעו את העגלות, מלבד תלמידי השנה הראשונה שהגיעו בסירות. הארי, רון והרמיוני התיישבו בסמוך לשולחן גריפינדור ובירכו לשלום את ניק כמעט בלי ראש.

"הארי! כמה טוב לראותך!" ניק צהל, "וגם אתכם, הרמיוני ורון! חסרתם לנו בשנה שעברה."

"אני רואה שהאולם הגדול שופץ," העיר רון.

"כן, המלחמה גרמה לנזקים כבדים," ניק ענה בצער, "אבל כעת האולם הגדול יפה יותר משהיה אי פעם בעבר!"

הרמיוני הביטה בשולחן הסגל. "היי, הארי, זו לא...?"

הארי הביט לכיוון שאליו הסתכלה הרמיוני. ואכן, בשולחן הסגל ישבה לא אחרת מאשר אנדרומדה טונקס, אימה של נימפדורה טונקס, ומי שגידלה את הנכד שלה, טדי לופין.

"מה היא עושה כאן? האם היא המורה החדשה להתגוננות?" שאל רון.

"לא," הארי ענה, "המכשפה עם העגלה ברכבת אמרה לי שהמורה להתגוננות זה איזה פרופסור סנצ'ז אחד," הארי ענה.

"כן, ריק סנצ'ז, רכש חדש," ניק כמעט בלי ראש העיר, "הוא יושב ממש שם."

לא רחוק מאנדרומדה ישב גבר מבוגר עם שיער כחלחל המזדקר לאחור ועור חום-אפרפר. הגלימה שלו הייתה לבנה, כמו בגדים שהארי ראה שמדענים מוגלגיים לובשים. פרופסור סנצ'ז לגם מבקבוק פלאסק, בדומה לעין הזעם. וגם, הארי הצטמרר, בדומה לברטי קראוץ' הבן שהתחזה לעין הזעם והחזיק פולימיצי בפלאסק שלו. העיניים של פרופסור סנצ'ז היו גדולות ומוטרפות, והוא לא הפסיק להביט בגריפינדורי אחד שנראה מהשנה הרביעית, למרות שהארי לא ראה אותו בחיים.

"זה הנכד של פרופסור סנצ'ז," ניק כמעט בלי ראש הסביר להארי, "פרופסור סנצ'ז בא מארצות הברית ללמד כאן, ומורטי הוא הנכד שלו שבא ללמוד כאן יחד איתו."

"למה מורטי לא נשאר עם ההורים שלו בארצות הברית?" שאל רון.

"את זה תצטרך לשאול בעצמך, יקירי," ניק ענה, "ועכשיו, ששש, המיון!"

פרופסור פליטיק נכנס בראש טור תלמידי שנה ראשונה שהיו כולם גבוהים ממנו. הוא אחז בידו שרפרף ומצנפת. התלמידים הרועדים הביטו במצנפת שפצחה את פיה ושרה, וכשסיימה לשיר והתלמידים סיימו להתמיין, פרופסור מקגונגל נעמדה. רק אז שם הארי לב שהיא יושבת במקום שהיה מיועד עד כה לדמבלדור (ובהמשך לסנייפ, הצטמרר הארי בשנית).

באותו רגע נפלה בהארי ההכרה שהמלחמה קיפחה את חייהם של רבים כל כך ושינתה את חיי כולם.

"תלמידים חדשים," היא אמרה, "תלמידים ותיקים, וגם תלמידים מאוד ותיקים," הארי דמיין או שהיא הביטה ישירות בו כשאמרה את זה?, "ברוכים השבים לשנת לימודים נוספת בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
"לא אשקר לכם, אך אני נרגשת." הבעת פניה נותרה חתומה וחמורה. "שנה חדשה ושונה מתחילה כעת, לאחר המלחמה הנוראה בשנה שעברה. וכלקחים מהשנה שעברה, נערכו כמה שינויים גדולים בבית הספר. גם שינויים ארכיטקטוניים, בעקבות פגיעת הטירה במלחמה, וגם שינויים בתוכנית הלימודים ובכללי בית הספר.
"אך כמיטב המסורת שהנהיג אחד מקודמיי בתפקיד, אלבוס דמבלדור, ההודעות ימתינו לאחר הסעודה. בתיאבון!"

הארי, רון והרמיוני השתדלו לאכול במהירות כדי לשמוע את ההודעות. הארי בינתיים סקר במבטו את שולחן גריפינדור כדי לראות מי התלמידים שכן בחרו להשלים את שנת הלימודים שלהם. הוא ראה שנוויל דווקא כן הגיע לבית הספר.

"היי נוויל!" הארי אמר לו, "מה אתה עושה כאן? לא למדת כבר את השנה השביעית שלך?"

"כן, אבל אתה יודע, לא באמת למדנו בשנה הזאת. בעיקר שטויות של אתה-יודע-מי."

"עכשיו כבר מותר לומר את השם," העיר רון בין ביס לביס. נו, אם רון אומר את זה, כנראה שמשהו באמת השתנה.

"אז שטויות של וולדמורט ושל אוכלי מוות," המשיך נוויל, "וחצי שנה הייתי במחתרת, ולא באמת נבחנתי בסוף השנה בגלל הקרב..."

הארי הביט סביבו. הוא ראה גם את דין ושיימוס, ואת פרוואטי, וגם - ליבו של הארי החסיר פעימה - לבנדר בראון, מצולקת ומגובסת, הופיעה לספסל הלימודים.

"לבנדר!" הארי קרא באושר, "איזה כיף לראות שחזרת אלינו!"

נראה היה שלבנדר מתאמצת לחייך מבעד לצלקות. "הארי," היה כל מה שאמרה, ואז פרצה בבכי.

הארי הוריד בהיסוס את ידו המנופפת. "אמרתי משהו לא בסדר?" הוא שאל.

לבנדר הנידה בראשה. "התרגשות, זה הכל. אחרי מה שעברתי בקרב, לא האמנתי ש..."

אך באותו הרגע מקגונגל נעמדה, מה שסימן שזמן הסמול טוקים נגמר, וזמן ההודעות התחיל.

"כמו שאמרתי, ברוכים הבאים לכולם, תלמידים חדשים, ותיקים, ותלמידים שבחרו להשלים ולחזור לשנה שמינית, לראשונה בתולדות בית הספר," מקגונגל התחילה לנאום. "שנה מאתגרת לפנינו, בה נלקק את הפצעים מהשנה שעברה. אך אני מבטיחה שתחת ניהולי, רמתו של בית הספר רק תמשיך לעלות."

הפרצוף שלה נראה מאיים, כאילו היא מאתגרת מישהו לנסות לעצור אותה או לסתור את דבריה.

"אנחנו מודעים לכך שהמצב החברתי והפוליטי רגיש בימים אלה, ולכן האכיפה על קללות במסדרונות לא תתבצע על ידי פילץ' השרת, אלא דרך סגל המורים ואני בראשם," היא הזהירה, "ואני מבהירה - אפס סובלנות לאלימות.
"עוד לקח מהשנה שעברה הוא שגם השנה, לימודי חקר המוגלגים יהיו לימודי חובה, וללא קבלת ציון עובר במבחן לא תוכלו להמשיך בבית הספר לשנה הבאה, או לעבור את הבחינות הכשיפומטריות שלכם. אלא שהשנה, בניגוד למקצוע המעוות שהאחים קארו לימדו בשנה שעברה, תוכנית הלימודים התהפכה מהקצה לקצה. במקום ללמוד שהמוגלגים נחותים מאיתנו וכי הם חסרי זכויות, נראה כי המוגלגים למעשה לא כאלה שונים מאיתנו, ולמעשה, במצבים מסויימים, אף עולים עלינו ברמתם."

רחש קל נשמע בקהל התלמידים.

"שקט," אמרה מקגונגל וכולם השתתקו, "אך אני לא אוסיף משום שאין זה תפקידי ללמד את המקצוע הזה, אלא תפקידה של המור החדשה בסגל המורים, פרופסור אנדרומדה טונקס."

מחיאות כפיים נשמעו ברחבי האולם הגדול.

"אהה, אז זה מה שהיא מלמדת!" רון אמר. אנדרומדה חייכה והנהנה הנהון קל לאות תודה.

"מקצוע נוסף שהושחת בשנה שעברה על ידי האחים קארו, וגם הוא יעבור שינוי, הוא מקצוע התגוננות מפני כוחות האופל, שאותו יעביר לכם מורה חדש נוסף, פרופסור ריק סנצ'ז."

מחיאות כפיים נוספות נשמעו, אך ריק לא הנהן בנימוס כמו אנדרומדה אלא נעמד והחל לדבר.

"כ.. כ... כן! תלמידים, אני א... או... אוציא מכם את כל השטויות שיש לכם במוח," הוא גמגם בקול צרוד ומפתיע.

"השיכור הזה יהיה מורה?" התחלחלה הרמיוני, ואפילו לא טרחה ללחוש.

"בגלל שאני בעצם חכם יותר מכולכם פה, אני אלמד אתכם דברים שלא יאמנו, שאחריהם לא רק שתוכלו להביס אינטלקטואלית את כוחות האופל שלכם, אלא לא יהיו בכלל כוחות אופל. המדע - אה, כלומר, הקסם - יעזור לכם לנצח כל דבר, ואני אלמד אתכם ה- ה- ה- הכל."

פרופסור מקגונגל חשבה לרגע שאולי היא הייתה נואשת מדי בבחירת מורה.

"אני לא הולך לז**ן לכם ת'מוח בשטויות," ריק אמר וכל התלמידים הבוגרים כיסו את אזניהם של תלמידי השנה הראשונה, "אני הולך לז**ן לכם ת'מוח רק בדברים עם הגיון עד שאשתעמם או עד שאדע מספיק על העולם המכוער שלכם, או עד שתסתיים שנה כדי שהקללה של האדון האופל הזה... איך קוראים לו, נו, וולמארט? אז זה, שהקללה שלו לא תעיף אותי לקיבינימט. ואני אומר את זה בתור מי שכבר ביקר בקיבינימט."

מקגונגל כחכחה בגרונה. "פרופסור סנצ'ז, אולי-"

"-אם אמברידג' הרשתה לעצמה לדפוק נאום בסעודת פתיחת השנה אז למה שאני לא אעשה את זה? וואבה לאבה דאב דאב!" הוא קטע אותה. זה היה היסטורי, אף אחד מעולם לא קטע את מקגונגל, ומקגונגל ההמומה לא הגיבה.

"הה הה, זה לא הולך להיות משעמם, אה?" פרופסור סנצ'ז גיחך לעצמו, "טוב, אני מניח שאת השאר אני כבר אגיד לכם כשאלמד אתכם." ובפתאומיות שכזו, הוא התיישב.

הארי ורון בהו בו במבטים מזוגגים. "מה לעזאזל זה היה?" לחש הארי.

"לא הבנתי כלום, אתם הבנתם משהו?" שאל רון את הארי שהניד בראשו, ואת הרמיוני שנראתה מוטרדת. "הוא קרא לנו מכוערים!" היא מחתה.

"טוב, נמשיך," מקגונגל ניסתה להתעשת, "בנוסף לפרופסור טונקס ופרופסור סנצ'ז שהצטרפו אלינו, השנה גם הצטרפה רוח רפאים חדשה לבית ספרנו."

הארי, רון והרמיוני הפנו מבט שואל לעבר ניק כמעט בלי ראש, שמלמל, "אה, כן, הוא...."

"אמנם הוא לא נמצא כאן כרגע, אך אני מכריזה על הצטרפותו הרשמית של קולין קריווי, נציג קרבנות הקרב על הוגוורטס, לסגל הרפאים שלנו," מקגונגל ציינה ביובש. איש לא הריע.

יופי, חשב לעצמו הארי, רק זה היה חסר לו. כאילו, כאב לו שקולין מת, אבל במובן מסוים גם קצת הוקל לו. עכשיו ההקלה הזאת התפוגגה.

"היו לו כמה עניינים לא גמורים," המשיכה מקגונגל. "שינוי נוסף בטירה הוא השיפוץ המקיף שהיא עברה בקיץ בשל הקרב, כפי שתיווכחו בהמשך השנה. והשינו האחרון, כמובן, הוא המינוי שלי לתפקיד מנהלת הוגוורטס. אך בד בבד אמשיך ואלמד את מקצוע שינוי הצורה, ואני מצפה מכולם להמשיך ולהגיע להישגים גבוהים.
"וכעת לשאר ההודעות. רשימת החפצים האסורים של פילץ' הולכת וגדלה, והשנה הצטרפו אליה גם קמיעות, ספלים, עטרות, טבעות, נחשים, צלקות מקוללות, יומנים, ובאופן מפתיע גם חרבות." הארי, רון והרמיוני החליפו מבטים מובכים. פילץ' קלע בדיוק לחפצים הבעייתיים.

"כמו כן," המשיכה מקגונגל, "הכניסה ליער האסור, כרגיל, אסורה. בנוסף לסכנה הרגילה, המקום טרם טוהר מהקללות שאוכלי המוות השאירו בו. ההילאים של משרד הקסמים התחילו בתהליך הטיהור מיד עם תום הקרב, והם עוד ממשיכים בו. לכן, סביר מאוד שתראו הילאים יוצאים ונכנסים מן היער. אל דאגה. כעת הזדרזו כולכם ועלו לישון, יום חשוב ממתין לכם מחר."

הארי, רון והרמיוני קמו עם כולם. "רגע," רון אמר, "אם יש מדריכים מהשנה החמישית, ויש מהשישית, ויש מהשביעית..."

"...זה אומר שאנחנו לא מדריכים יותר," הרמיוני ציינה באגביות, אך רון קפץ באוויר, וצעק, "ווהו! אין עוד חובות!"

הארי הביט בהם בשעשוע. אין ספק ששנת ההשלמה הזו הולכת להיות מאוד... מעניינת.

הפרק הקודם