יומנו של טום

אז למרות שהפרק הקודם עדיין בחיתוליו (אשכרה רשמתי את זה!) ונכתב לפני רבע שעה בערך, החלטתי לכתוב עוד אחד כי ממש יש לי חשק לכתוב עכשיו :)

תהנו! :)

************************************************************************************************

ידעתי שהאיש הזה מיוחד עוד לפני שלגמרי ראיתי אותו.

הוא היה גבוה, מאוד גבוה, וצעיר יחסית, בשנות ה-30 לחייו. שיערו וזקנו היו אדמוניים ושופעים. אף פעם לא ראיתי גוון כזה של אדום. בולט לגמרי, בלי אפילו היסוס או נטייה קלה שבקלות לצבע אחר.

כשהבנטתי לתוך עיניו בתכלכלות יכלתי לראות להבות אדמדמות בוהקות בהן, להבות של נחישות. ישר הבנתי שהוא פייטר. מישהו שלא כדאי להסתבך איתו.

אמנם החיוך שלו באותו הרגע היה חביב, אבל פשוט ידעתי. ידעתי שהוא לא יאהב אותי. הוא יחשוב שהוא טוב מדי בשבילי.

הוא נראה טוב מדי בשבילי.

האיש הצעיר נכנס לחדר האחיות, לחדר השמור, זה שהאורחים המיוחדים באים אליו. לא כל ההורים המאמצים עוברים דרכו. הוא הורה מאמץ בכלל? מה הוא?

המשכתי לתהות בזמן שהסתכלתי דרך החריץ שבקיר, החריץ שאף פעם לא מאכזב אותי, זה שדרכו אני מרגיש לפעמים רואה ואינו נראה. קסום.

"דמבל- מה?" בטי, האחות הגדולה יותר, אמרה בצווחנות בעודה מהדקת את הסינר שלה, שכמעט והחליק מעל בטנה הגדולה. אם הוא בא לחדר של האורחים במיוחדים, הוא אמור להיות חשוב. למה היא לא שמה עליו?

האיש הביט בה בהבעה משונה, כאילו הוא מנסה לשמור על איפוק אבל כבר אין לו כוח להסביר את אותו הדבר אלף פעם. 

"אני פרופסור דמבלדור, ואני מלמד בפנימייה לא רחוק מכאן. התפנה אצלנו מקום ואני מעוניין לקחת את אחד היתומים, שילמד שם" הוא אמר שוב, והסתובב לכיוון החריץ. הרגשתי כאילו הוא יודע שאני שם.

"פנימייה?" האחות דיברה שוב, כאילו לא מבינה מה בדיוק הוא רוצה ממנה.

"כן, ולמען האמת שמתי כבר עין על אחד הילדים שכאן" הבחור הדגיש, מחווה בידו על התמונה, כאילו מצביע על מישהו. על מי הוא הצביע? לא יכלתי לראות.

"דווקא אותו?" האחות הנמוכה יותר צווחה. סוף סוף היא משתתפת בשיחה, מאז ומעולם היא הייתה פאסיבית למדי. האחות השנייה השתיקה אותה, כאילו הבינה משהו שהראשונה לא.

"נשמח להביא לך את טום" היא ענתה בחיוך. אותי? הוא רוצה אותי? הייתי מופתע. אף אחד מעולם לא חשב עלי בצורה חיובית.

"אבל אתה חייב לדעת," התפרצה האחות הצעירה "שטום הוא מוזר. הוא בעייתי" היא המשיכה, מתעלמת ואולי לא שמה לב שהאחות הראשונה מנסה להשתיק אותה.

אה. הבנתי. היא רוצה להיפטר ממני. זה העניין. הן לא רוצות אותי אצלן.

האיש חייך בנועם, כאילו ידע את הדברים האלה, והגיש להם כוס של משקה. יין? באמצע היום? מה הוא עושה?

אחרי הכוס השלישית או הרביעית הבנתי מה הוא עושה. ברצינות! אני לא תמים.

הרגשתי מוזר עוד יותר אחרי שהחלפתי זווית ראייה וראיתי אותו שופך את הכוס החמישית לעציץ.

זה מה שהוא עשה גם עם שאר הכוסות? איך הן לא שמות לב?

היה ברור לי שהאיש יודע מה עושה.

הוא מחפש משהו.

אותי.

הוא רוצה אותי.

הפרק הקודם		הפרק הבא