"20 שנה עברו מאז אותו קרב גורלי על הווגורטס בו נהרג הלורד," אמר יאקסלי. "מאין לך שניתן להחזיר אותו לחיים?" הוא המשיך. "עובדה, אני כבר עומדת מולך..." השיבה לו דמות עטוית ברדס והושיטה לו דף אכול עש. "הגזמת, לסטריינג'!" צעק יאקסלי בעודו מעיין בזעזוע בדף. "לחש הקורונומוס?!" הוא הזדעזע, "את מבינה שאפילו דמבלדור לא הצליח בזמנו להכין תרופה?! אומנם אפשר להשתמש בלחש כנשק, אבל הלחש יפגע גם בנו!" "אל חשש," אמרה לסטריינג', "עלינו לפרוץ לאזקבאן, אנחנו צרכים תומכים..." היא לחששה, "אני אטפל בלחש." בלית ברירה יצא יאקסלי מאחוזת מאלפוי החשוכה לכיוון האי השנוא על עולם הקוסמים.
בלטריקס קמה מהכיסא שלה והחלה לצעוד לכיוון הקיר בטרקלין בו שוחחה עם יאקסלי. "ממומנטום אולסטראנטום," לחשה בלטריקס והקיר זז הצידה. מעבר לקיר נגלה חדר ארוך מלא חפצים; צמוד לקיר עמד שולחן ארוך ועליו בקבוקים קטנים וקדרה עמדה בקצה השולחן. ליד הקיר הימני עמד אח ומעליו קדרה עם שיקוי סמיך. "עוד שעתיים וזה יהיה מוכן..." היא לחשה לעצמה, "שיקוי התחייה..."
יאקסלי התעופף מעל המים האפלים בדרכו אל אזקבאן. "לסטריינג' התחרפנה," הוא מלמל לעצמו. "הקורונה שהיא תיצור תשמיד את האנושות." ואז הוא הרגיש את זה. פתאום במכה מהירה הוא הרגיש קור אימים, כאילו כל השמחה נמוגה מן העולם. "הם עדיין כאן," לחש יאקסלי בקול מפוחד. "אקספקטו פטרונום!" נחש לבן זוהר בקע משרביטו של יאקסלי וכל הסוהרסנים סביבו ברחו. הוא השתמש בלחש עוד כמה פעמים עד שנחת בכניסה לכלא הקוסמים. בעוד הפטרונוס שלו מבריח את הסוהרסנים הוא נכנס פנימה. "לומוס," לחש יאקסלי וצעד לכיוון תאי הכלא השמורים, שם ממתינים לו אוכלי המוות הבאמת חזקים. "חייבים לחלץ מהם מידע." הוא שמע קול שקט מדבר, "הארי, לא הרגשת את הצלקת שלך כואבת ככה כבר 20 שנה!" ואז הוא הבין; יש רק סיבה אחת שהסוהרסנים כל כך נחמדים: הרמיוני גריינג'ר, שרת הקסמים נמצאת פה, ככל הנראה מדברת עם ראש מטה ההילאים, המטרה הכי גדולה של אדונו, לורד וולדמורט, האדם שחיסל אותו בקרב על הווגורטס: הארי פוטר.
---------------------------------
ויתור זכויות לג'י קי רולינג
תודה רבה לבטאית הפאנפיק רוונה
שם משתמש: Brilliant Blunders
|