כששאול ושמש נפגשים., שרשור סולואנג'לו

[איימי בוס]

'למה?, למה?, למה? אתה אידיוט וויל סולאס' מלמל לעצמו.
'מה יש בבחור הזה שכל כך מושך אותי' חשב.
הוא ניגש למיטה וכיסה אותו בשמיכה ידו משתהה ליד הסנטר.
וויל הביט בשפתיו של ניקו, עדינות הוא כל כך רצה לנשק אותם.
הוא התכופף לעברו וסידר את הכרית,המרחק בינהם היה כל כך קטן, הוא הרגיש את הנשימה של ניקו על הלחי.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

ויל סידר את השמיכה עלי טוב ועניו נפלו על שפתי הסתכלתי על שפתיו. הן היו יפות כל כך. הרצון היה לנשק אותו היו כל כך גדולים.
ניקו התקרב אל ויל בכמה סנטימטר

[איימי בוס]

באותו רגע קיילה נכנסה לביתן שומטת את הקשת שלה ליד הכניסה, היא הסירה את נעליה.
מיהרתי להזדקף, "אם תצטרך משהו אני כאן במרחק של דיבור מקסימום צעקה" ידי עדיין נחה על השמיכה , סילקתי אותה משם והלכתי לחדר התרופות.
'זה כמעט קרה, וטוב שלא' ניסיתי להדחיק את המחשבה על ניקו, אין מצב שהוא יאהב אותי, לא ככה, עדיף שנהיה ידידים ושלא אהרוס לו.
המחשבות היו מוצדקות, אז למה? ,למה יש לי טעם של החמצה בפה?.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

זה כמעט קרה...אבל זה לא..
ויל התרחק ממני
הוא לעולם לא ירצה לדבר איתי יותר... מה עבר לי בראש?

[איימי בוס]

לאחר שעה חזרתי לחדר החולים, קיילה הנהנה לי לשלום והלכה להתקלח.
הבטתי בניקו הישן, פתאום כל הקשיחות ירדה.
הוא נראה כל כך שליו, תלתל סורר נפל על מצחו והוא נשם בעדינות.
ניגשתי אליו באיטיות, מחשבה אמרה לי להפסיק אבל ליבי אמר לי להמשיך, ליטפתי את מצחו מזיז את התלתל הצידה.
למה כל מה שאני רוצה עכשיו זה רק לנשק אותו...
התקרבתי מעט ורכנתי אליו

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

הרגשתי שמשהו רוכן מעלי., הרגשתי את הנשימות הקצרות שלו, את השער החלק שלו נופל על הראש שלי.
פקחתי עניים וראיתי את ויל סולאס..

[איימי בוס]

העולם קפא, בהיתי לתוך עיניו השחורות והוא הביט בשלי.
העברתי את עיני לשפתיו העדינות, רכנתי עוד קצת, המרחק ביניו היה סנטימטרים בודדים.
'הוא כל כך הולך לדחוף אותי עכשיו' חשבתי והמשכתי.
'מה אני עושה?' התקרבתי עוד קצת, כמעט יכלתי להרגיש את שפתיו.
'למי אכפת מה הוא יחשוב, העיקר שלא אחיה יותר בספק' סגרתי את המרחק ביננינו.
נישקתי אותו בעדינות, שפתיו היו כל כך רכות.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

לא הבנתי מה קרה
הוא אוהב אותי? איך? למה? מה עשיתי? זה פשוט בלתי אפשרי..
לא אכפת לי.
אם הוא אוהב אותי ואני אוהב אותו..
אז..
נישקתי אותו בחזרה

[איימי בוס]

לאחר כמה שניות, או שנים התנתקתי ממנו הבטתי בעיניו.
חייכתי, אולי נראתי מטופש, אבל לא אכפת לי.
כחכחתי בגרוני, "אהההם... אז...?"

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

הסמקתי והעברתי יד בשערי כדי לבדוק את מצבו.
"אמ..א-אני.." גימגמתי

[איימי בוס]

"לך לישון אתה זקוק למנוחה" מלמלתי.
כיסיתי אותו שוב בשמיכה וליטפתי את הראש שלו.
"ליליה טוב" לחשתי והלכתי לחדר השני.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

ויל נכנס לחדר השני בלי לומר לי עוד מילה...
לא הבנתי מה קרה..
רגע אחד הכל היה מעולה... ואז..
מה קרה?

[איימי בוס]

צנחתי על רגלי בחדר השירות.
'מה עשיתי' חשבתי לעצמי.
'אוי שיט, אמא, מה אמא תגיד' כבשתי את פני בידי.
'למה, למה, למה אני פחדן, אני אתקשר אליה מחר'
'ואם היא לא תקבל אותי'
המשכתי להתחבט במחשבותי עד שנרדמתי, ראשי בין ידיי.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

עבר שעה מאז שויל הלך לחדר השירות והוא עדין לא יצא.
התחלתי לדאוג. מה אם הוא שונא אותי עכשיו? מה אם הוא לא רוצה בקרבתי יותר?
אני חייב לברר אמרתי לעצמי בלחש
לקחתי את השמיכה, קמתי מהמיטה ופתחתי את חדר השירות

[איימי בוס]

ישנתי כל כך עמוק, השבוע האחרון היה קשוח.