כששאול ושמש נפגשים., שרשור סולואנג'לו

[איימי בוס]

נותרתי עומד, המום ממה שקרה.
הלכתי לביתן שלי, התחלתי לטפל בחולים כל הצהרים מתוך הרגל, לא שמתי לב מה קורה סביבי.
המשכתי ככה גם כל הלילה לא הלכתי לישון ולא אכלתי, עדיין המום.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

קמתי באמצע הלילה מהמיטה וחשבתי על ויל
למה לא הסכמתי איתו? למה לא אמרתי לו את האמת?
התלבשתי ורצתי לביתן אפולו

[איימי בוס]

עבדתי באטרף, היה צריך לבצע קיבוע, לאחר מכן נכנסה חצויה לביתן רגלה דיממה בלי סוף.
הסרתי את חולצת הטריקו שלבשתי עשיתי לה חסם עורקים.
התחלתי לטפל בה ולבסוף הצלחתי לייצב אותה, היתי מלא בדם בלי חולצה, יצאתי לנשום אוויר בחוץ.
קסתי ליד הביתן, מלא בדם, אולי נראתי מלחיץ אבל הללו את פיבסתי כל כך עיף, הנתי את ראשי בין ידיי.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

ראיתי את ויל על הריצפה מחוץ לביתן יושב ללא חולצה והידים שלו על עיניו כאילו הוא בוכה.
זה היה המחזה הכי עצוב שראיתי בחיים שלי
"ויל... אתה.. בסדר?"

[איימי בוס]

התעוררתי למגע על כתפי, פתחית את העניים,
"ניקו זה אתה?" חייכתי אבל אז נזכרתי במה שקרה.
"מה קרה מקודם?" שאלתי והבטתי באדמה.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

"עזוב.. זה... סתם" אמרתי והעברתי נושא "מה אתה עושה פה?"

[איימי בוס]

"שלא תחשוב שלא שמתי לב שהחלפת נושא, אבל בסדר, החזרתי חצויה לחיים והיא דיממה עלי בתמורה" אמרתי, הבטתי בעינו, רק שלא יחמוק שוב,אלים למה אני אוהב אותו כל כך.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

"מעודד דיכאון, אה?" שאלתי בגילגול עיניים

[איימי בוס]

"לא מעודד מנוחה, אני מת מעייפות" אני כל כך עייף.

[בסוף גם אני יהיה דוסה]

היו לו שקיות שחורות מתחת לעיניים.
"תלך לישון, יש רופאים אחרים שיכולים לעזור לחצויים שבמרפאה לך לישון." אמרתי בדאגה