תריסים || אלה

היום שלך מתחיל בפתיחת התריס המוגף שבחדרך, בהתמתחות קלה, פיהוק קטן אשר כמעט בלתי מורגש ומצמוץ אל עבר קרני השמש שנכנסות פנימה, מפירות את השקט האפרורי אשר בו נחת בשלווה בשבע השעות וחצי האחרונות.
רטט שלילי קטן עובר בלבך, כשאת מבינה שהיום הזה הולך להיות יום ככל הימים האחרים – משעמם ביותר, אפור כמו החדר שלך בלילה ובעל שליליות קלה.
את מתארגנת כמו תמיד בעשרים דקות כי את מעדיפה את השינה על פני מבט נוסף במראה, שיזכיר לך כמה התקופה האחרונה לא עשתה לך טוב. הקפה והסנדוויץ' עם חמאת הבוטנים, כמו בכל יום בשבוע האחרון, מחכים לך על השולחן.
אמא שלך מקבלת את פנייך בחיוך, אך היא לא מודעת לחוסר הביטחון החדש־ישן הקיים בך כבר כחצי שנה.
את עולה שוב לחדר המואר שלך, מדליקה את המנורה שגם ככה די מיותרת אבל פשוט התרגלת לתנועה הקלילה הזו של הזזת המתג.
את פותחת את הלפטופ ואיתו את תריסי האינטרנט, שוקעת לכמה דקות בענייניך וכמעט שוכחת שהשיעור המשתנה של הבוקר התחיל כבר לפני שתי דקות.
כרגיל, פתיחת המצלמה. נמאס לך, אבל אין מה לעשות. אכפת לך יותר ממוריך, מחוויית הלימוד שלהם ומהרושם שאת משאירה עליהם. אחרי הכול – שאיפה למצוינות היא הכול בשבילך, גם אם את עצלנית ממש.
את שוקעת אל תוך עצמך בזמן של כל הלימודים, עוד עבודה, עוד מטלה ועוד חלק משמחת החיים שלך שנגנב, וכנראה גם לא יחזור אלייך בקרוב.
וכך, כמלבן אחד מתוך שלושים, סגרת את תריס האישיות שלך.
נגינה, הצלחה, גאווה. כל זה – באחר צהריים אחד החוזר על עצמו כל יום ומסב לך את האושר הגדול ביותר של התקופה. תריס היצירתיות נפתח, איתו השאיפה המתחדשת להצלחה וההנאה הפשוטה ממנה.
לאחר שנגמר החלק הנחמד, מגיעה המהלומה היומית. אי אפשר לצפות לה, היא מגיעה מתי שהיא חושקת בכך. לעיתים בבוקר, לעיתים בצהריים ולעיתים גם באמצע הלילה, כשאת מתעוררת בלחץ מכך ששכחת משהו חשוב למחר.
לאחר המהלומה היומית, שאר היום חולף כרוח סתווית על פני חלון עירום ופתוח. אין שם תריס, בדרך כלל, או שהוא פתוח לרווחה. תריס הדמיון סגור ואילו תריס החיים פתוח.
ריב קטן, ריב קטן נוסף, מקלחת די קצרה כי לכך התרגלת. תריס המחשבות נפתח בעקבותיה ואיתו גם ההבנה שאולי לא הכול כל כך גרוע, כמו שאת חושבת.
קצת מחשב, עוד קצת לחץ, דיבור עם אנשים שחשובים לך ואז את מחליטה ללכת לישון כדי להשלים שבע שעות וחצי נוספות.
את מכבה את האור, מגיפה את התריס כדי לא להסתנוור בבוקר מקרני השמש, נכנסת למיטה ועוצמת את עינייך, כדי לסגור ולפתוח תריסים שנפתחו ונסגרו בהתאמה במהלך היום, כי תמיד צריך להתחיל הכול מחדש.

---
זה קטע הרבה יותר אישי מכל דבר שכנראה יצא לי לכתוב, הוא ממש מבוסס על החיים שלי אבל עדיין השתדלתי לשים פה דגשים על דברים שבדרך כלל אני לא כותבת עליהם.
ת"ב, אם תרצו.

דבר ראשון ממש אהבתי את הקטע!! באמת הזדהיתי איתו מאוד והוא נגע לי בנקודות מאוד נוכחות בחייים שלי.
יש לי כמה הערות אבל:

לא כל כך הבנתי מה זה אומר רטט שלילי, כאילו דכדוך? הייתי מציעה לשנות את זה לגל שלילי, (אבל זאת רק הדעה שלי כמובן)

שוב, לא בדיוק הבנתי מה הכוונה

הייתי רוצה קצת יותר פירוט על למה לא הכל כל כך גרוע? כי ממה שקראתי עד עכשיו זה כן דיי גרוע, הייתי מציע לך לכתוב משהו בסגנון "הכל זאת יש לך אמא שדואגת לך וחברים שאוהבים אותך" או משהו כזה

ממש ממש אהבתי את צורת הכתיבה (גוף שני) זה ממש מיוחד ומעורר הזדהות.
(מתנצל אם פגעתי איכשהו)

טוב, אלה! האמת שממש חיכיתי שתפרסמי משהו נוסף, אז זה נהדר!
לפני שאני אתחיל, אני רק רוצה לציין שאני אהיה קצת קשה איתך, בעיקר בגלל שאני יודעת שיש לך את כל מה שצריך בשביל להיות ממש טובה, אבל אני מרגישה שכאן לא ניצלת את כל הכישרון שלך, וזה קצת חבל.
אז, קודם כול, אהבתי את העובדה שבחרת להשתמש בגוף שני. הקטע הזה עוסק ברגשות ומזמין את הקוראים להתחבר ולהזדהות איתו, ובכך שכולו כתוב בגוף שני, באמת הרבה יותר קל להזדהות ולהתחבר לכתוב.
מאוד אהבתי את השימוש בתריסים בתור המוטיב הראשי בקטע. בעצם הכול מבוסס על תריסים, וזה די מיוחד, כי אני לא חושבת שלמישהו יצא פעם לחשוב על תריסים בצורה הזאת של דברים שנפתחים ונסגרים כדי לאפשר לנו לעבור או לסגור את עצמנו בפני הסביבה אם אנחנו רוצים - ממש כאילו אנחנו התריסים. זה מקסים בעיניי, ומאוד אהבתי את הרעיון הזה.
כתיבה של שגרת יום שנחשב לנורמלי, בסך הכול, היא דבר שכבר התנסיתי בו כמה פעמים, אז אני יודעת עד כמה קשה לכתוב את זה מבלי לשעמם את הקוראים. בקטע הזה לא הרגשתי משועממת בשום שלב, תמיד רציתי לדעת מה קורה עם הדמות שלך והאם משהו עומד להשתפר או להיות גרוע יותר, ובאופן כללי הרגשתי שאני רוצה לדעת מה קורה איתה.
הדבר האחרון שרציתי להחמיא לך עליו הוא הפשטות שלך. הדימויים שלך מקסימים בפשטות שלהם, והכי מקסים זה שהם פשוטים, די קלילים ותואמים לשגרת יום רגיל בלי שום דבר מיוחד, אף-על-פי שבפועל היום של הדמות שלך אינו נעים במיוחד.

וכעת, אעבור ברשותך לכמה הערות.

ובכן, אחד הדברים שהכי הפריעו לי בקטע הוא שאת כל הזמן מסבירה. הדמות שלך עושה משהו, ומיד את ממהרת להסביר למה היא עושה את זה או כל מיני דברים אחרים לגבי ההתנהגות שלה. זה פחות מעניין, וזה מוריד קצת מהתחושה של קטע סיפורי, ומוסיף לתחושה של איזה קטע מידע או משהו בסגנון הזה. אני חושבת שאת צריכה להפחית בכמות ההסברים שלך, ובמקומם לחשוב על דברים שהדמות שלך יכולה לעשות, להגיב או לחשוב וכך הקוראים יצליחו להבין את מה שאת רוצה שהם יבינו, גם מבלי להסביר בצורה חד-משמעית.

אני לא יודעת אם זו רק אני, אבל לא ממש הבנתי את הקשר בין שני המשפטים האלו. במשפט הראשון את מספרת שהדמות שלך מתארגנת בעשרים דקות כי היא לא רוצה להביט במראה ולהיזכר עד כמה התקופה האחרונה לא עשתה לה טוב, ומיד אחר כך את מספרת שהקפה והסנדוויץ' מחכים לה על השולחן.
נראה לי שכדאי להפריד בין המשפטים, כי זה די מבלבל. :>

לסיכום, אני באמת חושבת שיש לך כישרון ופוטנציאל, ואני באמת ממליצה לך לפתח אותם אם תרצי, כי את מסוגלת לדברים גדולים.
ממש מקווה שלא פגעתי בך, הכוונה שלי, תמיד, היא רק לעזור לך להשתפר. :>

היי,
ממש תודה לשניכם/שתיכן על הת"בים, זה באמת קטע שהיה לי די קשה לכתוב וממש שמחתי מההערות ומההצעות לשיפור.

ניב-
"רטט שלילי" הוא משהו שאני נוטה להרגיש לפעמים, זה פחות כמו גל ולא ככ כמו דכדוך, זאת פשוט סוג הרגשה שלי שבחרתי להעביר לדמות, אני מניחה שדי קשה לתאר את זה אבל רציתי שיהיה שם מגע ממש אישי בקטע.

על תריסי האינטרנט - לפעמים, לפחות לדעתי, כשפותחים את המחשב על הבוקר נחפשים לעולם שמן הסתם לא היינו נחשפים אליו אם היינו בוחרים לא לפתוח מחשב/טלפון כל היום, זה משנה לגמרי את כל היום מבחינתי.

"לא הכול כל כך גרוע" - כשכתבתי זאת ניסיתי להעביר את התחושה של הפקפוק העצמי הזה, שהוא נוכח גם בפקפוק של ההרגשה של כל היום, שהכול גרוע. אולי יש פה הגזמה? אולי הכול טוב ובעצם הכול רק בתוך הראש של הדמות? זה די מוסיף לדעתי.

רוונה-
האמת, ממש שמחתי מהקטעים הפחות חיוביים שכתבת לי, הם די איששו לי משהו שחשבתי עליו גם לפני, שאולי כתבתי את הקטע הזה בקצת מחסום והוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב.
מניחה שלא אשנה בו משהו כעת כי הוא גם יכול לשקף לי לעתיד תקופה שעוברת עליי עכשיו וכל פרט בו די קריטי, אופס.

בקשר להסברים על מה שהדמות עושה-
אני מרגישה שבתור סיפור קצר שאין בו אקספוזיציה, היה צורך כלשהו לפרט על כל מיני דברים במהלכו.

וכמו שניתן לראות, לא באמת היה לי כוח להתחיל לצטט חלקים ספציפיים בתגובות שלכםן אז אני מניחה שאפשר גם להסתדר ככה. :)
שוב, תודה!!

אוקיי, אני מבינה קצת יותר טוב למה את מתכוונת עכשיו, הייתי מציע אותי במקום

המחשבה שאולי לא הכל כל כך גרוע, לדעתי למילה הבנה יש סאב טקסט יותר "מוחלט" המילה מחשבה יכול ליהיות שתעביר את הפקפוק הזה שאת מנסה להעביר (אם הבנתי נכון)
ובכלל לא כתבתי קודם, ממש ממש אהבתי את הקטע! באמת!