סיקור דמות||ריינה אווילה רמירס-אריאנו, *מכיל ספוילרים*

[Emily De Ravin]

*מכיל ספוילרים*

ריינה



שם: ריינה אווילה רמירס-אריאנו - Reyna Avila Ramírez-Arellano
הסיפור מתוכה הדמות לקוחה: גיבורי האולימפוס
גיל הדמות: ככל הנראה 16 (בבן נפטון)
שנת לידה: לא ידוע
משפחה: היילה (אחות גדולה, מלכת האמזונות), ג'וליאן (אבא, מת)
הופעה ראשונה: בן נפטון, מוזכרת בעקיפין בגיבור האבוד
סוג חצויה: רומאית
מקום הולדתה: סן חואן, פורטו ריקו
מקום מגורים: מחנה יופיטר
הורה אולימפי: בלונה - אלת המלחמה
תפקידים: פראיטור הליגיון ה-12
מראה: בבן נפטון פרסי מתאר את ריינה כנערה בערך בגיל 16 עם עיניים שחורות חודרות ושער שחור מבריק הקלוע בצמה. על זרועה היה מוטבע סמל בלונה (חרב ולפיד), SPQR וארבעת הקווים המציינים ארבע שנות שירות. בדרך כלל ריינה לובשת טוגה סגול מלכותי - מעוטר במדליות זהב - מעל שריון הזהב-הקיסרי שלה.
יכולות קסומות: ריינה יכולה להשאיל מכוחה לאחרים

תקציר העלילה



"שבעה חצויים יענו לאתגר.
עולם ומלואו יסער או יבער.
נדרים לקיים עד כלות הנשימה,
בשערי המוות תגעש מלחמה."


בעקבות נבואה זו, הנקראת אצל היוונים 'הנבואה הגדולה השנייה' ואצל הרומאים 'נבואת השבעה', יוצאים שבעה חצויים, יוונים ורומאים כאחד, למסע כדי לעצור את גאיה - אמא אדמה - מלהתעורר. למסע יצאו פרסי ג'קסון (בן פוסידון, מהמחנה היווני - מחנה החצויים), אנבת' צ'ייס (בת אתנה, מהמחנה היווני - מחנה החצויים), הייזל לבסק (בת פלוטו, מהמחנה הרומי - מחנה יופיטר), פרנק ז'אנג (בן מארס, מהמחנה הרומי - מחנה יופיטר), פייפר מקלין (בת אפרודיטה, מהמחנה היווני - מחנה החצויים), ליאו ואלדס (בן הפייסטוס, מהמחנה היווני - מחנה החצויים) וג'ייסון גרייס (בן יופיטר, במקור מהמחנה הרומי - מחנה יופיטר, אבל עבר למחנה היווני - מחנה החצויים). אליהם הצטרפו במסע ריינה אווילה רמירס-אריאנו (בת בלונה, פראיטור המחנה הרומי - מחנה יופיטר), ניקו די-אנג'לו (בן האדס, מהמחנה היווני - מחנה החצויים, אבל בעיקרון נמצא די לבד ולא ממש באף מחנה) וגליסון הדג' (סאטיר, מהמחנה היווני - מחנה החצויים). ריינה הצטרפה למסע רק בדם האולימפוס, אך עזרה לניקו ולמאמן הדג' במסירת פסל אתנה פרתנוס למחנה היווני והרגה את אוריון, אויבה המושבע של ארטמיס.

מידע

ילדותה של ריינה

ארשת הפנים של ריינה הפכה רצינית. "לא הכרתי את אבא שלי בימיו הטובים. היילה אמרה שהוא היה עדין יותר כשהיא הייתה קטנה, לפני שנולדתי. הוא היה חייל טוב - אמיץ, ממושמע, שקול תחת אש. הוא היה נאה. הוא היה מסוכל להיות מקסים מאוד. בלונה בירכה אותו, כמו הרבה מאבות אבותיי, אבל זה לא הספיק לאבא שלי. הוא רצה בה כאשתו."
מכיוון היער, המאמן הדג' רטן לעצמו בעודו כותב. שלושה מטוסי נייר כבר נישאו מעלה ברוח, בדרכם האלין יודעים לאן.
"אבא שלי הקדיש את עצמו לגמרי לבלונה," המשיכה ריינה בדבריה. "לכבד את המלחמה זה דבר אחד. להתאהב בה זה דבר אחר לחלוטין. אני לא יודעת איך הוא עשה את זה, אבל הוא הצליח לכבוש את לבה של בלונה. אחותי נולדה קצת לפני שהוא נשלח לעיראק לסבב האחרון שלו. הוא סיים את השירות שלו בציון לשבח, וחזר הביתה כגיבור. אם... אם הוא היה מצליח להסתגל לחיים האזרחיים, אולי הכול היה בסדר."
"אבל הוא לא היה מסוגל," ניחש ניקו.
ריינה הנידה את ראשה. "זמן קצר אחרי שהוא חזר, היה לו מפגש אחרון עם האלה... זאת, אממ, הסיבה שאני נולדתי. בלונה העניקה לו הצצה לעתיד. היא הסבירה למה המפשחה שלנו כל כך חשובה לה. היא אמרה שמורשת רומא לעולם לא תתערער כל עוד נותר מישהו מהמשפחה שלנו להגן על המולדת. המילים האלה... אני חושבת שהיא התכוונה לעודד אותו, אבל אבא שלי התקבע עליהן."
"יש אנשים שקשה להם להתאושש ממלחמה," אמר ניקו ונזכר בפייטרו, אחד השכנים מילדותו באיטליה. פייטרו חזר שלם בגופו מהקרבות של מוסליני באפריקה, אבל אחרי שהפגיז אזרחים אתיופים בגז חרדל, הוא מעולם לא התאושש מבחינה נפשית.
למרות החום הידקה ריינה את הגלימה שלה סביב גופה. חלק מהבעיה היה פוסט-טראומה. הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על המלחמה. והיה גם הכאס המתמיד - נשארו לו רסיסים בכתף ובחזה מפצצה שהוטמנה בצד הדרך. אבל היה יותר מזה. עם השנים, בזמן שגדלתי, הוא... הוא השתנה."
ניקו לא הגיב. איש לא דיבר איתו מעולם בפתיחות כזו, מלבד אולי הייזל. הוא הרגיש כאילו הוא צופה בלהקת ציפורים נוחתת בשגה. צליל רם אחד עלול להבריח אותה.
"הוא נעשה פרנואידי," אמרה ריינה. "הוא חשב שהמילים של בלונה הן אזהרה שהמשפחה שלנו תושמד ומורשת רומא תאבד. הוא ראה אויבים בכל פינה. הוא אסף כלי נשק. הוא הפך את הבית שלנו למצודה. בלילות הוא נעל את היילה ואותי בחדרים שלנו. אם התגנבנו החוצה הוא היה צועק עלינו וזורק רהיטים ו... טוב, הוא הפחיד אותנו. לפעמים הוא אפילו חשב שאנחנו האויב. הוא חשב שאנחנו מרגלות אחריו, מנסות לחתור תחתיו. ואז הרוחות התחילו להופיע. כנראה הן היו שם תמיד, אבל הן הושפעו מהלחץ של אבא שלי והתחילו להתגלות. הן לחשו לו, הזינו את החדשות שלו. בסופו של דבר, יום אחד... אני לא יכולה לומר לך מתי בדיוק, קלטתי שהוא כבר לא אבא שלי. הוא הפך לאחד הרוחות."
גאות צוננת גאתה בחזה של ניקו. "מאניה," ניחש. "ראיתי דברים כאלה בעבר. בן אדם מתנוון עד שהוא כבר לא אנושי. רק התכונות הכי גרועות שלו נשארות. הטירוף שלו..."
מהבעת הפנים של ריינה היה ברור שההסבר שלו לא עוזר.
"מה שהוא לא היה," אמר ריינה, "לא היה אפשרי לחיות איתו. היילה ואני ברחנו מהבית כמה שיכולנו, אבל בסופו של דבר היינו... חוזרות... ומתמודדות עם הזעם שלו. לא ידענו מה לעשות. לא הייתה לנו משפחה מלבדו. בפעם האחרונה שחזרנו הוא - מרוב כעס הוא קרן פיזית. הוא כבר לא היה מסוגל לגעת בדברים, אבל כן היה מסוגל להזיז אותם... כרוח רפאים, אני מניחה. הוא תלש את האריחים מהרצפה. הוא קרע את הספה. בסופו של דבר הוא זרק כיסא ופגע בהיילה. היא קרסה. היא רק איבדה את ההכרה, אבל חשבתי שהיא מתה. כל כך הרבה שנים היא גוננה עלי... אני התחרפנתי. חטפתי את כלי הנשק הכי קרוב - מורשת משפחתית, החרב של שודד הים קונפרסי. אני-אני לא ידעתי שהיא עשויה מזהב קיסרי. הסתערתי על הרוח של אבא שלי ו..."
"ואיידת אותו," ניחש ניקו.
"עיניה של ריינה נמלאו דמעות. "אני הרגתי את אבא שלי."
-דם האולימפוס, עמוד 269 - 271-

אביהן של ריינה והיילה היה קצת מטורף, ולא ממש דאג לבנותיו כמו שצריך. הוא כל הזמן דאג בקשר לדבריה של בלונה, וחשב שמשפחתו עומדת להיכחד - דבר שלא הסכים בשום פנים ואופן שיקרה.
ריינה והיילה אף פעם לא הבינו למה יש אח בביתן, אבל נהגו לחשוב שזה המחבוא הסודי שלהן. לפעמים, בימי ראשון, הלכו השתיים למסעדת ברצ'ינה הקטנה, שם העובדים הכירו אותן וריחמו עליהן, ונתנו להם לאכול ארוחה חמה ומזינה - דבר שלא ממש קרה בביתן. מיום ליום אביהן התחיל להיות יותר ויותר פרנואידי, עד שלבסוף השתגע לחלוטין והפך לרוח רפאים. כשריינה חשבה שהוא הרג את אחותה, היילה, שהייתה מאוד קרובה עליה - היא התנפלה עליו עם חרב בלי לדעת שהיא עשויה זהב קיסרי ותאייד אותו. את הסיפור הזה ריינה לא סיפרה לאף אחד, משום שבמחנה יופיטר העונש על רצח אב הוא מוות - גם אם אביך היה פרנואידי לחלוטין והפך לרוח רפאים.
לאחר שכבר לא נשאר להן בית בסן חואן, עברו השתיים לגור באי של קירקה בתור עוזרותיה הנאמנות. כשפרסי ואנבת' הגיעו ואי והוא נחרב, השתיים נלקחו בשבי על ידי הפיראטים. היילה החליטה שהיא רוצה להילחן בדו-קרב על חירותן, ובניצחונה הן הותרו לשוטט בספינה בחופשיות ולהפוך גם הן לפיראטיות. בסופו של דבר, שחור-הזקן פחד מהיילה וחשש שתרצח אותו ותהפוך לרב-החובלת של הספינה, ולכן הוריד את השתיים בחוף. האחיות נפרדו והלכו כל אחת לדרכה - ריינה לליגיון ה-12 והיילה לאמזונות.
וכראוי לחצויות - כל מפגש שלהן היה בנסיבות מוות.

שברונות לבה

יום אחד, בצ'ארלסטון, הייתה לריינה... 'שיחת בנות' אם אפרודיטה על חיי האהבה הכושלים של ריינה. באותה שיחה אפרודיטה אמרה לריינה, 'אף חצוי לא יביא מרפא לליבך'.

לאחר זמן-מה של שהות בליגיון הרומי, הפכה ריינה לפראיטור. אחריה הצטרף לתפקיד גם ג'ייסון גרייס, בן יופיטר וליגיונר נאמן. ריינה החלה לפתח כלפיו רגשות, ובניגוד לרצונה - התאהבה בו. מבחינת ג'ייסון הרגשות לא היו הדדים - ג'ייסון ראה בה רק חברה טובה ושותפה לתפקיד, אבל לא יותר מזה - אך ריינה לא ידעה זאת והניחה לעצמה להתאהב בו. כשג'ייסון נעלם מהמחנה, ריינה נאלצה לתפקד לבד כפראיטור, דבר כדי הקשה עליה.
כשג'ייסון חזר למחנה, הוא היה ה בנערה יפה בשם פייפר, בת אפרודיטה, אותה ג'ייסון הציג כחברתו, ולאחר מכן ביקש מריינה אישור 'להראות לפייפר את רומא החדשה והיפה'. דבר זה שבר את ליבה של ריינה.

בערך באותו הזמן שג'ייסון נעלם, הגיע למחנה חצוי חדש, יווני, בשם פרסי ג'קסון, בן פוסידון. לאחר מעט מאוד זמן של שירות בליגיון ריינה מינתה אותו לפראיטור לצדה, ועשתה את אותה טעות שעשתה עם ג'ייסון - התאהבה בו. לעומתה, לפרסי הייתה חברה. בגלל תכסיסה של הרה הוא בקושי זכר את אנבת', אבל ידע שלעולם לא היה בוגד בה, והוא לא השיב לריינה אהבה.
כשאנבת' הגיעה יחד עם ג'ייסון, פייפר וליאו על ארגו 2, ונישקה את פרסי, לבה של ריינה נשבר. שוב.

בין פרסי ג'קסון לגיבורי האולימפוס

זמן קצר לאחר תום מלחמת הטיטאנים, ניקו די-אנג'לו הלך אל מחנה החצויים וביקש מריינה לאשר לחצי-אחותו, הייזל לבסק (בת פלוטו), להצטרף לליגיון. ריינה הסכימה.
זמן קצר לאחר היעלמותו של ג'ייסון גרייס, גם פרנק ז'אנג - שבאותה תקופה עדיין לא ידע מי ההורי האולימפי שלו אבל חשב שזה אפולו - ניגש אל ריינה והתנצל על מעשי שן-לון, הסבא-רבא שלו, שכביכול גרם לרעידת העדמה ב-1906 בסן פרנסיסקו. ריינה אישרה לו להצטרף לקוהרטה החמישית, אף ביקשה ממנו אף פעם לא להזכיר באוזני כל מי היה הסבא-רבא שלו.

חיות מחמד

לריינה היה פגסוס בשם סקיפיו, אשר גסס מהרעלה כשריינה חצתה יחד איתו את מארה נוסטרום. ריינה לא יכלה לראות אותו סובל, לכן קטעה את ייסוריו בדקירת סכין פשוטה, כביכול.
חוץ מסקיפיו, יש לריינה שני כלבי מתכת בשם ארגנטום ואורום, אשר נושכים את אלו המשקרים.
בדם האולימפוס ריינה רוכבת על פגסוס - אדון הסוסים בן האלמוות - והוא מעניק לה את התואר 'ידידת הסוסים' בגלל היקשרותה לסקיפיו.

פריטים קסומים\נשקים

1. כידון-חרב - חרב המסוגלת לשנות את צורתה גם לכידון, בהתאם לצרכיה של ריינה
2. אולר עם סכיני כסף למקרה שתיתקל באנשי זאב
3. פיגיון עשוי זהב קיסרי
4. שריון לגיון רומי, עשוי גם הוא זהב קיסרי
5. ילקוט ציידות - תיק שהוכן על ידי ציידות ארטמיס (או יותר נכון - ע"י הציידת פיבי) ובו שיקויי ריפוי, חצי הרדמה ואוהל נייד מרוהט עם המספק מים ומזון בריאות

אופי

ריינה היא אדם בעל כוח רצון חזק. היא מאוד קפדנית ואף אחד מחברי הליגיון לא רוצה להיחקר על ידה. ואם זאת - היא קפדנית משום שהיא נחושה להגן על משפחתה, בגלל עברה המסובך. היא משתדלת להיות שלווה ולא מראה חולשה לצד אחרים, מחשש שאם תראה בהלה, או כל אגש אחר המסמן פחד, כל הליגיון ירגיש אותו הדבר והסדר בו יופר.
לריינה יש גם צד רך יותר, והיא שונאת לראות אחרים חווים סערה פנימית, ולכן הייתה נחושה לתמוך בניקו לאורך כל המסע שלהם יחד, לאחר שחש את הכאבים הפנימיים העצומים שלו.
השניים לא שפטו אחד את השני על מעשיהם הקודמים - על זה שניקו התאהב בפרסי, על זה שריינה הרגה את אביה, על זה שניקו נוטר טינה לפרסי, על זה שריינה גזלה על סיקיפיו גורל מר...
יש כאלה המשפפים רייניקו (ריינה וניקו).

ריינה ואנבת'

ריינה ואנבת', למרות שנראות כמו הפכים מנוגדים, דומות במספר דברים:
1. שתיהן בנות של אלות המלחמה
2. שתיהן מנהיגות מעורכות במחנה
3. שתיהן נלחמו במלחמת הטיטאנים
4. שתיהן נלחמו במלחמה נגד גאיה
5. שתיהן אוהבות לרדת על פרסי ג'קסון
7. שתיהן נפגעו על ידי ילד שהן אהבו (אנבת' על-ידי לוק, ריינה על-ידי ג'ייסון)
8. שתיהן היו ביחסים רעים עם אבותיהן

ריינה ותאליה

גם לריינה ותאליה, גם אם זה לא נראה ככה, יש כמה דברים דומים ביניהן:
1. לשתיהן היה.תה אח.ות שהוביל.ה קבוצה של לוחמים.ות ואיתם.ן לא היו ממש בקשר (ג'ייסון לתאליה, היילה לריינה)
2. לשתיהן היו בעיות עם פרסי ג'קסון בעבר
3. שתיהן די מרוחקות, אבל מכובדות
4. שתיהן מנהיגות חבורת לוחמים (ריינה את הליגיון ה-12, תאליה את ציידות ארטמיס)
5. שתיהן הלכו להציל את העולם יחד עם בן.ת האדס וסאטיר (תאליה יצאה עם ביאנקה די-אנג'לו וגרובר, ריינה עם ניקו די-אנג'לו והמאמן הדג')
6. לשתיהן יש שער שחור
7. שתיהן קרובות לג'ייסון גרייס
8. שתיהן נלחמו במלחמת הטיטאנים

חוות דעת אישית


אוקיי, אז ריינהההה
אני מאוד אוהבת את ריינה, כי לדעתי היא מודל לחיקוי - חכמה, אמיצה, טובה, אחראית, ממושמעת אבל יכולה להיות מרדנית כשצריך, נחמדה, חזקה...
היא הוכיחה שהיא חזקה כשהתגברה על כל שיברוני הלב של - פעם אחר-פעם. היא הוכיחה שהיא אמיצה כשהצטרפה אל השבעה במסעם. היא הוכיחה שהיא אחראית כשניהלה את הליגיון הרומי. היא הוכיחה שהיא טובה כשלא בחרה דווקא בצד המנצח (כביכול), אלא בצד של אלה שמגיע להם לנצח. היא הוכיחה הכל, ככה שלדעתי לגמרי מגיע לנערות לרצות להיות כמוהה, כי היא פשוט נהדרת. היא שרדה בלי הורים, בהתחלה, ואחר כך גם בלי אחותה. שברו את ליבה אינספור פעמים ובכל זאת היא נשארה חזקה ולא נתנה לזה להיכנס לה עמוק מדי ללב. היא הסתדרה בניהול מחנה יופיטר גם בלי ג׳ייסון. כשדרכם של הרומאים לא נראתה לה נכונה היא הלכה לעזור ליוונים, למרות שהרומאים היו משפחתה ואיתם תמיד גדלה. היא יצאה למסע יחד עם השבעה וגררה את פסל אתנה פרתנוס כל הדרך, ולא ויתרה גם אם חשבה שעלולה למות. היא באמת דמות נפלאה ואמיצה מאוד, ולדעתי היא מוסיפה המון לסדרה, למרות שאולי ריק ריירדן היה יכול להכניס אותה קצת יותר פעמים, אבל חוץ מזה - מושלם. גם כשהיילה עזבה אותה - היא נשארה חזקה. גם כשג׳ייסון נעלם מהמחנה וחזר עם פייפר ממחנה היוונים - היא נשארה חזקה. גם כשפרסי הגיע, הפך לפראיטור לצדה וריינה חשבה שהוא שכח את אנבת׳ והיא התאהבה בו, ואחר כך אנבת׳ הגיעה למחנה והם חזרו להיות ביחד - היא נשארה חזקה. גם כשהפגסוס שלה מת - היא נשארה חזקה. גם כשאפרודיטה אמרה לה שאף חצוי לא יביא מרפא ללבה - היא נשארה חזקה. גם כשהיא נאלצה לבגוד ברומאים - היא נשארה חזקה. כי ריינה היא דמות חזקה, וכי זה באופי שלה. כי היא פשוט... פשוט ריינה. היא לא ריינה בזכות זה שהיא חצויה, רומאית או בתה של בלונה - היא ריינה בזכות עצמה. בזכות האישיות המדהימה שלה. ריינה.

ציטוטים


ניקו בחן את ריינה. ״איך עשית את זה... פרץ האנרגיה הזה?״
ריינה סובבה את זרועה. הקעקוע עדיין בער כמו שעווה חמה: סמל בלונה, SPQR וארבעת הקווים לציון ארבע שנות שירות. ״אני לא אוהבת לדבר על זה,״ אמרה, ״אבל זה כוח שקיבלתי מאמא שלי. אני יכולה להחדיר כוחות באנשים אחרים.״
המאמן הדג׳ הרים ראש מתרמיל הגב שלו. ״את רצינית? למה לא תידלקת אותי, רומאית? אני רוצה שרירי-על!״ ~ ריינה, ניקו והמאמן הדג׳ - דם האולימפוס, עמוד 52

מאחוריהם שרק המאמן הדג׳ בעליזות בעודו מסדר שורה של בלנדרים. התוכים קיננו על כתפי אתנה פרתנוס. ריינה תהתה אם היוונים יעלבו אם הפסל שלהם יגיע מכוסה בלשלשת ציפורים טרופיות. ~ דם האולימפוס, עמוד 201

״רוצה שייק?״ שאל המאמן. ״יש בו אננס, מנגו, תפוס ובננה, מתחת להר של שבבי קוקוס. אני קורא לו ׳ההרקולס׳!״ ~ ריינה והמאמן הדג׳ בסן חואן - דם האולימפוס, עמוד 204

״אתה צודקת,״ נהמה ריינה. ״תביאי שש בנות נוספות ואולי אז זה יהיה קרב הוגן. אני דורשת להיפגש עם המפקדת שלכן, תאליה גרייס.״ ~ ריינה וציידות ארטמיס - דם האולימפוס, עמוד 207

״נו?״ דחקה בה היילה. ״אין לך שום דבר נחמד לומר לאחותך?״
״תודה שהורית לחטוף אותי,״ אמרה ריינה. ״לירות בי חץ הרדמה, לכסות את הראש שלי בשק ולקשור אותי לכיסא.״ ~ ריינה והיילה במפגשן המחודש - דם האולימפוס, עמוד 212-213

״אתה חייב לגאיה טובה,״ אמרה ריינה, ״על זה שהרגה אותך.״ ~ ריינה לאוריון - דם האולימפוס, עמוד 228

"הסוס מקדימה..." ריינה הנידה את ראשה כלא מאמינה. "זה ה-פגסוס, אדון הסוסים בן-האלמוות." ~ ריינה כשהפגסוסים מגיעים - דם האולימפוס, עמוד 287

"הם רבים מדי." ריינה תהתה במרירות כמה פעמים אמרה את המשפט הזה בקריירה שלה כחצויה. ~ ריינה - דם האולימפוס, עמוד 77


פאנארטים

[.Wonder.]

עוד סיקור נהדר מבית היוצר של מאיה! אח, איזה כיף היה לקרוא את הסיקור הזה.
טוב אז בהתחלה כשריינה הופיעה ב"בן נפטון" לא הקדשתי לה תשומת לב ואפילו הייתי חסרת סבלנות אליה - בעיקר כי זיהיתי אותה כאיום פונטיציאלי על פרסבת' ובתור מישהי שפרסבת' זה האו טי פי שלה לא הייתי מכונה לתת לזה לקרות. אבל לאט לאט, ככל שהספרים נמשכו (ופרסבת' התאחדו, פיוווו) והסיפור המורכב של ריינה נחשף (לריק יש נטייה לעשות את זה לכולם, הגיבורים המסכנים שלו) מצאתי את עצמי מעריכה אותה. למעשה ביטאת את דעתי עליה מצויין בחוות הדעת שלך. כתבת הכל, החרבת ופיטרת וזה מעולה. כמו כן, הוספת מידע מעל ומעבר - מה שהופך את הקיראה בסיקור למאוד מהנה. כי זה לא סתם מועבר במידע משעמם, יש פה פירוט בין היחסים בינה לבין הדמויות, ואף יש קטגוריה מיוחדת לדבר שהכי חשוב (לי, אישית) בסיקורי דמויות- האופי שלה. ותיארת אותו מעולה. וכמובן כתבת גם על ילדותה (גרמת לי להזכר בפרטים הקטנים ביותר, שאפן) ואפילו על קווי דמיון בינה לבין אנבת' ותאליה - מה שלא חשבתי על זה עד עכשיו. הו וכמובן, הציטוטים. אחחחחח, נוסטלגיה. היה נחמד מאוד להזכר בזה.
בקיצור, סיקור נהדר (ואפילו לא הזכרנו את התמונות). אני בהחלט מצפה לראות עוד סיקורים שלך! יתווסף לספרייה

[איפה עדי אשל????]

וואוווווו סיקור מושקע אהבתי אוהבת אוהבתתתתתת

[אין לי כוח לחשוב על שם 42]

42