אממ, אני לא כל כך יודעת לאן לקחת (ואם) לקחת את זה, ואשמח לתגובות בונות

---------------------------------------------------------------------------------------

גלית קמה בבוקר לבית ריק.

היא הייתה צריכה בוודאי להתרגל עד עכשיו לקום בבית ריק, ללכת לישון לבד, לבשל לעצמה-כי זה עצוב להזמין אוכל רק לבן אדם אחד. אבל בכל זאת היא נבהלה. בחלום שהיא חלמה, היא קמה לבית מלא באנשים, חסרי שם, חסרי פנים אבל העיקר שהם היו אנשים.

גלית הכינה לעצמה אוכל, מחכה לה יום ארוך, ואמא תמיד אומרת שאם רק תאכל כמו שצריך, דברים ייראו טוב יותר. גלית תמיד קצת פקפקה בזה, אבל עם אמא לא מתווכחים. היא רשמה לעצמה לקפוץ לבקר אותם באיזה שלב השבוע. היא ארזה את התיק המסורבל שלה ויצאה מהבית, מתקדמת לכיוון תחנת האוטובוס וקו חמש עשרה. כשגלית הייתה ילדה הנסיעה הייתה הזמן האהוב עלייה ביום, כשהיא ישבה באוטובוס, גלית יכלה לדמיין שהיא מישהי אחרת. שקוראים לה בר או שקד או נועה, שהשיער שלה חלק ובלונדיני, או אפילו שחור, לה לא אכפת, הכל עדיף על הגוון הלא בדיוק חום של התלתלים הפרועים שלה. היא יכלה לדמיין שהיא מצחיקה וחכמה ומגניבה, היא יכלה לדמיין שיש לה הרבה חברות ואולי איזה כישרון אומנותי. החלק העצוב תמיד היה בתחנה שלה, שם גלית התעוררה מהחלום והבינה שהיא עדיין היא, אותה גלית ממוצעת ומשעממת.

גלית התבגרה מאז, היא מבינה שזו מי שהיא וככה זה. וצריך לשחק עם הקלפים שקיבלת. בכל זאת גלית חולמת בסתר שהקלפים שהיא קיבלה היו קצת יותר נוצצים.
היום עבר כרגיל, גלית ענתה על כמה שיחות, העבירה כמה תלונות וחטפה כמה צעקות. כשהגיע השעה ארבע, וגלית קמה והלכה הביתה, היא הבינה שאף אחד לא אמר את השם שלה היום.
בבית, גלית אכלה תוך גלילה באינסטגרם. סימנה לב על עוד מסיבה או מפגש חברתי שלא השתתפה בו. וכשנשכבה בלילה במיטה, וניסתה לחשוב על המחר, גל של דכדוך עבר בליבה.

ושוב, גלית קמה בבוקר לבית ריק. ושוב, עברה בגלית המחשבה שגם אם היא תישאר במיטה, אף אחד לא ישים לב. אז היום גלית נשארה במיטה. ואף אחד לא התקשר. ואף אחד לא שאל, והיום עבר לו לאיטו. וגלית לא קמה. והגיע השעה ארבע, וגלית לא קמה. ובלילה, עוד הייתה במיטה, וגל הדכדוך לא עבר.
וגלית קמה בבוקר לבית ריק.