לילה יעל מורג והעלה המוזר|| ג'יני 337, סיפור בהמשכים, דירוג PG- PG13

סיפור לחודש הכתיבה הלאומי

פרק ראשון(שהוא בין פורולוג לפרק)

"מה לעשות, מה לעשות" אמרה האישה והלכה הלוך ושוב בביתה.
"הוא לא אמר כלום על כך שיקרה לה משהו" היא לא הפסיקה להסתובב סחור סחור.
שתי נשים היו בחדר: האחת, האישה, שהלכה הלוך ושוב מצוברחת, היתה אישה גבוהה ונאה, עם עניים חומות ושיער בלונדיני שהיה אסוף בקוקו על כתפה.
השניה, היתה הרבה יותר צעירה, והיא שכבה ללא ניע על הספה של הגבוהה.
למעשה, הגבוהה היתה די בטוחה שהצעירה מתה.
"מעניין מה הוא יגיד על זה" לחשה לעצמה הבלונדינית "מעניין אם ה-די אן אי יעבוד גם כשהיא... כשקרה לה משהוא"
כמובן ש"מה הוא יגיד" לא היתה הדאגה הראשונה שלה.
היו לה דאגות נוספות.
למעשה, הדאגה הראשונה שלה היתה מה יהיה עם הצעירה.
האישה לא היתה חסרת רגישות.
אבל יכול להיות שהוא יעשה לה משהו בגלל שהיא לא הביאה לו אותה שלמה.
וגם אם לא, אין סיכוי שישלם לה.
היא הרי מכירה אותו.
הוא יכעס, זה בטוח.
כי מה שהפחיד אותה היה שיכול להיות שהיא הרגה לשווא.
אפילו, אפילו אם היא הרגה, זה יכול להיות משתלם בהמשך, אם בעזרת התשלום היא תציל אחרים.
אבל עכשיו...
וגם איך היא תביא אותה?
היא יכלה להתעתק ולהשתמש במה שהשתמשה בו קודם, אבל מה שזה עשה לה קודם, מה זה יעשה לה עכשיו?
וזה גם יהיה סתם ביזבוז.
האישה הפסיקה ללכת הלוך ושוב והתיישבה ליד הצעירה.
ואז היא הביטב על השעון שעל הקיר.
עוד שעה.
"עוד שעה, עוד שעה" היא אמרה בקול כדי להכניס לראשה את המידע החדש הזה, שעדיין לא נקלט.
ללכת אליו ברגל לוקח בערך שעה.
בהליכה מהירה.
היא תהיה חייבת להשתמש בהתעתקות ובקסם.
""אה, בעוד כמה ימים ראש חודש!" היא נזכרה בהקלה.
לפחות זה מקל על המצב בקצת...
כך היא לא תוכל לפחד שתבזבז התעתקות.
אבל מה בנוגע לקסמה?
זה יכול לפרק אותה כליל.
אולי היא תיקח ממנה שערה ותסביר את העניין...?
אבל הוא אמר להביא אותה שלמה אליו, ואם לא תציית לו מה יעשה לה...
וגם אם תסביר, הוא לא יקשיב לה...
טוב.
אז שלא יקשיב.
אז שלא יקשיב, והיא לא תקבל את התשלום, והיא- "אוי לא" היא אמרה בקול כשהביטה בשעון.
עוד ארבעים וחמש דקות.
היא התארגנה במהירות, לקחה תיק, באה לתלוש שערה מראשה של הצעירה- אבל לא, עדיף לה להשתמש בקסם.
לא, עדיף לקחת אותה איתה.
הגבוהה לא ידעה מה לעשות.
ואז החליטה.
היא תבוא בלעדיה, ויהי מה.
הבלונדינית באה לתלוש שערה מראשה של הצעירה, ואז עלתה מחשבה במוחה.
"מה אם היא רק התעלפה או נרדמה" חשבה הבלונדינית הגבוהה "איך לא חשבתי על זה?"
היא התחילה לגבש תוכנית בראשה.
כשהצעירה תתעורר, היא תתעתק ותעביר אותה לליד ביתו, ואז הם ילכו.
היא חיכתה.
אבל מה אם היא לא תתעורר? האישה קמה וחזרה ללכת הלוך ושוב.
כלומר, מה אם היא כן מתה?
או נפצעה?
ואז היא הביטה שוב בצעירה.
וראתה שהיא מתעוררת.
"סוף סוף!" אמרה המבוגרת.


*שימו לב, פרק זה הינו פרק שלם ולא חצי ממנו.
כלומר, פרק זה הוא בעצם גם המשימה השנייה של חודש הכתיבה הלאומי וגם הראשונה.

קטע מאד נחמד, יש לי כמה הערות:
1. המילה "לילי" מופיעה הרבה בקטע. כדאי לך להוסיף מילים חלופיות כמו "היא" וכאלה.
2. בקטע לא נהוג לכתוב "/" זה פשוט קצת מסורבל.
3. כתבת כך
"לילי ציפתה שהוא יהיה רטוב, לפחות בקצת,"
וקצת אחר כך:
"לכן לילי ציפתה שעלה השלכת שהיה על הרצפה יהיה רטוב, לפחות בקצת."
חזרת כאן על אותן מילים. קצת קטנוני, אבל גם קצת מציק. עדיף היה אם תחליפי אותן באחת המקרים.

כמה הערות קטנות לפני שאתחיל:

**מאוד.

**צעיפים.

**היה.

**יצאה.

טוב, אז, קודם כול, הרעיון הכללי מאוד חמוד. אהבתי את המבנה של הפרק הזה - מתחיל במשהו רגוע וקליל, ונגמר בכך שהיא נעלמת אחרי שאבקה מוזרה יוצאת מעלה ומעלימה את לילי.
אהבתי שלמרות שזה רק פרק ראשון, אנחנו זוכים לקבל טעימה מאוד נרחבת מלילי. עוסקים הרבה במחשבות שלה, וכך אנחנו לומדים להכיר אותה ולהזדהות איתה, שזה חשוב מאוד כשכותבים סיפור.
יש לסיפור הזה פוטנציאל די גדול, יש לו הרבה לאן להתפתח, אז אני באמת מצפה לראות מה תעשי עם זה ולאיזה כיוון תקחי את זה. מקווה שתשמרי על הפוטנציאל הזה ותממשי אותו כראוי בעזרת הכתיבה שלך.

יש לי כמה הערות, ברשותך, שכמובן, לא נועדו לפגוע בך, אלא רק כדי לעזור לך להשתפר, כי אני באמת חושבת שאם תמשיכי לכתוב, את יכולה להיות ממש ממש טובה בזה.
אז, לפני הכול, רציתי לציין שאת מזכירה יותר מדי פעמים את השם "לילי". כל הפרק מדבר עליה, והוא אפילו מנקודת מבטה. ברגע שאת כל הזמן כותבת "לילי", זה מבלבל את הקוראים, וגם מיותר, כי אנחנו כבר יודעים שמדובר בלילי, אין טעם לחזור על זה שוב ושוב.
עוד הערה היא שהמתח לא ממש נבנה. רוב הפרק רגוע וקליל, והמתח מתחיל להיבנות רק בכמה שורות האחרונות. זה גורם לקוראים להשתעמם ולפעמים אפילו לא להגיע למה שאת רוצה שהם יגיעו אליו - המתח, כי ברוב הפרק אין ממש עלילה, וסתם מספרים קצת על לילי וקצת על היום שלה. לא מעניין במיוחד, את מסכימה איתי?
הערה נוספת היא שאני לא מרגישה שאת בתוך הסיפור, וברגע שאת לא בתוך הסיפור - אף אחד לא יצליח להיכנס לסיפור. את פשוט מספרת מה קורה, וזה בסדר, אבל אני פשוט מרגישה שזה לא ממש סיפורי, אם את מבינה למה אני מתכוונת.
משהו כמעט אחרון! יותר מדי אנטרים. את עושה אנטר אחרי כל משפט קטן, גם כשממש לא צריך. תרדי שורה כשהפסקה מסתיימת, אפילו שתי שורות, תלוי במצב. ככה זה פשוט נראה תקוע ומפורק.

אוקיי, ברגע שאת כותבת שככה היה לה זמן לחשוב ולהיות לבד, את בעצם מסבירה משהו שקשור ללילי. וזה נהדר להסביר על דמויות, חשוב שהקוראים יכירו אותן, שלא תביני אותי לא נכון, אבל בתור קוראת, אני מעדיפה להבין שהיא מעדיפה ללכת בהליכה מהירה כי ככה יש לה זמן לחשוב ולהיות לבד, מתוך המעשים שלה. אני לא רוצה שאת תסבירי לי למה היא עושה משהו מסוים, אני רוצה להבין את זה בעצמי מתוך הפעולות שהיא עושה.

כמה דברים. א. כשאת כותבת את המילה "כזאת" בהקשר הזה, היא הופכת לסלנג, וזה קצת פחות מתאים לספר (כמובן, אם דמות אומרת את המילה הזאת בהקשר הזה, הכול בסדר, אבל כשאת משתמשת במילה הזאת כדי לתאר משהו, זה כבר הופך לסלנג שלא מתאים לסיפור). ב. הניסוח קצת מסורבל, ודי קשה לי להבין מה האבקה עושה שם בכלל, ואיך היא משפיעה בשלב הזה על לילי.

לסיכום, אהבתי את הרעיון הכללי, אני מצפה לראות מה תעשי איתו. אני חושבת שעוד אפשר לעבוד על הכתיבה, אבל באמת, ככל שכותבים יותר - משתפרים וצוברים ניסיון. תמשיכי לכתוב! :>
כמובן, לא התכוונתי לפגוע בך בשום שלב, ממש מצטערת אם פירשת את הדברים שכתבתי בתור דברים פוגעים.

עריכה: בזמן שכתבתי נגה הספיקה להעיר לך לגבי השימוש הרב בשם "לילי", אבל אני כן רוצה להוסיף ולציין שחשוב לא רק להחליף חלק מהפעמים בהן את כותבת "לילי" במילה "היא", כי אז נוצרות כפילויות שלא נעימות לקריאה.

רק 2 דברים לפני חצי הפרק של היום:
דבר ראשון, תודה רבה על כל התגובות הבונות שעוזרות לי להשתפר!
בבקשה תכתבו עוד תגובות בונות, תמיד טוב.
דבר שני, לכל מי שקרא כבר את הפרק הראשון ולא מבין מה פתאום הוא השתנה, והפרק הזה זה מה שקראתם כבר,
אז רק היום כשבאתי לכתוב עוד חצי פרק, נזכרתי שבטעות כשכתבתי את הפרק הראשון בטעות כתבי את הפרק השני.
אז פשוט שיניתי אותו למה שבאמת הפרק הראשון, ופה אני אכתוב חצי מהפרק השני.
אז חודש טוב ו... בבקשה תגיבו

פרק 2 חלק א

לילי יצאה מבית הספר.
קור אימים היה בחוץ, והיא היתה לבושה רק בסווטשרט דק.
כשלילי בדקה את תחזית מזג האוויר אתמול, היה כתוב שיהיה יום שימשי חם, לכן לילי לא באה מוכנה מספיק למזר אוויר כזה.
לילי האיצה את צעדיה, היא גרה רחוק מבית סיפרה, מרחק של בערך שלש רבעי שעה בהליכה מהירה.
היא אף פעם לא נסעה באוטובוס, או במונית, או ביקשה מהוריה שיסיעו אותה לבית הספר, והעדיפה ללכת לבית ספר ברגל.
טיפטוף החל לרדת.
לא משהו חזק, לא כזה שיכול לחדור בעד הסווטשרט הדק שלה, אך עדיין זה לא היה נעים במיוחד.
היא האיצה את צעדיה בשנית.
לילה נזכרה שאחיה תום, בצבא, הוא בכלל לא גר בבית, ואחותה, יעל, שבתיכון, בדיוק בסיור של חודש באוניברסיטה שיש סיכוי גדול שתילמד בה בעוד שנים אחדות בלבד.
עקב כך, הוריה של לילי החליטו לצאת לטיול בצפון אמריקה הדרומית רק הם, ולילי נשארה לבד.
זה לא שעשו לה בכוונה או משהו, ולילי יכולה להסתדר רק היא חודש בבית, ובכל זאת לילי קצת נעלבה.
לפחות היא התנחמה שזה להנאה שלהם.
מלבד זאת, הם שאלו אותה בעצמם אם זה בסדר להשאיר אותה לבד בביתה והיא ענתה שכן,זה בסדר, כל עוד הם נהנים...
אז זה יצא בסוף שלחודש שלם לילי תהיה לבדה בביתה.
ההורים של לילי בטוחים שזה נותן לה חודש להתנסות ב"חיים האמיתיים".
הגשם התחזק, והחל לחדור מעט בעד הסווטשרט של לילי.
לילי רעדה מקור.
לילי היתה נערה יפה, בת 15, בעלת שיער חום יפה ועניים חומות.
היא היתה רזה, אך לא מקל.
היא לבשה חולצה צמודה, ומגפים חמות חומות - למזלה.
היא נהגה ללבוש אותם תמיד בחורף, גם אם לא היה ממש קר.
התקופה היתה שיא החורף.
הגשם התחזק, והפך למטר שכמו ירה באוויר, חזק מאד.
ללי נעצרה, וחיפשה בעניה מקום מחסה.




בבקשה תגיבו כדי שאני אוכל להמשיך!!!

התיאורים שלך ממש יפים ומסקרנים, כן היו כמה שגיאות כתיב (ממליץ לך לשכור בטא) אבל זה לא משנה, בכל מקרה, ההתחלה מאוד מעניינת ומסקרנת וממש חבל לי שהפרק היה כזה קצר :>
חלק מהניסוחים שלך קצת הפריעו לעין ואני חושב שכבר ציינו את הרוב בתגובות מעליי.
זה הכל, מחכה לפרק הבא!

תודה רבה שהגבת, ככה יכולתי לעשות את האתגר היומי!
תודה שהקשבת למה שכתבתי לך בנו"ד.

פרק 2 חלק ב

הדבר היחיד שלילי ראתה היה עץ גדול במיוחד, עם צמרת גדולה.
היא הלכה והתיישבה תחתיו.
הסוודר הדק שלה כבר היה ספוג, היא הורידה אותו.
העץ היה מאד גדול וצמרתו הסתירה אותה, אך ממילא העוברים והשבי לא יכלו לראות דבר עם כל הצעיפים והכובעים ומטריות שלהם.
עדיין ירדו מעלי העץ כמה טיפות, אך זה היה טוב בהרבה מהגשם החחזק שירד קודם.
היא רעדה מקור.
כשהסווטשרט שלה סוף סוף התייבש, גם אם במעט, היא שבה ועטתה אותו עליה.
היא הרגישה שעוד שנייה היא תהפוך לגוש קרח.
הגשם לא פסק מלרדת.
לפתע צד משהו את עניה.
זה היה עלה שלכת שהיה על הרצפה לידה.
מה שהיה מפתיע בו, זה שהוא היה יבש לחלוטין.
נכון, העץ סיפק מגנה ודרכו גשם הזלעפות לא ירד, אך עדיין נשרו טיפות מהעלים, וזה בכלל לא היה הגיוני שעה כזה יהיה יבש לגמרי.
לילי רכנה מעל העלה המוזר והביטה בו.
העלה היה גדול ובצבע כתום - אדמדם בהיר, ולמען האמת, הוא היה די יפה.
לילי הרימה אותו והביטה בו.
לפתע יצאה מהעלה מין אבקה מאד מוזרה: היא היתה אדומה, ונראתה כמו מין עשן*, רק מאבקה.
לילי מאד נבהלה.
האבקה התפזרה סביב לילי.
ואז האבקה כמו בלעת אותה.
לילי לא ראתה יותר כלום, רק אבקה, ונדמה היה לה כאילו היא בעולם מקביל מוזר, שרק האבקה בו.
ואז היא התעלפה.
היא היתה בממימד המוזר של האבקה עוד בערך שתי דקות, ואז היא נעלמה.

__________________________________
*האבקה לא היתה מזיקה כמו עשן, אבל היא נראתה קצת כמו עשן אדום וזאת ההדמיה המתאימה ביותר שהצלחתי למצוא.

בבקשה תגיבו כדי שאוכל לפרסם עוד פרק, אחרי שהמשימה של היום תתפרסם, כי זאת המשימה של אתמול עדיין, אני סתם עורכת את זה, אז בבקשה תגיבו כדי שאני אוכל לפרסם את הפרק הבא.
אה כן, ואני יודעת שזה טיפה מאכזב שהפרקים כל כך קצרים, אבל אל תדאגו, הבאים יהיו יותר ארוכים.

הודעה זו נערכה ע"י ג'יני 337 ב Jan 5 2022, 10:33 AM

הקפצה כדי שתוכלי לפרסם את הפרק הבא :)

תודה רבה(:

פרק 3 חלק א

"סוף סוף!" היה הדבר הראשון שלילי שמעה כשהעוררה.
"מה? איפה אני? מה קורה פה?" היא שאלה בבילבול, מנסה להיזכר במה שקרה לה לפני שהתעלפה.
אה כן- העלה המוזר, האבקה... היא נזכרה.
"טוב- אה- מה שקרה" היא שמעה קול, וראתה אישה גבוהה ובלונדינית רוכנת מעליה.
רק עכשיו היא שמה לב שהיא שוכבת על ספה לבנה גדולה.
היא קמה והתיישבה.
"העתקתי-אותך-בעזרת-עלה-שלכת-כדי-להביא-לו-די-אן-אי-כדי-שהוא-יביא-לי-עלה-זהב-כדי-"הגבוהה ניסתה להסביר את עצמה, והיא אמרה את כל זה בנשימה אחת.
"חכי, חכי," קטעה אותה לילי, "לאט יותר, ברור יותר, מובן יותר. קוראים לי לילה, אבל את יכולה לקרוא לי לילי. מה שמך?"
"יעל" אמרה האישה והתנשפה.
יעל זה שם יפה, לדעתה של לילי.
זה היה השם השני שלה.
"אוקי. עכשיו תספרי לי: למה אני פה? מה זה עלה השלכת המוזר הזה?" המשיכה לילי.
"בסדר.
אחד הקסמים שלי זה עלה שלכת.
אני-"יעל ניסתה לומר.
"אחד הקסמים שלך זה מה? מה? אולי כדאי שתסבירי את עצמך טוב יותר?" לילי אמרה.
"אולי תקשיבי עד הסוף במקום לבוא אלי בטענות ולקטוע אותי כל הזמן? פשוט תנסי להבין ממה שאני אומרה וזהו!"יעל התעצבנה.
"אוקי, אבל תשתדלי להסביר את מה שאני אומרת, אחרת אינני אבין." השיבה לה.
"טוב. אז אין לי מושג מה עם העולם שלך אבל העולם שלנו קסום.
יש קסמים שיש לכולם, ויש קסמים שלכל אחד הקסם הוא שונה.
אחד הקסמים שלכל אחד הוא שונה שלי, זה עלה שלכת.
מה שהעלה הזה עושה זה שהוא מתעתק אנשים שהם לא אני." יעל ניסתה להסביר.
"לתעת- מה?" היה קשה להבין את דיבורה של יעל, אך את המילה האחרונה לא היתה ברורה בכלל ללילי.
"לתעתק, שזה אומר אני אעלים אותך במקום אחד ואחזיר אותך באחר.
בקיצור, מה שקרה לך."יעל הסבירה.
"סליחה?" התפרצה ללילי לדבריה "את זאת שעשתה לי את זה?" ללילי החלה לתעב את יעל, לאט לאט.
"כן, אני עשיתי לך את זה. ואם תמשיכי לקטוע אותי כל הזמן בסוף נאחר." היא ענתה ללילי.
"אז איפה עצרנו? אה כן.
אז איש אחד בשם ארטמיס הבטיח לי עלה זהב אם אביא אותך לכאן, שזה מחיר ממש טוב ויוצא דופן ואל תקטעי אותי! אני מסבירה! אז הוא הבטיח לי עלה זהב, שזה קסם מאד נדיר, ויש לו שימושים רבים.
ולמה הוא היה צריך שאביא אותך? כי המלך הוציא חוק שאסור לבקש קסם יחודי ממשיהו שלא נמצא בעיר בא אתה גר, למה הוא עשה את זה? אל תשאלי אותי, כי אני לא יודעת. יש לו החלטות מאד מוזרות."
"נכון, אבל זה עונה על השאלה למה דווקא אותך, ולא למה הוא רצה אותי מלכתכילה." ללילי אמרה.
"כן. אז הוא רצה אותך כי הוא צריך די אן אי של אדם מעולמך כדי להשלים את השיקוי שלו.
מתברר שאפשר לבדוק עולם שייכות לפי די אן אי.
ואיזה שיקוי הוא מכין?
גם את זה אל תשאלי אותי, כי גם את זה אני לא יודעת." יעל ענתה לה "תגידי, למה את חושבת שהתעלפת?" שאלה יעל.
"אני חושבת שזה מהלם, אבל מסע בעלה שלכת אני יכולה לעבור" לילי לא ממש רצתה לענות, אך בכל זאת היא עשתה את זה"אז אנחנו הולכות לברוח מארטמיס או משהו?" שאלה.
"לא" ענתה יעל "אנחנו מתעתקות אליו עכשיו."








יאוווווווו בבקשה תגיבו כדי שמחר אני אוכל לפרסם פרק.

בעיקרון ממש אהבתי את הכתיבה שלך, העלילה והרעיון ממש יפים לדעתי! דבר קטן שהפריע לי זה שךפעמים ליל מדברת בשפה "גבוהה" ובלק בשפה יותר יומיומית וזה קצת מפריע בעין

בקשר לאיך שהדמויות מדברות- זה בכוונה ככה, זה צורת הדיבור של הדמויות.

פרק 3 חלק ב

"אז תני לי להבין.
את חטפת אותי לעולם מוזר שאת גרה בו בעזרת עלה שלכת הזוי, בלי להגיד לי כלום, כמעט הרגת אותי, רק כדי להביא אותי לנבל מרושע שיקח ממני די אן אי, כדי שהוא יתן לך איזה עלה זהב מטופש שיכולת פשוט לקנות, ואת לא משנה את דעתך ואת באמת הולכת להביא אותי אליו, ואת עדיין בטוחה שאת עצמך לא נבלית מרושעת.
אה כן, ואת מתעתקת אותי שוב בעזרת עלה שלכת נוראי, בלי רשותי." נראה היה שלילי נחרצת שיעל אישה נוראית.
"ממש לא.
דבר ראשון, ארטמיס לא נבל מרושע!
הוא אדם טוב!
דבר שני, לא, לא יכולתי לקנות עלה זהב לבד כי הוא יקר בצורה מוגזמת.
דבר שלישי, אני מודיעה לך כרגע שאת הולכת להתעתק." אמרה יעל, למרות שאחרי ששמעה את לילי היא כבר לא היתה בעצמה בטוחה שמעשיה היו טהורים.
כי הם לא.
"באמת? אז מה בדיוק מעשיו הטובים? מה הוא מתכוון לעשות עם הדי אן אי שלי?" שאלה לילי "חוץ מזה, איך נלך לשם? איפה זה בכלל?" לילי שמה לב שבחוץ עדיין ירד גשם זלעפות, אפילו שהיא היתה בעולם שונה לגמרי מקודם.
משום מה בתוך הבית היה עדיין חם, אך בכל זאת ללילי היה קר קצת עוד מקודם.
אבל היא לא התלוננה.
"אל תדאגי, נתעתק לליד הבית שלו, אין לנו זמן ללכת ברגל או לנסוע לשם." יעל בחרה להתעלם מהשאלה הראשונה של לילי.
"וזה?" לילי אמרה והצביעה על הגשם שבחוץ.
"ניקח מעילים ומטריות" אמרה יעל.
לילי ניסתה לדלות ממוחה עוד שאלה שתיתן לה זמן לחשוב איך לברוח משם, אבל היא ידעה שכדי לחזור לעולמה היא חייבת עזרה ממישהו בעל כוח ליצור עלה שלכת.
ויעל לא תזור לה בכך.
"ואם אסרב?" זו היתה השאלה היחידה שעלתה במוחה של לילי.
ליעל היו יסורי צפון קשים באותו רגע.
"אמ.. את צודקת. אני לא יכולה לקחת אותך ללא רשותך.
עשיתי טעות כשהבאתי אותך לכאן.
אני מצטערת"יעל אמרה, אך באותו רע הופיעה על השולחן נוצה כתומה ארוכה.
יעל נגעה בנוצה, והיא הפכה לפתק לבן מקופל.
יעל קראה את מה שכתוב בו ופניה החווירו.
לילי הלכה ומהר לקחה את הפתק, פותחת אותו וקוראת מהר לפני שיעל תעצור בעדה.
להפתעתה, יעל לא עשתה שום צעד שמונע מלילי לקרוא את הפתק.
זה מה שהיה כתוב בו:

אני מזכיר לך, בעוד חצי שעה את צריכה להיות אצלי אם בת אדם מכדור הארץ.
אני מזכיר לך, לא כדאי לך לאחר או לא לבוא.
וכן, זה איום.
ארטמיס.


"יודעת מה, בסדר.
קחי אותי אליו, הוא יקח ממני די אן אי, ואז תביאי לי עלה שלכת שיחזיר אותי לכדור הארץ.
ולא לאפריקה או משהו, אלה לביתי.
ואני אגיד לך, לא כדאי לך להתעסק עם ארטמיס הזה, הוא נשמע לי בחור גס רוח." אמרה לילי לאחר שקראה את המכתב.
"אוקי, תודה תודה רבה" אמרה יעל "קחי מעיל, תבחרי כל דבר מהארון ששם" והיא הצביעה על ארון מעילים גדול שהיה בפינה "ואת יכולה לבחור משם גם מטרייה.". יעל הלכה לחדר צדדי, כנראה כדי לקחת גם כן בגדים מתאימים.
לילי בחרמ מעיל גשם + פרווה לבן גדול, ומטרייה שקופה.
יעל חזרה עם מעיל תכלת ומטרייה שקופה, ואז נקשה באצבעותיה ועלה שלכת הופיע.
"איך דיוק עוברים עם עלה שלכת?" שאלה לילי.
"באותה דרך שעברת לפה- פשוט נוגעים בו." אמרה יעל "תגעי בו, אני אחריך"
לילי נגעה בעלה השלכת.

_____________
מאד אשמח לתגובות בונות

מקפיצה כדי שתוכלי לפרסם את הפרק הבא :)

פרק 4 חלק א

קרה בערך מה שקרה כשלילי עברה לביתה של יעל, רק שהפעם היא לא התעלפה, כי היא ידעה כבר מה הולך לקרות ולא היתה בהלם.
כשההתעתקות הסתיימה, לילי היתה ברחוב הגשום.
אמנם לא היה גשם חזק כמו שהיתה בו קודם, אך בהחלט גשם.
לילי מהירה לפתוח את המטריה שלה.
לפתע ראתה את יעל "מתפוגגת" לשם.
"אז.. הולכים אליו?" לילי שאלה.
ה עמדו בפתחו של בית גדול, שבעצם יותר הזכיר ווילה- או בעצם טירה קטנה.
הבית התנשא לגובה ונראה די מפחיד.
"בואי" אמרה יעל ונכנסה לתוך הבית.
לילה הלכה אחריה.
יעל דפקה בזוג דלתות גדולות.
הם נפתחו מעצמם.
לילי הלכה אחרי יעל, שפנתה למסדרון אפל מצד ימין.
משם יעל טפחה קלות 3 טפיחות על שטיח קיר, שחשף לפניו דלת.
הדלת הובילה למסדרון נוסף, שבקצהו גרם מדרגות חשוך, אפלולי, צר, לוליני, וגבוהה.
הם טיפסו במדרגות, בקציהם היה חדר ללא דלת, שחסר בו קיר אחד, והיו על שלושת קירותיו כמה דלתות.
להפתעתה של לילי יעל הקישה באצבעותיה, ואבקה נוצצת יצאה מהם, והתפזרה על הרצפה.
אז יעל הרימה מרצפת, שבקציה היה חבל.
"צריך להחליק על החבל מכאן" אמרה יעל.
היא החליקה על החבל, ולילי לא ראתה אותה עוד.
לילי ירדה גם היא בחבל, והמרצפת נסגרה אחריה.
היה שם חדר חשוך מאד, עם לפידים קטנמים על הקירות שהפיצו אור מאד חלש.
היה שם דלת בודדת.
יעל דפקה שלוש דפיקות, ביד רועדת מעט.
"את יכולה להכנס" נשמעה לחישה עדינה.
יעל נכנסה ולילי אחריה.
עמד שם אדם גבוהה, עם שיער שחור וגלימה ארוכה שהגיעה עד הרצפה.
ארטמיס חייך חיוך נעים.
"הבאת לי את מה שביקשתי?" שאל את יעל.
"בהחלט" היא ענתה, ודחפה דחיפה קלה ולא נעימה את לילי.
האיש בחן את לילי, ותלש שערה מראשה.
"יפה, יפה" אמר האיש "את מוזמנת ללכת".
"אבל מה עם התשלום שלי?" אמרה יעל בקול חלש.
"למה שאשלם לך?" שאל האיש
"כי הבטחת" ענתה לו יעל בקול חלש וקטן עוד יותר.
"אז מה?" אמר
"כלום" אמרה יעל בקול רועד.
"אז קדימה, אינני זקוק לך יותר." האיש אמר
יעל פנתה לצאת מהדלת, ולילי איתה.
"הילדה נשארת כאן." זה היה קול יציב, שאי אפשר לערער עליו.
לילי הסתובבה.
האיש נראה מפחיד יותר.
והאיש דחף את יעל החוצה, וטרק את הדלת.

________


בבקשה תגובות בונות!

טוב, גם אני גרוע ממש בתיבוב
אז רק: ממש יפה ומעניין, ממש מותח, אהבתי איך ששמרת על איזון אנושי באישה, למרות שאולי הוא היה טיפה מהיר מדי, אבל היה ממש יפה

פרק 4 חלק ב

יעל רצה במורד המדרגות ואל מחוץ לבית.
רק להיות כמה שיותר רחוקה משם חשבה.
לבסוף עצרה באמצע הרחוב והתנשפה.
היא ניסתה לארגן את מחשבותיה:
עד עכשיו: חטפתי נערה תמימה, שאני לא מכירה
הבאתי אותה לקוסם מרושע שלא נתן לי תגמול
השארתי אותה לחסדיו
ברחתי.
אופס.
הגשם ירד בחוזקה ויעל נרטבה.
היא פתחה את המטריה שלה והמשיכה לצעוד לעבר ביתה.
מה אני אעשה עכשיו? חשבה בחוסר אונים.
יש לי כמה אופציות:
1. להלשין למלך על ארטמיס.
אבל מה אני כבר אגיד לו?
"שלום כבוד המלך, חטפתי ילדה ואני מתחרטת, תוכל להחזיר לי אותה?"
אין מצב.
2. לחזור הביתה, לקנות עלה זהב ולשכוח מהעניין.
המצפון שלי לא יאפשר לי.
3. ללכת לנסות להציל את לילי.
מפחיד.
יעל נעצרה והסתובבה אחורה.
מרחוק היא ראתה את ביתו של ארטמיס, שהזכיר טירה.
בלא שליטה היא רצה לביתה.
לא חשבה אני לא יכולה .
אם כל האופציות גרועות, מה תעשה?
היא נעצרה.

***

לילי ישבה בחוסר אונים בתוך כלוב.
כן, כלוב.
ארטמיס הכניס אותה לתוך כלוב.
ידיה היו אזוקות, ורגליה היו מחוברות לקיר.
אם אתם חושבית שהיא ישבה איפה שיעל הושיבה אותה, אתם טועים.
ארטמיס השאיר אותה בחדר אפלולי והלך.
יעל הזאת רק מהמחשבה עליה היא נמלאה חימה.
לפתע הדלת נפתחה.
בפתחה... ארטמיס עמד.
"את באה עכשיו!" אמר.
"תשחרר אותי!" אמרה לילי, למרות שהיא ידעה שאין סיכוי שזה יקרה.
"למה לי?" אמר.
"כי למה לא? ולמה כן?"ענתה לו לילי.
"לא- כי אני צריך אותך, וכן- כי אני צריך אותך.
עכשיו תבואי!" ארטמיס המפחיד ענה לה.
"בטח, בטח שאני אבוא.
גם במקרה יש לי כוח מאד חזק שמסוגל לנתק שלשלאות מהקיר, ופשוט התעצלתי להשתמש בו עד עכשיו." ענתה לילה בליגלוג.
ארטמיס הקליק בידו בעצבנות, וכל השלשלאות וגם הכלוב הגדול נעלמו, מלבד האזיקים, ששמרו שלא תיברח.
ארטמיס, שגרר את לילי אחריו, נכנס לחדר שהיו בו קודם, רק שהפעם עמדה בו קדרה גדולה.
"ועכשיו..."אמר ארטמיס ברשעות.
אך לפתע הדלת נפתחה.
ובפתח עמדה לא אחרת מאשר... יעל.
יעל הניפה את ידיה, והאזיקים של לילי נעלמו.
לילי רצה אל הדלת, ויעל רצה אחריה.
לבסוף נמלטו הרחק מביתו של ארטמיס.
______________
אשמח מאד לתגובות בונות.

מקפיצה כדי שתוכלי לפרסם את הפרק הבא