אוקיי, קטע שקשור לקטע הזה אבל לא ממשיך אותו. תהנו!!!!!! ותת''בבו
-----------------
עמדתי מחוץ לחדר הממתנה, כוססת ציפורניים ומביטה שוב ושוב בעוברים והשבים. מבטי נפל על דלת הכניסה, שם רוקננים ולורמנים הצטופפו בניסיון להכנס. לא היה נראה שלמישהו משני המינים אכפת שהוא נוגע במין השני. כולם רק רצו להגיע לחצי שלהם בבית החולים.
קמתי מהספסל והתקרבתי לחלון המוטבע בקיר שמפריד בין הרוקננים ללורמנים. אנשי חיות היו מפוזרים בחדר, מבטי דאגה על פניהם.
''הלן מרלן!'' נשמע קול מהרמקולים. סובבתי את ראשי בהפתעה. זה היה ממש מהיר.
התחלתי לרוץ אל עבר חדר הבחירות, מפילה אנשים לימין ולשמאל. התנגשתי בדלתות העץ, מועדת מעט, ולאחר רגע מצאתי את עצמי מתייצבת מול תינוק קטן, נרלון בן-זוגי וצוות רפואי של שלושה רופאים חצי-חזירים. הדלתות נטרקו מאחוריי.
''זה - זה הוא - '' לחשתי והבטתי בפליאה בבן-זוגי האריה.
''כן,'' הוא חייך אליי. ''הוא יצא בשלום!''
יש!'' צרחתי בשמחה ודמעות עלו בעיניי. חיבקתי את נרלון חיבוק קצר ומוחץ, ולאחר מכן הרמתי את התינוק שלנו בשתי ידיי. פתאום נפלו עיניי על שני דגלים בפינת בחדר, והפסקתי לחייך מייד. ''כבר עשיתם לו את הבחירה?'' שאלתי בחשש, מניחה את הילד שלי על מיטת התינוקות ממנו לקחתי אותו. ''לאיזה צד הוא הולך?'' ראיתי את נרלון מחליף מבט מתוח עם אחד הרופאים החצי-חזירים.
''עדיין לא...'' אמר נרלון במתח ומולל את השמיכה הירוקה אשר החזיק בידיו, ''אבל...'' הוא הביט שוב ברופא. נראה היה שראשו שוקע קצת בכרית אשר עליה היה מונח. נרלון בלע את רוקו. ''כשהוא יצא, הוא החליק בטעות מהידיים של מארכל ונפל על הרצפה. בגלל כל הדם הוא החליק לעבר הדגלים... אבל... הוא לא נשאב אל אף אחד מהם. כאילו הם התעלמו ממנו... או שהוא התעלם מהם.''
אני חושבת שבגלל כל ההלם לא הראיתי בחוץ עשירית ממה שהרגשתי בפנים. הייתי נסערת, מופתעת, מפחדת. מה לורנן יעשה לו? האם הוא יהרוג אותו? ישלח אותו לגלות? ינדה אותו מהחברה? שאלות אלה ונוספות התרוצצו בראשי. התיישבתי על כיסא פלסטיק שהיה שם, נושמת עמוק.
''הו - כבר הודעתם ללורנן?'' שאלתי חלושות.
''לא, לא,'' אמר נרלון. ''את יודעת מה הוא יעשה אם הוא יגלה מה קרה כאן?''
''זו בדיוק הבעיה.'' בלעתי רוק. ''אני לא יודעת.''

---------

כן יצא קצת קצר
לא נורא
תי''בתובים?