חסרי זיהוי || אוונס, קטע קצר

[harrypotter111]

בשביל לקרוא את הפרק הזה צריך לקרוא גם את הפרק פגישה מסתורית (לחיץ).
וכל הקטעים שקשורים לגלקסיה הזאת נמצאים במדף שלי (לחיץ) תחת הכותרת "שחר הגלקסיה".
אשמח לת"ב:)

• חסרי זיהוי •

מ י ק ו ם :  ח ל ל י ת  ש ל   ' ח י צ י  ה ש ח ר '
ז מ ן :  1 1  מ ח ז ו ר י  א ו ר

"א- אדוני," הגבוה נכנס לחדר וקד קידה קצרה אל גב הכיסא שמול האח הבוערת הדיגיטלית שהאדון התעקש להוסיף למשרדו. "העסקה הושלמה, אבל-"
"יופי. הגש בבקשה דו"ח עם כל הפרטים החשובים, אין לי זמן עכשיו לשיחות-נימוסין."
"אדוני, אני יודע, אבל אני חושב שתרצה לשמוע על זה בהקדם," התעקש השליח.
האדון נאנח וקם באיטיות מהכיסא שלו. "אני מקווה בשבילך, רואן, שגם אני אחשוב כך." הוא היה איש גבוה, בעל שיער שחור קצר שסופר בצורה שיצרה חץ מצביע כלפי מטה, רמז להיותו בעל דרגה גבוהה ב'חיצי השחר' - או אולי אפילו 'המאור' עצמו, המנהיג הגדול. 'חיצי השחר' הייתה אגודה כל כך סודית, שלא היה אפשר לדעת מי נמצא באיזו דרגה, מי באמת אחראי ומי רק ממלא הוראות. החליפה השחורה שלבש, צבע עורו הירוק-כהה ועיניו האפורות הבליטו את זיהוי-האי הצהוב חיוור שיצר כמו הילה מסביבו.
"אהמ, אדוני, הפגישה שהייתה לנו התקיימה בלי תקלות, אך שני דברים גרמו לי לחשוב שמשהו גדול מתרחש, וכדאי שתדע-"
"בלי הקדמות," אמר האדון בקול שקט.
"המנהיגה עצמה באה לפגוש אותנו," פלט רואן. "והיא הייתה חסרת-זיהוי."
רואן היה בטוח באותו רגע שאילו האדון היה מחזיק בידו כוס, היא הייתה נופלת בידו ומתנפצת על הרצפה. העולם כאילו נעצר מסביבם, והוא הרגיש את החללית רועדת לרגע תחת רגליהם. הוא נזכר בבהלה שלפי השמועות המסתובבות בחללית, האדון עצמו הוא זה שמחזיק את החללית שלמה ועובדת, כדי שלא יוכלו לעשות מרד ולהעיף אותו ממנה. רואן נשבע לעצמו שמעכשיו הוא מתחיל להאמין לשמועות, ועצר בעצמו מלגעת בסימן הזיהוי שלו, משהו שתמיד עזר לו להירגע.
"אתה בטוח?" קולו של האדון מעולם לא היה קר ונוקשה יותר.
"בהחלט, אדוני."
האדון הרים את ידו ונגע במצחו של רואן.
"אדונ-"  לפתע הוא השתנק ועיניו פלבלו. ידיו החלו לרעוד והוא התנשף בכבדות, מרגיש כאילו גופו נשרף.
"עכשיו לך," אמר האדון והוריד את ידו ממצחו של רואן.
"מה- מה עשית לי?" לחש רואן בכאב.
"הורדתי אותך לזיהוי-סי ריק. עכשיו אתה שום דבר, רק זיהוי של משרת בלי צבע ייחודי," לחש האדון כשקולו מעביר ברואן צמרמורות ודבריו גורמים לו להזיע בכבדות.
"אבל- אני-"
"אני לא חייב לך שום הסברים," ירק האדון. "לך למטבחים ותגיד שאתה משרת חדש. אין לך עכשיו שום זכות לפתוח שיחה, אתה מדבר רק כשפונים אליך. ייתנו לך את שאר ההוראות במטבח." דבריו היו קשים וקולו עדיין קר כקרח, אך בעיניו היה מבט של... חמלה? לאחר רגע מבטו חזר להיות אטום.
רואן ההמום הסתובב ויצא מהחדר בצעדים איטיים.
"ורואן," אמר האדון, קורא בשמו של המשרת החדש בפעם האחרונה למשך עוד המון זמן. רואן נעצר במקומו. "הדברים שאמרת לי... אל תדבר על זה עם אף אחד. לעולם. זו פקודה מפי האדון העליון, 'המאור' של חיצי השחר."
לרואן אפילו לא היה זמן להיות מופתע בעקבות כך שהרגע גילה את דרגתו האמיתית של אדונו ופגש את 'המאור', אבל בכל מקרה אין לו מה לעשות עם המידע הזה. הוא כלום ושום דבר, וגם אם לא היה מקבל עכשיו פקודה שלא לדבר על הדברים האלו הוא לא היה אומר כלום, וככל הנראה גם לא היו מאמינים לו.
ובכל זאת, עצם הידיעה הזו הקלה עליו לעזוב את החדר וללכת לעבר תפקידו החדש, שניתן לו על ידי 'המאור', המנהיג הגדול בעצמו.
***
האדון התיישב בכבדות על הכורסא שמול האח הדיגיטלית. אף אחד לא הבין למה התעקש שתהיה אח דיגיטלית במשרד שלו, ולמה הוא הביא את הכורסא החבוטה והישנה הזו, אבל הוא היה חייב אותם. הוא היה חייב משהו שיזכיר לו, משהו שיחזיק את התודעה שלו, שימנע מהקולות בראשו לנצח.
ועכשיו הם היו חזקים יותר מאי פעם. הוא הרגיש מבוגר בעשר שנים, ועייף. כל כך עייף.
"הם מצאו אותה," הוא נאנח.
המנהיגה... רואן אמר פירוש שלא היה לה סימן זיהוי. היא חסרת-זיהוי.
חסרי-זיהוי היו נדירים מאוד. סימן זיהוי לא היה סתם דבר שמלמד על דרגות, אלא הוא היה חלק מהאישיות של כל אחד. הוא היה האישיות של כל אחד. לכן זה כל כך כואב כשמחליפים למישהו זיהוי.
האדון הצטער בשביל רואן, אבל הוא ידע שזה הכרחי. הדברים שהוא גילה במסע הזה עלולים לסכן את כולם, ועדיף שמישהו אחד ייפגע מאשר להיות פזיז ולתת למידע הזה להסתובב חופשי.
חסרי-הזיהוי הם מסוכנים. כל אחד שהיו לוקחים לו חלק מהאישיות שלו היה משתנה, אבל סימן הזיהוי הוא לא רק חלק מהאישיות, הוא בונה את האישיות. אי אפשר להישאר אותו אדם כשמשנים לך את סימן הזיהוי, במיוחד לא כשמוחקים לך אותו לגמרי.
כל הסיפורים מדברים על הזמן שלפני מחזורי האור, לפני שהתחילו לכנות את התקופה הזו 'שחר הגלקסיה'. הזמן הזה נקרא 'הטנבראי'. החשכה.
בתקופה שלפי שחר הגלקסיה, לפני מחזורי האור, לפני סימני הזיהוי, הגאניירים היו חיות פרא. לא הייתה להם תודעה, אישיות או נשמה.
איש לא יודע מי העניק לגאניירים את סימן הזיהוי; לכל אחד יש אמונה אחרת. חיצי השחר מאמינים שזה היה 'המאור' הגדול הראשון, ומאז התפקיד מתגלגל מאדם לאדם, וכל אחד אחראי לשמור על העולם מפני הטנבראי, שהיום התווסף לה עוד פירוש - 'החשכה', אך גם 'חסרי הזיהוי'. האנשים שנולדו או נהפכו - מרצון או מכורח - לחסרי אישיות. לחסרי הגנה כנגד האפלה.
האדון הכניס יד לכיסו, מוציא משם שעון זהב קטן בעל שרשרת שחיברה אותו לדש החליפה.
הוא לחץ על כפתור קטן, ותחתית נסתרת קפצה מתוך השעון. במשך דקות ארוכות הוא בהה בה בלי לומר מילה, ולאחר מכן נשם נשימה עמוקה, הכניס את השעון חזרה לכיס ונעמד, מיישר את חליפתו ומנקה גרגר אבק דמיוני.

[Sam I am]

יאאאאא קטע חדששש
יהיה המשך, נכון? חייב להיות. אני דורשת.
זה פשוט מדהים (לא שציפיתי ממך לאחרת ;)

[harrypotter111]

אעע תודה רבה!!!
האמת שכבר יש לי רעיונות לשני הקטעים הבאים, אז בעז"ה יהיה המשך בקרוב:)