חרבות ומלמלות, כתר ושריון ומה שביניהם/ עם הדס

[איימי בוס]

"ששש... אני מטעין" לחשתי עדין אוחז בו.

[emma.p]

צחקתי בשקט ונתתי לו לעשות את העבודה
"אני מקווה שהסוללה שלך בלתי נגמרת" אמרתי ונשכתי את שפתי

[איימי בוס]

"טוב" התנתקתי ממנו.
"לך תטרוף את העולם נסיך שלי, יש לי בחינה לעבור" נישקתי אותו קלות.

[emma.p]

"רגע מה, הבחינה היום?" שאלתי בהלם "למה לא אמרת לי כלום?"
אני צריך להיות שם. אני חייב להיות שם.
אבל... אמא. ואבא. ואליזבת'.

[איימי בוס]

"הכל בסדר, זה יעורר שאלות אם תבוא" אמרתי.
"לא שיש לי בעיה עם זה שכולם ידעו שאתה שלי, אבל אני לא חושב שזה דחוף" נישקתי אותו קצרות.
"אני כבר חייב ללכת, להתראות ביבי"

[emma.p]

הוא יצא מהחדר, ואני התלבשתי ויצאתי לכיוון הטרקלין.
לא הפסקתי לחשוב על מה שהוא אמר ועל זה שאני עדיין צריך להיות שם

[איימי בוס]

הלכתי לנשקייה, אספתי את החרב והקשת שלי,
הלכתי לאורוות וקפצתי על פרדריק, המבחן היה באחוזת המשמר.
דהרתי לשם בשמחה, אהבתי את האפשרות להראות כמה אני שווה לכל אילי השמנת האלו.

[emma.p]

נכנסתי לטרקלין, ההורים שלי, אליזבת ורוז ישבו מסביב לשולחן ואכלו ארוחת בוקר.
"בוקר טו-" התחלתי להגיד, אבל אבא שלי קטע אותי "איחרת." הוא אמר בנוקשות
לא עניתי לו והתיישבתי במקומי ליד אליזבת'.
"אמא, צץ לי משהו לא צפוי הבוקר, ואני אהיה חייב לפספס את ישיבות הבוקר."
הודעתי לה

[איימי בוס]

הגעתי למבחנים ונרשמתי למשדר שומרי הראש.
הייתי מתוח כל כך.

[emma.p]

היא הסתכלה עליי וראיתי שהיא מתאפקת שלא להתפרץ.
"אני חוששת שזה בלתי אפשרי, יקירי" היא ענתה בחיוך קפוא
"אני חושש שזה הכרחי" השבתי לה ובלי לחכות לתשובה קמתי ויצאתי מהחדר.
רצתי לאורוות, לקחתי את הסוס הראשון שהיה מולי ורכבתי לאחוזת המשמר

[איימי בוס]

התחילו לקרוא שמות .
הייתי בלחץ אבל התרכזתי מיקדתי את כל האנרגיה שלי במהלכים
'אני הולך להפציץ' אמרתי.

[emma.p]

רכבתי בשיא המהירות אל האחוזה
אך עדיין הגעתי באיחור. כשהגעתי, שניים מהמתמודדים כבר היו באמצע להילחם.
נכנסתי מכניסה אחורית ונעמדתי מאחורי עמוד רחב, ושמתי על עצמי את הברדס, נזהר שלא יראו אותי.
לא ראיתי את שאר המתמודדים, והנחתי שהם כנראה בחדר נפרד

[איימי בוס]

התרכזתי, הרמה הייתה גבוהה.
בכל פעם זוגות התמודדו והמנצחים עלו לשלב הבא
עד שנותרו 10 מתוך 200 מתמודדים
ואלו אלה שיוכשרו למשרה כרצונם.
הייתי לחוץ כל כך חיכיתי מאחורי הזירה עם שאר המתמודדים
תורי יהיה עוד שלושה סיבובים

[emma.p]

לא יכולתי להישאר במקום. הייתי חייב לראות אותו לפני שהוא עולה,
להיות שם בשבילו. ושהוא ידע שאני שם.
חזרתי למסדרון והתחלתי לחפש את הדלת המתאימה.
אחרי שפתחתי 2 דלתות שהובילו לחדרים ריקים, ועוד אחת נעולה,
מצאתי את הדלת הנכונה.
בחדר ישבו כמה מתמודדים, חלקם התאמנו וחלק ישבו בצד ודיברו בשקט
עברתי על כולם עם העיניים, וחיפשתי את הפרצוף שלו בינהם

[איימי בוס]

"הו הנה נער הסוסים שלנו" נשמע קול,
הרמתי את מבטי מעולה ראין הבחור עם הגוף הענק והמוח בגודל אגוז, למרות שהאגוז ייעלב מההשוואה,
הוא היה מעצבן ובכל פעם שנפגשנו באימונים הוא ניסה להשפיל אותי.
הבטתי בו, "מה אתה רוצה?" שאלתי.
"שתדע מה המקום שלך, חתיכת חצוף, אל תדבר אלי ככה אני לורד להזכירך" אמר בבוז.
"אהה בסדר" אמרתי והבטתי בזירה.
"משרת עלוב, של נסיך עלוב" הוא הרים עלי יד, זה היה הגבול מבחינתי,
הוא היה יכול לרדת עלי אבל לעולם לא אתן שיכפיש את שמו של טדי.