חרבות ומלמלות, כתר ושריון ומה שביניהם/ עם הדס

[emma.p]

"גב!" קראתי בלחץ כשהוא לא היה במיטה כשנכנסנו
רצתי לשירותים, הוא היה שם על הרצפה
"תומאס, בוא, הוא כאן!" צעקתי לו שיבוא

[איימי בוס]

פתחתי את עיניי לרגע מצמצתי.
"אני חולם או שאני רואה את החתיך שלי?" שאלתי בחיוך.
התקפלתי בכאב וירקתי דם שוב.

[emma.p]

"תומאס, תעשה משהו!" צעקתי לו ותפסתי ביד של גבריאל
"היי, הכל יהיה בסדר. תחזיק מעמד רק עוד קצת" התחננתי
תומאס התכופף ובחן אותו
"אני אצטרך שתעביר אותו למיטה כדי לדעת בוודאות" הוא אמר

[איימי בוס]

טדי סף אותי בזרועותיו.
"אני אהיה בסדר בייב" לחשתי לאוזנו.
"תומאס נכון?" שאלתי את הרופא.
הוא הנהן.
"שנה שעברה עשיתי ניתוח כליה כנראה לפתחו לי התפרים" אמרתי.

[emma.p]

מה? הוא עבר ניתוח?
הנחתי אותו בעדינות על המיטה וזזתי כדי לתת לתומאס לראות
"אני מבין.. אני הולך להוריד לך חולצה" הוא הודיע לו והתחיל לפתוח את הכפתורים
הסתכלתי עליהם מהצד בלחץ והלכתי מצד לצד
"מה אתה חושב?" שאלתי את תומאס "אתה יכול לתקן את זה?"

[איימי בוס]

"אין צורך תומאס, התפרים הפנימיים נפתחו, תביא אותי לרופא לניתוח" אמרתי.
הבטתי בטדי, וקרצתי לו.
"אני אהיה בסדר כדי להיות שומר הראש שלך אל תדאג" אמרתי.
ניסיתי לרמוז לו שלא יגלה עלינו.

[emma.p]

"זה בסדר גב, תומאס הוא חבר ילדות. הוא כבר יודע עליי" אמרתי לו, תומאס שלח אליו חיוך
"אל תדאג, שום מילה ממני." הוא אמר בחיוך וסיים לסגור את החולצה שלו
"טוב אז עכשיו כל מה שנשאר לעשות זה לקחת אותך ללמטה. אבל אני לא בטוח איך נעשה את זה בלי שתיפגע עוד יותר" הוא אמר

[איימי בוס]

חייכתי לטדי והושטתי יד לאחוז בידו.
"אני יכול לנסות ללכת" אמרתי.
ניסיתי לקום ובטן התפוצצה מכאב.
"או שלא" נשמתי עמוק ונשכבתי בחזרה.
"מה אומר נסיך החלומות שלי מוכן לעזור לעלמה במצוקה?" שאלתי את טדי.

[emma.p]

"כמובן," חייכתי אליו והרמתי אותו בזהירות "אם אני מכאיב לך תגיד לי" ביקשתי
תומאס פתח לי את הדלת ויצא אחרינו
נכנסנו אל החדר של הרופא תומאס החליף עם הרופא כמה מילים

[איימי בוס]

נשמתי בכבדות, האמת שעשיתי הצגה בשביל שטדי לא ילחץ.
אבל זה כאב, הרגשתי כאילו אני עולה באש.
טדי הניח אותי על המיטה והחל להתרחק.
הרופא היה עסוק אז תפסתי בידו.
"מוכן להישאר לידי?" לחשתי.

[emma.p]

"תמיד" לחשתי חזרה ונישקתי את ראשו כשהרופא לא שם לב.
הקפתי את המיטה ונעמדתי מצידה השני כדי לא להפריע
הרופא אילחש את המקום עם קצת אלכוהול והתחיל את הניתוח
הסתכלתי לגבריאל בעיניים והשתדלתי לחייך בשבילו

[איימי בוס]

הרופא הגיש לי אלכהול, "אני בסדר, זאת לא פעם ראשונה" אמרתי.
הרופא הנהן והתחיל לעבוד בשקט, נשארתי רגוע והתנתקתי מהכאב.
כשסיים הוא חבש אותי.
"תנסה לא להתאמץ כמה ימים בחורי" הוא אמר.
"תודה אדוני אבל מבאת תפקידי מתי אוכל לחזור להתאמן?" שאלתי.
"אני מאמין שהמינימום זה עוד שבוע" הוא אמר.

[emma.p]

הרמתי אותו שוב ולקחתי אותו לחדר.
ברגע שנכנסנו הנחתי אותו על המיטה והסתכלתי עליו במבט רציני
"תגיד מה אתה מנסה לעשות?" שאלתי אותו בטון כועס
"אתה באמת חושב שאני אתן לך לצאת מהמיטה בחודש הקרוב? איך אתה בכלל שואל אותו על שבוע? " הסתכלתי עליו ולא חיכיתי לתשובה
"אולי תפסיק לסכן את עצמך? וגם מה זה הניתוח ההוא שדיברת עליו?" המשכתי

[איימי בוס]

גלגלתי עיינים ומשכתי אותו אלי.
הוא נפל לידי על המיטה,
"פשוט תהיה בשקט, היינו באמצע לחגוג משהו" נישקתי אותו ברוך.
העברתי יד בשערו הגלי.

[emma.p]

לא יכולתי להתאפק נישקתי אותו חזרה
"אל תחשוב שרק בגלל שאתה עכשיו חולה אז אתה מקבל יחס מיוחד. אני עדיין מחכה לתשובות" אמרתי לו
אבל עדיין לא יכולתי שלא לטבוע בעיניים שלו "שלא תעז לעשות את זה שוב " אמרתי בשקט