חרבות ומלמלות, כתר ושריון ומה שביניהם/ עם הדס

[emma.p]

"לא, אל תתנצל. זה בסדר.
אם להגיד את האמת, זה היה שינוי מרענן.
העדפתי את זה בהרבה מ'הוד נסיכותך' . בבקשה, תמשיך" ביקשתי
ואפילו לא הבנתי למה.
למה זה כל-כך משנה לי?

[איימי בוס]

צחקתי בקול, "לא הכרתי אותך ככה טדי" הדגשתי את המילה האחרונה .
הוא חייך וסימנתי בליבי ניצחון.
"אז.. אני מבין שיש חתונה" אמרתי.

[emma.p]

'טדי'
זה נשמע כל-כך... שונה, שהוא אמר את זה..
"אה, כן" עניתי, והחיוך די נעלם

[איימי בוס]

"סליחה, לא הייתי צריך, אני מתנצל" אמרתי.
"אני מבין כמה זה יכול להיות מתסכל שאתה לא מכיר אותה" הבטתי בעיניו.

[emma.p]

הוא הראשון שזה מה שיש לו להגיד על כל העניין
הוא הראשון שבאמת מבין את הקטע.
"כן, זה יכול להיות קשה...
אבל אני עדיין הנסיך, ואני בכל זאת יורש העצר.
וזה התפקיד שלי, אז אני שמח לעשות אותו "

[איימי בוס]

"את זה תספר למישהו אחר" אמרתי.
"אני ראיתי אותך, אתה היית כל כך כבוי" הבטתי בו וקיוותי שלא הגזמתי.

[emma.p]

"מה? מה זאת אומרת?" שאלתי
למה הוא מתכוון?

[איימי בוס]

"אתה לא מוכן להתחתן איתה, אתה גם לא רוצה,
ואתה לא צריך לעשות את זה כי אתה חייב" אמרתי.
"ולעזאזל אתה עומד להיות מלך, אין לך קצת בחירה על החיים שלך?" שאלתי.

[emma.p]

"זה ממש לא קשור ל'בחירה על החיים שלי!"
בתור יורש העצר, זה התפקיד שלי. וכן, אני כן צריך לעשות את זה
כי אני חייב. ככה זה עובד!" התחלתי להתעצבן.
הוא לא זה שגידלו מילדות לרשת את הכתר,
והוא לא זה שיודע הכל על הארץ שלו, להשקיע את כל חייו בשביל זה.
אז מי הוא שיגיד לי מה אני חייב ומה אני צריך?!

[איימי בוס]

"טוב, אז תתחתן עם אישה שאתה לא מכיר,
ותחייה אץ כל החיים שלך בהבנה שהם היו להיות יותר טובים" אמרתי.
"אני מתנצל אם אני פוגעני, אבל אני חושב שמגיע לך יותר" הפטרתי.

[emma.p]

"אתה לא מבין את זה.
אני הולך להיות המלך הבא!
אין פה בכלל שום מקום למחשבה על החיים שלי או על הרצונות שלי.
התפקיד שלי זה לדאוג למדינה שלי, ולה בלבד.
אין כאן מקום לחיים אישיים.
החתונה עם אליזבת תביא הרבה רווחים למדינה.
וחוץ מזה, היא דוכסית. לא יכולנו למצוא מישהי יותר טובה ממנה"
את כל זה אמרתי בחדות, ואז נשמתי עמוק.

[איימי בוס]

"אתה יודע" אמרתי ברוגע.
"פעם גם אני חשבתי כמוך, שהכל מגיע לממלכה ושאני אהיה אציל ואמות למען המלך.
אבל אז אבא שלי מת בקרב, ומאז אני ברחוב ודואג לעצמי, אני נלחם על הנשימה שלי
ואני חושב אבא שלי היה מוכן למות למען הממלכה, אבל היא לא עשתה כלום בשבילי כשהייתי חולה ברחובות
אז נכון אולי אני לא מבין אבל אני חושב שמגיע לך לחיות את החיים שאתה בוחר"
לא ידעתי למה סיפרתי לו את זה.

[emma.p]

שתקתי. לא ידעתי מה להגיד
"תראה, קודם כל
אני באמת מצטער על אבא שלך, כי אני בטוח שזה לא הגיע לו.
ואתה צודק.
אני לא אגיד שלא.
אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שאני היורש עצר, ואין מה לעשות עם זה "

[איימי בוס]

"אתה לא יכול לומר פעם אחת לא?" שאלתי.
מקווה שהוא לא שם לב לתקווה בקולי.

[emma.p]

"זה לא העניין. כי גם אם אני אגיד לה לא,
תמיד תהיה אחת אחרת. עוד דוכסית, או עוד נסיכה.." עניתי