רולפליי פ"ג, חלמתם תמיד להיות במחנה החצויים?בואו!

היי אני מוריה (כאילו דא) ואני אממ... מוריה.

קיצררר

אני עושה לכם פה טופס

שתצטרכו למלא

(ולשלוח לי בפרטי חוץ מצ'לסי. כבר התחלנו ברולפליי, אז אני ממליצה לדלג על הכל חוץ מההודעה הזו. שלחו לי את הטופס ואסור לכם לשלוח הודעות עד שאישרתי/הוספתי אתכם.)

ואת ההורה האלוהי שלכם לא אתם תקבעו!!! (צחוק מרושע)

אתם צריכים לשלוח לי 3 עובדות עליכם, ואני אומרת לכם מי ההורה האלוהי שלכם!

3 המצטרפים הראשונים זוכים ב100 חרמשים!

טופסוש

אוקיי אלים שלא רשומים יתווספו:


חניכים:

ביתן האדס:

אנני סטונסון

ביתן אתנה:

צ'לסי א'וניל

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אם תתקבלו לביתנים אני אוסיף

רשימת טדים:

שם, כינוי: רונית, Fandom Girl

שם ברולפליי: צ'לסי או'ניל

גיל: 16

תחביב: טיפוס אתגרי, קמפינג

בן/בת: בת

נטיה (ביסקסואל, הומו, לסבית, סטרייט/ית): ביסקסואלית

אופי: חברותית, נלהבת, אף פעם לא אומרת לא לאתגר

מראה חיצוני: שיער חום באורך הכתפיים, עיניים ירוקות, בדרך כלל לובשת ג'ינס, מגפי טיפוס או נעלי ספורט, וכפפות עור

קאצ'פרייז (משפט שהיא/הוא כל הזמן אומר.ת): אני בפנים

קראש (יש/אין): לא כרגע

בן זוג (אם כן אז מי): אין

מתחייב.ת להיות פעיל.ה: ברור

3 עובדות על הדמות שלי:

1. ההורה האנושי של צ'לסי הוא/היא מי שחשפו אותה לטיפוס אתגרי, ועכשיו כשהיא רוב הזמן במחנה זאת הדרך של צ'לסי להרגיש קרובה להורה האנושי שלה

2. הנשק החביב על צ'לסי הוא פגיון קסום, שיכול להפוך לחנית (על ידי שינוי צורה והתארכות של הקת)

3. היא מאוד אוהבת בעלי חיים

הערות/הארות/גבינה ומוות זה שילוב טוב:

---------------------------------------------------------------------------------------------

שם, כינוי: מוריה, איפה עדי אשל????

שם ברולפליי:אנני סטונסון

גיל:15

תחביב:להתבודד, לכתוב ספרי אימה

בן/בת: בת

נטיה (ביסקסואל, הומו, לסבית, סטרייט/ית):סטרייטית

אופי: לא חברותית, אבל החרים הקרובים והנאמנים והיחידים שלה זכו במישהי נאמנה וחכמה. ציירת וסופרת אימה.

מראה חיצוני:קפוצ'ון שחור מסמורטט, ג'ינס קצר מקושקש, שיער ארוך בלונדיני ומבט מרוחק. עגיל באף.

קאצ'פרייז (משפט שהיא/הוא כל הזמן אומר.ת): (צחקוק נבוך ועצבני) תשתוק...
קראש (יש/אין):אין בינתיים

בן זוג (אם כן אז מי): אין

מתחייב.ת להיות פעיל.ה: אממ אני המנהלת מאמי

3 עובדות על הדמות שלי:

1. נוהגת להתבודד ביער

2.אף אחד לא ראה אותה בוכה

3.אין לה אוגר ורוד (בניגוד לסופי פוסטר)

הערות/הארות/גבינה ומוות זה שילוב טוב:קבלו את מות הגבינה! (מנופפת בחתיכת צ'דר)


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


רשימת חניכים:

אנני סטונסון, צ'לסי א'וניל

טוב ביוש שניצלים באפייה

שם, כינוי: רונית, Fandom Girl

שם ברולפליי: צ'לסי או'ניל

גיל: 16

תחביב: טיפוס אתגרי, קמפינג

בן/בת: בת

נטיה (ביסקסואל, הומו, לסבית, סטרייט/ית): ביסקסואלית

אופי: חברותית, נלהבת, אף פעם לא אומרת לא לאתגר

מראה חיצוני: שיער חום באורך הכתפיים, עיניים ירוקות, בדרך כלל לובשת ג'ינס, מגפי טיפוס או נעלי ספורט, וכפפות עור

קאצ'פרייז (משפט שהיא/הוא כל הזמן אומר.ת): אני בפנים

קראש (יש/אין): לא כרגע

בן זוג (אם כן אז מי): אין

מתחייב.ת להיות פעיל.ה: ברור

3 עובדות על הדמות שלי:

1. ההורה האנושי של צ'לסי הוא/היא מי שחשפו אותה לטיפוס אתגרי, ועכשיו כשהיא רוב הזמן במחנה זאת הדרך של צ'לסי להרגיש קרובה להורה האנושי שלה

2. הנשק החביב על צ'לסי הוא פגיון קסום, שיכול להפוך לחנית (על ידי שינוי צורה והתארכות של הקת)

3. היא מאוד אוהבת בעלי חיים

הערות/הארות/גבינה ומוות זה שילוב טוב:

בואו נתחיל שניצלים:

אני מגיעה ליער, שקועה במחברת שלי. אני קופאת ומרימה את מבטי, רואה את צ'לסי. "מי את?" אני שואלת את הנערה הבוגרת שהיא בעצם צ'לסי.

אני ממצמצת בהפתעה. יצאתי ליער כדי לטפס קצת על עצים בשביל הגיוון - קיר הטיפוס נחמד, אבל יש משהו מיוחד בשימוש בענפים - ולא ציפיתי שיהיה פה עוד מישהו. "צ'לסי," אני מציגה את עצמי. "איך קוראים לך?"

"אנני," אני אומרת, מביטה בצ'לסי במבט חוקר. "אנני סטונסון." אני מתיישבת על גזע עץ, וממשיכה לכתוב במחברת. אני שמה לב שצ'לסי נועצת בי מבט. "רוצה לקרוא?" אני שואלת ומושיטה לה את המחברת. "אבל תיזהרי, אלה סיפורי אימה." אני אומרת וחיוך קטן מבצבץ בקצה שפתי. "כרגיל, מענגים, ממכרים, אבל מפחידים עד צרחות."

"נשמע נהדר," אני אומרת בכנות, שפתיי נמתחות מעצמן לחיוך, "אני בפנים." אני לוקחת את המחברת ומתחילה לקרוא, מוצאת את עצמי מסתקרנת יותר ויותר עם כל משפט. במקביל אני נשארת מודעת למבטה של אנני שנח עליי. אחרי כמה עמודים אני עוצרת את עצמי ומרימה אליה את מבטי. "זה סיפור ממש מגניב."

אני מביטה בה, מתוחה. אני לא יודעת מה היא תחשוב כשתגיע לחלק של הרצח המפורט. והפציעות, והייסורים של הדמות הראשית, הכאב, הסבל... האם היא תדע שזה לא רק מהדמיון?

הרוצח תופס את הקורבן שלו, ואני הופכת את העמוד. זה... "אאוץ'," אני פולטת, קוראת את התיאורים. זה איום ונורא, ולא חוויתי או הייתי עדה למשהו שמתקרב לזה, אבל... אני מתמודדת עם זה לא רע. "מאוד אאוץ'," אני מאשרת, ומרימה מבט אל אנני שוב. "שמעי, הלוואי שהייתי יכולה לכתוב ככה. כל מה שאני יודעת לעשות זה טיפוס."

"גם אחלה." אני אומרת, ומסתובבת, מתכוונת ללכת.

יד עוצרת אותי. זה גבר, גבוה ממני, ועיניי נפערות

כשאני רואה אותו. "לא כל כך מהר." הוא אומר בחיוך מרושע.