Good Morning Sun/נועם-מתנת יום ההולדת של הדר!, היום יום הולדת,היום יום הולדת...להדר!

[Sky Angel]

הייתי בנגב D:
ובכן... יום לפני אורפז שואלת אותי על הפיק ואני חושבת לעצמי- אוי לא! סנילית שכמותי@$$@%!
בנגב התיישבתי על המיטה, כמעט קופאת למוות בגופייה ומכנסיים קצרים כשרק סווט'צרט של הריאלי מכסה אותי, והתחלתי לכתוב.
והנה לפניכם התוצאה.
הדר 333333333> אני אוהבת אותך מאוד D: ואת יודעת את זה. הגיע הזמן - פרק שתים עשרה.
גם אותך אורפז 3333333> כי את מדהימה P: ותודה שהזכרת לי!

פרק שתים עשרה: Boy Friends

השמש עצרה את רצף חלומותיה של הדר באכזריות.
היא קמה באיטיות מן מיטתה, מנסה להשתחרר מבין השמיכה המסובכת בין רגליה.
"הדר?" לחש קולה של אורפז, חנוק ומשועשע באופן משונה.
"הא?" שאלה הדר בבלבול. היא הביטה בידידתה, עוקבת אחרי מבטה בדייקנות. עיניה של אורפז היו ממוקדות בכלב השחור והגדול שעיניו היו עצומות ולשונו התגלגלה החוצה. "אלוהים אדירים," לחשה הדר בבהלה. "זה סיריוס?!"
"הממ..." היססה אורפז לכמה שניות. "כן, אני חושבת שכן."
הן הביטו זו בזט לכמה שניות, מחשבות את הצעדים הבאים שעליהן לעשות.
"נועם ערה?" שאלה הדר ברוגע פתאומי.
"לא, אחרת כבר היינו יודעות," ענתה אורפז בגיחוך. כן, רוב הסיכויים שאם נועם הייתה ערה כל הוגוורטס הייתה יודעת.
הדר שבה להביט בסיריוס במבט תוהה.
"אז אפשר לשמור אותו?" היא שאלה לבסוף בקול תמים. פניה של אורפז התעוותו לרגע בריכוז, משתדלות להחניק את שאגות הצחוק שעמדו להתפרץ.
"את נשמעת בדיוק כמו נועם!" האשימה אותה בלחש.
"זו לא אשמתי," ניערה הדר את ההאשמה מעליה כאילו הייתה דבר מיותר. היא חייכה חיוך רחב והביטה בידידתה בהיסוס. "זה מדבק."
"ו-?" שאלה אורפז, כאילו ידעה שיש המשך. לצידה של הדר החל הכלב השחור, שהיה צורת האנימגוס של סיריוס, להתגלגל באי נוחות- כאילו מגעה חסר לוץ
"הוא פשוט מתוק..." מלמלה הדר במבוכה.
"אוו..." לחשה אורפז בגיחוך. "את מאוהבת בו!"
"לא נכון," השתיקה אותה הדר בתקיפות. "כלומר...אממ...ארג!"
"אז מה נעשה?" ניסתה אורפז לשנות נושא בטרם יהיה מאוחר מדי.
"בקשר למה?" שאלה הדר בתמיהה. הקצב שבו השיחה התקדמה בו גרם לסחרחורת נוראית במחשבותיה. דבריה של נועם היו מוצדקים, להתעורר מוקדם זה באמת כמו לשתות RC קולה על הבוקר.
"בקשר למה? בקשר לגוש פרווה השחור והסקסי שנמצא לידך," גלגלה אורפז את עיניה בחוסר תקווה.
"הוו... זה פשוט," גיחכה הדר.
"באמת?" שאלה אורפז בהפתעה.
"כן," לחשה הדר. סיריוס הראה כמה סימנים של כמעט התעוררות והיה צריך לפעול ומהר. "להעיר אותו."
"ושהוא יגלה שאנחנו יודעות שזה הוא? שנצטרך לספר לו מהיכן בדיוק נפלנו? את בוודאי לא רצינית."
"לא ככה," תיקנה הדר בחיוך זדוני.
"אז?" שאלה אורפז, חוששת מהבאות. ואכן, לפני שהזהירה את ידידתה, הדהדה צרחה מבוהלת- מעין ציוץ קטן ומבוהל, לא משהו שיעיר קבוצה שלמה של קונדסאים ונועם אחת- ברחבי החדר. אוזניו של סיריוס התקפלו לאחור והוא נאבק בשמיכה על מנת לקום.
"מה זה?! איפה סיריוס?!" שחקה הדר את התפקיד באופן מושלם. אם מגלי הכישרונות של דפנה ודודידו היו נמצאים כאן כבר הייתה לה תוכנית שלמה לעצמה. הכלבלב השחור הביט בה במבט מזוגג, מבולבל. תוך כמה שניות, במהירות של שני מצמוצים מהוססים, הופיע סיריוס בלק, כמעט עירום מתחת לסדינים ולשמיכה.
"סיריוס?" השתנקה אורפז, משתפת פעולה על מנת להפנות את תשומת ליבו ממבוכתה הגלויה של הדר.
"אחח... אם אסביר לך מה קרה כרגע...אממ... או מה ראית כרגע... אוכל לקבל לפחות נשיקת בוקר טוב?" הוא שאל את הדר, קולו נבוך ומשועשע מהמצב.
"אין לך הרבה ברירה, אתה יודע," גיחכה הדר, משתדלת להחדיר לקולה מתיחות.
"כן," הוא פלט בתסכול כאשר לא קיבל את מבוקשו.
"נו טוב, כל עוד לא תספר לי איזו אגדה מעוותת שהמצאת," נכנעה הדר ונשקה בעדינות לשפתיו של סיריוס. מפתיע בכמה קלות ניתן לעשות משהו שאלפי בנות במציאות היו מבקשות לעשות. "בוקר טוב. אני שמחה שאתה פה. עכשיו, הסיפור בבקשה?"
היא התיישבה בנינוחות רבה יותר על מיטתה והמתינה לסיפור שכבר ידעה בסקרנות.

*~*~*

צרחת התלהבות עצרה את רצף פינטוזיה של נועם באכזריות. רגע אחד רוברט פטינסון התקרב על מנת לנשקה וברגע הבא נאלצה לפקוח את עיניה בפתאומיות. היא הרימה את ראשה על מנת להבין על מה כל המהומה.
"כשאמרת שטיפלת בזה לא ציפיתי... ובכן, לא ציפיתי לזה!" הטיחה הדר בסיריוס אף על פי שהייתה שקועה בתוך שאגות צחוק. סיריוס נראה מבולבל, כפי שברגע זה חשה נועם בעצמה, אך נדמה היה כי משהו גרם לו להיות מרוצה.
"ובכן, לא לזה ציפיתי," הודה סיריוס בחיוך זורח.
"אוי הדר," נשמע קולה של אורפז במעומעם מאחוריהם. "הערת אותה."
שלושתם נעצו עיניים במשהו- שנסתר מעיניה של נועם- שהסב להם שעשוע רב.
תזוזה פתאומית גרמה לה לקפוא על מקומה. היא הסבה באיטיות את מבטה, מפחדת ממה שתמצא לידה. האם יתכן שאיזו מפלצת עוגיות תכלכלה מצאה את דרכה למיטתה הלילה?
ג'יימס פוטר הביט בה בעיניים חומות וישנוניות, מבולבל ממש כמותה. הוא שכב על מיטתה, לבוש תחתוני בוקסר אדומות מתחת לשמיכת הגריפינדור המאולתרת שלה וחולצת בית הספר הלבנה והמכופתרת שלו הייתה פתוחה וחשפה את חזהו השרירי. כן, זה היה רק ג'יימס... בתחתונים... על מיטתה... כשכל מה שלבשה מתחת לכותונת הלילה המאולתרת שלה היה... כלום. זיכרון מחשבה מעורפלת על לגמור כמו דמות בפאנפיקים הדהד בראשה.
"נועם, את לא יכולת להמתין קצת עד שתתחתנו? הוא לא בורח לשום מקום," גיחך סיריוס.
"מה?! לא!" גוננה על עצמה נועם באימה.
"את לא קצת צעירה בשביל זה?" שאלה הדר בהתרסה משועשעת.
"הדר!" קולה של נועם היה כעת מאיים. מה שבטוח, אם בחורה- שכתבה פיק בו הרמיוני מאיימת על מתנגדיה בגרביל בתוך הבמבה- אסור להתעסק, לטובתך האישית כלומר.
"עזבו אותה," ניגש ג'יימס לעזרתה. "אפשר לחשוב שלא התנחלת במיטה של חברה שלך אתמול, סיריוס."
דממה ארוכה השתררה בחדר. כל הבנות שנפלו מן השמיים החליפו בינהן מבטים. הגיע הזמן לישיבה קבוצתית או שמה זו שעת התה וכולם מאחרים?

*~*~*

"סוודר?" שאלה נועם בפעם החמישית.
"כמה חמוד!" הצטרפה הדר למקהלה בעיניים בוהקות.
"כן," אישרה אורפז והרימה את הסוודר הגריפינדורי שנתן לה רמוס בלילה, כשדיברו במדשאות. הזיכרון עוד כיכב במחשבותיה, כמעט לא מציאותי.
"ואת מעכת אותו בחיבוק אני מקווה," נזפה בה נועם.
"לא בדיוק," התנצלה אורפז במבוכה. שלושתן גיחכו לכמה שניות ארוכות.
"וואו... כבשנו שלוש קונדסאים!" הכריזה נועם בגאווה.
"זה נשמע רע..." סיננה הדר, רומזת על המאורע שקרה לפני זמן לא רב. פניה של נועם נצבעו בגוון ירקרק תכלכל ואז באדום עז.
"גאד... אתן לא יורדות מהנושא?" סיננה נועם בעצבנות.
"אנחנו יורדות," הבטיחה אורפז שהריחה את הסכנה מתקרבת. מי יודע למה נערה שהיא חצי זומבי על הבוקר יכולה לעשות כשמעירים אותה בטרם עת?
"אז..." מלמלה הדר, מנסה לקדם את ההליך בדרך כלשהי.
"אז," הסכימה אורפז. כולן ישבו במעגל על המיטה של ג'יימס פוטר, מדברות בלחש בחדר הריק של הקונדסאים.
"מה עושים?" שאלה נועם, עיניה מצומצמות.
"אני ממש לא יודעות," נאנחה הדר. "יש לנו שלושה חברים, אבל בכל זאת... אנחנו צריכות לחשוב על התוצאות."



ההמשך יבוא D:

פיק זה מוקדש להדר 3333333333> ולאורפז 333333333333>

[Sweet_About_Me]

אין עלייך בעולם, את כזאת סטלנית מצחיקה XDDD

[Feel Angel]

במשך כל קריאת הפיק התגלגלתי מצחוק.
זה היה שווה את זה...
ונראה לך שיש אנשים שהם מגלי הכישרונות של דפנה ודודידו? אם כן אז ממזמן הם היו צריכים למצוא אותי... XD
אהבתי את הפרק הזה! אחד היפים, המצחיקים עד עכשיו.
חייבת לדבר איתך ועם אורפז, יש לי בשורות טובות! =)
תודה על הפרק המקסים, ובקשה אחרונה- המשך! מהר! עכשיו! ^^

[Misery Business]

מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[FAG HAG]

מקסים, כרגיל.

[Full Moon]

וואו, זה כל כך יפה!
(ואני מתעלמת מאיך שאני נשמעת, בפיק אני יותר גרועה )
הסיום ממש סוגר הכל בצורה מקסימה.
אררג, הדר, אני ממנה אותך בזאת למנדנדת הרשמית לענייני Good morning sun!
נראה לך הגיוני שאני יוצאת הרעה והמעצבנת בכל פעם?
או במילים אחרות, אני רוצה המשך

[ThePotatoBoy]

XDDD
גדול, נועםXDD
שעת התהPX איזה בריטיםXDD

[Sky Angel]

בעקבות יום הולדתה של אורפז 3333>- לפני הרבה הרבה זמן- התחלתי לכתוב פרק שיציין את יום הולדתה בכבוד ומה יותר מתאים מפרק בפיק של שלישיית הבנות הכי הזויות בהוגוורטס?
אבל לצערי הרב- הרבה צער ויגון ויאוש O: - אחותי הקטנה לקחה את הפרק לקרוא ולא יכולתי להקליד אותו!ואז, כמה ימים לפני היום, ראיתי ערמת דפים חשודה יושבת לה בתמימותה במקום חשוך וקר והנה הם! הדפים האבודים!
אז אורפז, באיחור רב מדי, אני מאחלת לך יום הולדת שמח DDDD: מכל הלב הריאות והמוח הנמס שלי.
ואני אוהבת אותך מאוד, את יודעת את זה 333333333> ואין דבר שישנה את זה ומקווה שתאהבי את זה אם
תקראי את זה.
והדר 3333333333> אהובתי P: שואבת גושי הפרווה המדופלמת, בתקווה שתקראי את הפרק החדש לפיק יום ההולדת שלך ובתקווה שזה פיצוי על היום הולדת שחלף לו P: יום הולדת 16!
ותנחשו מה? היום לי יש יומולדת, 15, סוף סוף D:
אז אנחנו סוגרים את כל הקצוות.
אוהבת אותכם 33333> ואותכן מנהלות לשעבר של פורום פאנפיק והכותבות הכי מוכשרות שיש D: [בנוסף לעוד כותבות]

פרק שלוש עשרה: התוצאות.


"את האמת," פתחה נועם את השיחה מחדש. עיניה התרוצצו בין פניהן השונות והמרוכזות של חברותיה לישיבה ברצינות. "מתחשק לי שוקו שוויצרי."
"נועם!" התפרצו שתיהן במקהלה, מתאפקות לא להתפקע מצחוק ושנינותה המוכשרת של הנערה הקופצנית.
"טוב, אנחנו פה שעתיים ובכלל לא דיברנו על הנושא המרכזי," השיבה נועם בגבה מורמת.
"אה כן?" גיחכה הדר בשעשוע. "ומה הנושא המרכזי בדיוק?"
"התחתונים של ג'יימס פוטר?" שאלה אורפז והוציאה לשון לשם הדגשת השעשוע שבקולה. כרית רחבה נחתה על פניה כתשובה.
"לא, אבל נועם צודקת," התחילה הדר מחדש את הנושא שהיא אמור להיות מדובר אך התפספס באיזושהי נקודה.
"חוץ מהעובדה שהיינו פה שעתיים," תיקנה אורפז בגלגול עיניים.
"שעתיים, דקותיים, אותי דבר," מחתה נועם בפנים חמוצות.
"כן, ובכן... התוצאות," החזירה הדר את המילה לאוויר. דממה מתוחה השתררה ביניהן, מהדהדת בין קירות חדרם של הקונדסאים. אורפז שיחקה בכרית שנועם זרקה עליה, שקועה במחשבות.
התוצאות, חשבה לעצמה בטון קודר.
הדר מצמצה, מביטה בפנים שהתחילו להיות מוכרות לה בזמן ששהתה בעולם המקביל שנראה כאילו היה לקוח מתוך פאנפיק.
התוצאות... התחילה לחשב בראשה.
"שיט!" צווחה נועם בחרדה.
"מה?!" שאלה אורפז, היחידה שהצליחה לצאת מההלם הראשוני מספיק מהר. הנערה הקופצנית נעמדה על רגליה בפנים קודרות.
"שיט, שיט, שיט! אני לא מאמינה שזה קורה לי!" היא צעקה בבהלה.
"מה קרה, נועם?" התעשתה הדר לפני שהנערה ברחה דרך הדלת.
"שכחתי לגמרי!" הזדעקה נועם בחוסר עונים וחזרה אל המיטות בפיזור נפש.
"להתלבש?" שאלה אורפז בחיוך.
"לא... כלומר, כן, אבל גם... אבל גם משהו אחר!"
"מה שכחת ילדה?! דברי!" התפרצה הדר בפאניקה.
"הדר..." מלמלה אורפז בהתרשמות.
"אני לא טובה במצבי לחץ," התנצלה הדר בקול שקט ונבוך.
"דמבלדור קבע איתי פגישה," זרקה נועם בקול רפה והמשיכה להתארגן לקראת יציאה מהירה.
"מגניב..." סיננה הדר בפנים מופתעות. נועם גלגלה עיניים.
"את לא קצת קטנה בשבילו?" שאלה אורפז בחוסר הבנה.
"מה?! לא... אנחנו לא- אמ- יוצאים, אורפז. מקגונגל הזמינה אותי לשיחה איתו."
"מה כבר עשית, נועם?" שאלה הדר בהרמת גבה.
"לא יודעת," ענתה הילדה באנחה לחוסר הבנתה של הדר. היא ניסתה לזרוק על עצמה כמה בגדים במהירות והחלה לחפש את הנעליים שלה בכל מקום.
"אז נפגש מאוחר יותר?" הבינה פתאום הדר וקרצה לנועם.
זה יהיה כזה אדיר! חשבה הדר בחיוך.
על מה לעזאזל מדברים? חשבה לעצמה אורפז בתימהון.
נועם הביטה פעם אחרונה בחבורתיה בחיוך מתנצל, פניה שקועות במחשבה עמוקה אחת. "נפגש," היא השיבה בקול קלוש.
"יהיה טוב?" ניסתה לנחמה אורפז, שלא ידעה למה נועם כל כך לחוצה מהפגישה עם דמבלדור.
כל עוד התוצאות יהיו טובות.

*~*~*

"אורפז!" קרא קולו של רמוס מאחוריה. אורפז הסתובבה באיטיות מושלמת, תופסת את משב הרוח בשיערה באופן של כל דוגמנית הייתה חולמת ומתגאה בו- רק שאורפז עשתה זאת בלי כוונה מסויימת אלא רק כי פחדה למעוד לרגע בגלל נעלי העקב שהדר תרמה לה.
"מ...רמוס!" הצליחה לפלוט בהפתעה לפני שאיחבדה את שיווי המשקל שלה ונפלה הישר לידיו.
"את ממש מסתבכת כאן בלעדיי, הא?" שאל רמוס בגיחוך בזמן שייצב אותה על רגליה. אורפז השתדלה לחייך אך מצאה את עצמה נופלת בשנית.
"אכן... עקבים מטופשים," סיננה אורפז בשנאה לעקביה בזמן שחלצה אותן מרגליה הכואבות. גרבי גריפינדור היו עדיפות יותר מהדבר האיום הזה שהכריחה את עצמה לשים.
"איך הסתדרת איתן במדרגות המכושפות?" שאל רמוס בתמיהה.
אורפז החמיצה את פניה. "אתה לא רוצה לדעת."
"אוו..." הוא מלמל כמה שניות בלי לדעת איך בדיוק להגיב. "לעזור לך לקבור אותן הערב?"
"אני אשמח לקבל עזרה," גיחכה אורפז. "מה רצית?"
"המ, טוב. אז בואי למגדל אסטרונומיה הערב, נזרוק אותם מהמרפסת, בסדר?" נמנע רמוס מלענות.
"איזו מין שאלה זו?" שאלה אורפז בחיוך קטן.
"יופי," לחש רמוס בטון מסיים. "ביי!"
"מה?! רגע! לאן- אתה- הולך?!" צעקה אורפז כשגבו התרחק בצעדים מהירים.
איזה בוקר משונה.

*~*~*

"אז כולכם הופעים לחיות?" שאלה הדר את השאלה בטון מופתע כמו שהתאמנה עליו לפני השיחה.
"אהא," אישר סיריוס בפרצוף רציני.
"וו-או," חילקה הדר את המילה לשתי הברטת."האם יש סיכוי..." פלטה בלי שליטה.
"יש סיכוי ש...?" דחק בה סיריוס בסקרנות.
"שתיקח אותי איתך... לשיטוטי לילה?" שאלה הדר בקול מהורהר. מובן שידעה את כל הפרטים התכניים על הקונדסאים, אף שחלקם היו לקוחים מפאנפיקים יותר מאשר מהספר עצמו, אך לראות את הכל מקרוב- שלא נדבר על לצאת באמת עם אחד מהם- היה מעשיר יותר את הידע ואפילו היה נותן חומר טוב לפאנפיקים אמיתיים.
פאנפיקים אמיתיים... חשבה לעצמה בתסכול. הם רק דמויות מספר, אף דבר כאן לא אמיתי.
"ומה אני מקבל בתמורה?" שאל סיריוס בהרמת גבה מופגנת.
הדר גיחכה, התקרבה אליו עד שמצחה התנגש במצחו ומצמצה פעמיים על מנת למקד את עיניה על עיניו. "זה תמיד חייב להיות מ"ומ?"
"את איכשהו מצליחה להתחמק תמיד," התלונן סיריוס אך לאחר מכן מיקם את ידיו על מותניה.
"אתה לא טוב במ"ומים," האשימה הדר בהתגוננות.
"ואת נפלת עליי מהשמיים," התגונן סיריוס בלק בקול שדמה יותר ליללה מהוססת של כלב. "זה לא הופך אותנו לזוג מושלם?" הוא שאל לאחר מכן בקול תמים יותר וחשף את כל שיניו בחיוך ששבר לבבות של הרבה אנשים, אבל בעיקר בנות.
"הזוג המושלם," מלמלה הדר בטרם שפתיהם התנגשו.

*~*~*

"נועם!" צרחה אורפז מהעבר השני של המסדרון. הילדה הקופצנית הסתובבה בבעתה אחורה וחיפשה במבטה את חברתה.
"נועם!" צרחה אורפז בשנית, רק שהפעם הקול היה יותר קרוב מהמצופה.
"נועם? נועם! לאן את מסתכלת?" נשמע קול מאחוריה.
"אורפז," סיננה נועם בזמן שהסתובבה אחורה עם לב שיצא מכלל פעולה. "האם כולם מעוניינים לעשות לי התקף לב היום?"
"אוה," לחשה אורפז בטון מתנצל. "מצטערת... פשוט... שמת לב שכולם נעלמו?"
"מה? ראיתי את ג'יימס לפני חצי שעה," מחתה נועם בחוסר הבנה. היא קימטה את מצחה וחיפשה אנשים שלא נמצאים במסדרון עד שקלטה עד כמה זה טיפשי.
"לא! כולם נעלמים כשאני בסביבה," לחשה אורפז בלחץ, כאילו פחדה שעוד אנשים יעלמו לה.
"ובכן, אני פה," גיחכה נועם.
"בחיים לא חשבתי שאגיד את זה- אבל תודה לאל שיש אותך," הודתה אורפז בקול לחוץ.
"זה עד כדי כך גרוע?" שאלה נועם במרירות.
"כן," לחשה אורפז בלי למצמץ. תלמידי הבתים המשיכו לזרום סביבן בזמן ששתיהן בהו זו בזו בחוסר עונים.
"המ, למה יש לך כובע סנטה קלאוס ביד?" שאלה אורפז בתמיהה כשהבחינה בדבר האדום שבידיה של נועם.
"טוב, אני חייבת לזוז, דמבלדור מחכה לי," התחמקה נועם בהתנצלות מלענות על השאלה.
"שוב פעם?" שאלה אורפז בפליאה.
בתגובה נועם גלגלה את עיניה ונאנחה ביאוש. "אני פשוט עושה לו יותר מדי צרות, כנראה."
"או...קי?" מלמלה אורפז בחוסר עונים- אבל נועם כבר לא הייתה שם.
מעניין למה נועם מבוקשת כל כך, תהתה אורפז בזמן שהמשיכה בחיפוש אחר פנים מוכרות, מנדנדת את נעלי העקב הרצחניות של הדר בין ידיה.

*~*~*

"אתה בא למגדל אסטרונומיה הלילה?" שאל קול עדין, מוכר, מאחוריו. מדהים איך בכל פעם שהקול התנגן בראשו ליבו קפץ למרחקים- מדהים איך הפעם לא.
"היי, ליל," בירך ג'יימס את הנערה באופן מאופק. המועדון היה ריק, מה שהיה יכול להיות הגשמת חלום אבל כרגע נראה כמו הפרעה לרצף החיים הפשוטים.
"אתה בא?" היא שאלה שוב, עיניה הירוקות בוהקות בציפייה לתשובה.
"כן, את?" שאל ג'יימס בחיוך קטן.
"אכן," היא אישרה ואז נמתחו פניה לחיוך קורן. "שאני אפספס את החברה החדשה שלך? לעולם לא."
"לילי..."
"היא משהו מיוחד, הא?" שאלה לילי בתמיהה מלגלגת.
"כן," הודה ג'יימס בקול רך יותר, חמים יותר. "יחידה במינה."
"מה קונדסאי עושה לבדו? הכלבלבים עסוקים עם חברות שלהם?" שינתה לילי את הנושא כשראתה שכיוון השיחה לא מוצא חן בעיניה.
"חה. מצחיק," ציין ג'יימס במרירות. "למען האמת, ליל, אני מתאמן."
"מתאמן?" שאלה לילי בלגלוג. "על חיוך הניצחון שלך כשאתה תופס את הסניץ'?"
"לא, אני עומד להציע לה נישואים..." מלמל ג'יימס במבוכה אחרי שתיקה ארוכה במיוחד.
"לחברה בת הארבע עשרה שלך?" שאלה לילי בחוסר אמונה. דממה מביכה מלאה את המועדון בזמן שתלמיד שנה רביעית חצה את החדר בבהלה.
"כן," אמר ג'יימס לבסוף. "לחברה בת הארבע עשרה שלי."
"מיוחדת החברה שלך, הא?" לחשה לילי, מנסה לעכל את הדברים. הוא חייך בהתנצלות אבל הפנה את ראשו ממנה.
"הכי מיוחדת שיש."

*~*~*

מדרגה.
עוד מדרגה.
כמה מדרגות יש במגדל הזה?! שאלה את עצמה אורפז בקדרות. לא פעם מצאה את עצמה מסתכלת אחורה, מתחרטת שהחליטה לתפס, אבל אז הייתה נזכרת כמה מדרגות היא צריכה לרדת. החלק שהיה הכי מיא- לראות את אור הירח חודר דרך הדלת בקצה מגדל האסטרונומיה ולדעת שיש לפחות מאה מדרגות שורפות קלוריות ושוחקות רגליים לתפס, ועוד מאה חמישים מאחוריה. גם בלי העקבים המפלצתיים של הדר היה מספיק קשה לתפס את הכל, אפילו שגרבי גריפינדור היו יחסית נוחות.
"אורפז?" שאל קול מתוך אפלת המדרגות.
"המ?" היא שאלה בקול חסר נשימה.
"צריכה עזרה?" שאל רמוס בשעשוע.
"יאפ," אישרה בפנים קודרות.
"טוב, רק תיזהרי לא לנעוץ בי את העקבים שלך, אחרת שנינו נופלים," הזהיר אותה רמוס בטון חצי רציני.
"מבטיחה," נשבעה אורפז בדרמתיות.
"יופי," הוא לחש לעצמו והניף אותה אל גבו.
היה אפשר להגיד הרבה דברים על רמוס לופין- למשל, שהוא היה איש זאב סקסי שהיה עלול לטרוף אותך אם היה שוכח לקחת את התרופות שלו- אבל שהיה חלש לא היה אחד מהם. הוא עלה את מאה המדרגות הנותרות עם אורפז על הגב, כמעט רץ אותן בנינוחות. יפה יחסית למישהו חיוור כמו שלד.
"רגע, למה בכלל מגדל אסטרונומיה? יכולנו לקבור את הנעליים במקום אחר..." צצו שאלותיה במדרגות האחרונות של המגדל.
דלת המגדל חשפה מרפסת רחבה עמוסת אנשים מופתעים. היה רגע שמחשבה עמוקה עברה בראשם של הסובבים- המ. ואז...
"יום הולדת שמח, אורפז!"

מוקדש לכן, אורפז והדר, בכל האהבה שבעולם 333333333333>
חחחח, ויומולדת לי שמח D:
מקווה שאהבתן.
מקווה שאהבתם, קוראים יקרים.
תגובות יתקבלו בברכה.

[Feel Angel]

יאאאה!!!
שנייה... לנשום... אוקיי...
ממש אהבתי! כמובן! בעיקר את הסצינה השלישית... *הרמת גבה*
מזל טוב נועם! ואורפז, למרות שנראה לי שאמרתי לך... או לא... ^^" לא זוכרת...
אוהבת את הסיפור ואותך המון המון המון! 3>>>>>>>>>

[Sky Angel]

ואני אותך מוכשרת שואבת גושי פרווה (:
33333333333333333>
חחח, כמובן שתאהבי את החלק השלישי P:, אלא מה?
מבטיחה פרק נוסף בקרוב מאוד.
אוהבת וממש מתגעגעת 3333333333333>
חחח, ותודות לך D: