הארקו וזה || שיר וגלית, כי הארקו זה מגניב D:

[הרמיוני האחת והיחידה XD]

רונרון המושלם והצד האפל (או משהו כזה) של השרשור:


"הרמיוני..." קראתי אחרי הנערה שמתחמקת ממני כבר כמה ימים.
שתיקה. היא ממשיכה את שיעורי הבית שלה בשיקויים, כאילו כלום לא קרה.
"נו, באמת! אני מצטער. רק דברי איתי!"
הנערה הרימה את ראשה והביטה בי במבט שפעם היה חם, אך כרגע היה בו רק כעס ואכזבה. "על דבר כזה לא סולחים. היית צריך לחשוב לפני שעשית את זה."
"הרמיוני... בבקשה!"
היא נענעה בראשה והמשיכה לסכם את שלבי הכנת השיקוי.
"אני מוכן לעשות הכל כדי שתסלחי לי, כדי שכולכם תסלחו לי!" צעקתי, נואש.
"אני כבר סלחתי," נשמע קול מאחורי. הקול של הארי. והכי מפתיע- שבקול הזה לא נשמעה פילו טיפת ציניות, כעס או שנאה! הוא נשמע כנה.
הסתובבתי לכיוונו בפה פעור. גם הרמיוני עזבה את שיעורי הבית שלה והביטה בו בפליאה.
הארי רק משך בכתפיו.

[~Anima Libera~]

כולם הביטו בי בהשתוממות. "אתה מה?" שאל רון בקול חלוש והפר את הדממה שמילאה את החדר בדקות האחרונות.
"אני סולח לך" אמרתי והעלתי חיוך קטן על פניי.
"אם הוא סולח לך, גם אני סולח" אמר דראקו לאחר כמה שניות.

האמת, שאני לא באמת סולח לו. אני כן, אבל אני לא. אני רק נותן לו תחושה שאני באמת סולח לו, אבל איך אפשר לסלוח על דבר כזה?! הוא יחשוב שאני סולח לו ויסמוך עליי, ואז ברגע הכי לא צפוי אני אנקום בו. כן! זה מה שאני אעשה... הוא צריך לשלם על מה שהוא עשה והוא ישלם על זה ביוקר! השאלה איך?
וכן, יכול להיות שיגידו שאני רשע שככה אני מנצל חולשה של בן אדם, אבל זה מגיע לו. אומרים שכדי להבין משהו באמת, צריך לנסות. אז הנה, אני מתכוון לגרום לו להבין באמת איך זה מרגיש שכמעט הורסים לך את החיים!

[הרמיוני האחת והיחידה XD]

רון:
הארי סלח לי. אבל למה אני לא מרגיש שמח? הרי רציתי, קיוויתי שכולם יסלחו לי ושהכל יחזור להיות רגיל. אני חושב, שבזמן הזה שהייתי לבד הבנתי משהו. אם רק יכולתי להבין מה...
***
דראקו:
בחיים לא האמנתי עד כמה גריפינדורים יכולים להיות אטומים. סורי הארי...
אבל באמת!
רגע אחד הם הכי כועסים שבעולם אחד על השני. רגע אחרי זה אחד מבקש סליחה. ובשנייה שאחר כך הכל שוב בסדר והם מדברים וצוחקים.
למרות שאני מעדיף אותו מדבר וצוחק, מאשר כעוס ועצבני. את רו... הארי! את הארי.
ממש לא התכוונתי לומר משהו אחר...

[~Anima Libera~]

לקחתי את דראקו לשיחה אתמול, ואני חייב לציין שזו אחת השיחות היותר מוזרות שקיימתי עם מישהו. סיפרתי לו את האמת. שאני עדיין כועס על רון ושאני רוצה לנקום בו. עד לפה הכל הלך חלק. כנראה כי אני זה שדיבר כל הזמן. אבל אז, אחרי שסיימתי לדבר, הוא פלט את המילה שהכי לא ציפיתי לה. הוא אמר לי: "לא". הבטתי בו בהשתוממות. למה שהוא יגיד לי לא?! איך הוא יכול לסרב לעזור לי לתכנן נקמה לרון? זה פאקינג דראקו!(ה"מ - כן.. טוב.. זה דרש לכתוב את זה ככה). משהו פה מריח לי מסריח. מאוד. שלא לדבר על זה שמאז כל פעם שיצא לנו לדבר איכשהו הגענו לדבר על רון כאילו הוא החבר שלו! מה נסגר עם הבן אדם הזה?! אני חייב להשגיח על רון יותר מקרוב, כי יש לי תחושה שמישהו פה מנסה לגנוב ממני את החבר. למרות שזה לא הגיוני, כי זה רון. הוא לא בקטע של בנים. אני חושב.

[הרמיוני האחת והיחידה XD]

אני באמת חושב שאני הולך להשתגע!
דיברתי היום עם הארי. שיחה די משונה, אני חייב לציין. ולא רק בגלל שהארי פשוט עמד שם וחפר לי על הדבר הכי טפשי בעולם- נקמה ברון, אלא בעיקר בגלל המחשבות המאוד מטרידות שעברו בראשי באותו רגע. לא רציתי שהוא יעשה את זה. אבל באמת- לא רציתי!
זה הרגיש מוזר. המחשבה שחזרה והתרוצצה בראשי הייתה שאני לא יכול לתת להארי לפגוע ברון. שאני חייב להגן על רונרון שלי... שלי!!!
אני באמת חושב שאני עומד להשתגע!!! כנראה הקרבה המוגזמת לגריפינדורים באמת פגעה לי קצת במוח...